אך ורק היא וטוב לה!

זה עוד מכתב מבין אלפים אחרים בו הוא המוטיב המרכזי.

מליון פעם אמרו לה ״עצרי. תסתכלי שניה מה הוא עשה, על מה הוא גרם לך לוותר. זה כבר לא אנחנו, זו את… וויתרת על עצמך״.
מה יכלה לענות להם…
צדקתם?!
איך יכלה להודות?!
להודות שאיבדה את עצמה, להודות שהיה לה נוח לברוח.
להודות שחיפשה חום אחר, חלומות אחרים.
להודות שהפכה למי שהבטיחה לא להיות לעולם.
להודות שברחה… מהן, מהם, ממנו אך בעיקר מעצמה!
היא שיקרה לרוב ועכשיו מבקשת כי לא יכעסו כי היא בעיקר שיקרה לעצמה.
והנה, היא מעיזה לומר, צדקתם.
היא ויתרה על האושר בשביל לאהוב רק לרגע….

ועכשיו ברגעים אלה בא לה לכתוב. בא לה לספר ולשתף כמה היא מאושרת…
היא מסתכלת על הנוף מהחלון ״נוהל נסיעה קצרה״ אז שקט… היא מוכיחה לעצמה שעכשיו זו אחת התקופות היותר טובות בחייה.
כשהיא לבד, אך לא בודדה.
כשיש לה חברים חדשים הנקראים ״משפחה״.
כשהצחוק מלווה בבכי כי כבר כואב מרוב אושר.
כשהריקוד נהיה שיגרה מפרקת.
כשהיא גאה במה שהיא עושה.
כשהיא גאה במי שהיא.
כשהמשפחה שלה לצידה, מאחורייה ומצדדייה… כשהיא במרכז!

עכשיו בא לה לשמוע את השיר שלא שמעה אפשר לומר שנים, וזה עושה לה קצת דמעות אבל אז מה… היא גם צוחקת כי עכשיו טוב לה. כי היום היא אדם אחר.
היום היא לא בוכה אם קצת קשה, היום היא מקשה על עצמה בכוונה, במטרה להראות עד כמה חזקה היא. ממזמן כבר לא פוחדת, אז היא מעלה את התקופה הכי קשה שאי פעם הייתה לה ומתגלגלת מצחוק.
לוקחת שניה ונכנסת לעמקי נשמתה… היא באמת מאושרת, באמת נקייה, היא במקום אחר ולעולם לא תמעד שוב!

עכשיו כשהלב שלה באמת חופשי היא תרשה לעצמה לאהוב ולהעריך את מי שהיא הרבה יותר. תרשה לעצמה לשכב לשניה מבלי לחשוב על שום דבר או על איך תרגיש. תרשה לעצמה להינות מהלבד ומהחופש.
אז נכון, אין אף אחד
וזה כבר ממזמן לא הוא
היום… זו אך ורק היא וטוב לה!