הפרי האסור-הריצה הגורלית-פרק שלישי

משכתי את ידו של עומרי ״תגיד,מה אתה עושה היום בערב?״ ״אה,שכחתי להגיד לך,ניב אירגן מסיבה אצלו,הוא אמר לך לאנני ולזואי לבוא״ עומרי אמר ופנה אל הבנות כדי שיבינו שהן מוזמנות.ניב הוא אחד החברים של אחי,מכיתה יב׳.
״ואתה רוצה שאני אבוא?״ שאלתי את עומרי בפליאה ״את ילדה גדולה,תעשי מה שבא לך״ הוא ענה לי,בעבר עומרי לא היה מסכים לי להסתובב עם החברים שלו ולא ללכת לאותן מסיבות שאליהן הוא הולך ״הולכות?״ אמרתי ומשכתי בידיהן של זואי ואנני ״תהיה שתיה?״ זואי כמעט צעקה לאוזניהן של כל המורות בקפיטריה ״תהיה״ אישר עומרי ״ואני לא בטוח שאני מאושר מזה שאת מסתובבת איתה״ הוא פנה אליי ״אתה אוהב אותי נו״ אמרה לו זואי כשהיא בוררת את האוכל על צלחתה ״מה שנכון נכון״ צעק עומרי תוך שהוא מתרחק מהשולחן. "אז תבואו אליי לפני?״ שאלה אנני אותי ואת זואי ואנחנו אישרנו הגעה,צילצול לשיעור השלישי נשמע ואני תפסתי את לאון ודור,אני יודעת שבשעה השלישית ביום חמישי ללאון יש אימון כדורגל ולדור ולזואי שיעור ספורט ביחד איתי,למרות שזואי רוב הפעמים מבריזה כדי ללכת לעשן,במלא הכושר שלה במצב ירוד. רון הארלי הגיע מאחורי השולחן שלנו ונשק לאנני,לא הצלחתי לשמוע את שיחתם כשהתרחקנו,אבל שמעתי אותו מציע ללוות אותה לכיתה. ״אז אתן לא באות למשחק היום אני מבין״ אמר לי לאון בדרכנו למגרש ״אוי אלוהים שכחתי״ אמרתי כשנזכרתי במשחק הכדורגל של לאון,אני זואי ואנני הבטחנו להגיע ״זה בסדר,אתן במלא לא מתעניינות במשחק״ לאון ניסה להרגיע אותי ואכזבה משמעה על קולו ״אל תנסה לגרום לה לוותר על המסיבה לאון״ אמר לו דור בקול המיוחד שלו ״תשלחי לי מה את לובשת מאמי״ הוא הוסיף נשק על שפתי ונכנס אל המלתחות של הבנים ״כמו תמיד״ אמרתי כשהתרחקתי ממנו,וויתרתי על המלתחות של הבנות,אני כבר לבושה לגמרי. יצאתי למגרש הריצה הגדול,דבי המורה עמדה שם מול קבוצת הבנות ״לא נמאס לך לאחר?״ היא שאלה כשהיגחתי בריצה קלה אל המקום בו עמדו ״בחיים לא״ אמרתי מתנשפת וחיבקתי אותה, הריצה ארוכה מאוד, המגרש הוא מגרש כדורגל,דשא,שני שערים ומסביבו מסלול ריצה,היא חילקה אותנו לקבוצות של חמש בנות והזניקה כל קבוצה בנפרד ומדדה תוצאות לשני סיבובים. אני רצתי בקבוצה הראשונה ובחצי הסיבוב הראשון ראיתי את קבוצת הכדורגל יוצאת לכר הדשא ומתחילה את האימון,מתיחות כרגיל.המאמן שלהם,מר מוריאטי עמד מולם וצעק עליהם שהם מסוגלים להתמתח יותר,ואילו הוא אפילו לא מצליח לגעת ברצפה כשרגליו ישרות. המשכתי את שאר הסיבוב הראשון כשהמוזיקה מתפוצצת בראשי,אני אוהבת לרוץ,לתת למחשבות להתרוצץ בראשי,להרגיש כל חלק בגופי. סיימתי את הסיבוב הראשון בהפרש של כמה מטרים מהבנות האחרות ואז הבחנתי בילד נוסף שמצטרף לקבוצת הכדורגל, הנמכתי את המוזיקה והתחלתי להרגיש יותר ויותר את הריאות שלי שורפות והשרירים שלי מתכווצים ״היי תום בוא תציג את עצמך״ שמעתי את מר מוריאטי אומר לו, תום היה לבוש בבגדי ספורט אבל לא במדי הנבחרת,כנראה עדיין לא קיבל אותם ״היי חברה,אני עוזר המאמן החדש,תום שפרד״ עוזר מאמן??? הוא נראה כאילו הוא עדיין לא סיים יא׳,אלוהים,הרגשתי שאני חייבת להתמקד בפנייו,אולי הן מקומטות או שיש לו שומה גדולה בצד הפה כמו שיש למר מוריאטי,זה יסביר איך אחד עם גוף כזה חסון ושיער שחור ופרוע שמזכיר את שערו של עומרי נמצא כאן על תקן מורה,דהרתי את החצי הנוסף של מסלול הריצה מה שקירב אותי אל הקבוצה,פתאום ראיתי את ראשו של תום מורם אלי ומבטו כאילו מיושר אל תוך עיניי,הרגשתי את נשימתי נעצרת ואת רגלי כושלות מעט ובלי לשים לב הפנים שלי נחתו על מסלול הריצה והראש שלי הסתחרר ברמות מטורפות,שמעתי צעדים דוהרים אליי,הבנות האחרות שרצו כבר צימצמו את הפער, ג׳ולייט, הבלונדה השנואה עליי אפילו לא עצרה ליידי והשלימה את הריצה שלה,כל שאר הבנות התאספו סביבי וחסמו כל האפשרות של קרן אור לחדור בניהן כשהן קוראות קריאות בהלה והלם מעצבנים ביותר ״תתרחקו,תנו לה מרחב״ שמעתי קול לא מוכר אומר והבנות כמו רובוטים זזו כמה צעדי,לאון רץ וכרע ליידי ״אלוהים רומי את בסדר?״ הוא שאל והחזיק את ידי,עזר לי להתיישב על המסלול,הרמתי את ראשי וראיתי את תום פשוט עומד ובוחן אותי, פותח את פיו כמה פעמים וכאילו מתחרט וסוגר אותו חזרה,ישבתי כמה דקות כשלאון מנסה לבדוק בשאלות מטופשות אם הכל בסדר איתי ״כואב לך?״ ״את יודעת איזו שנה אנחנו?״ ״מי ראש הממשלה?״ ״את מצליחה לנשום?״ ״את רוצה להתרומם?״ ״את צריכה מים?״ ״אלוהים לאון תשתוק כבר,הכל בסדר,אני צריכה לחזור לשיעור״ צעקתי עליו והתרוממתי ומיד הרגשתי אשמה מגעילה שאופפת אותי,הבטתי בפניו של תום,טעיתי טעות מרה,הוא יפהיפה,עינייו בגוון כמו סגול אפור ועמוקות מאוד,האף שלו סולד במקצת וכמה מהשערות השחורות והמבולגנות שלו נופלות על עיניו,זיפים קצרצרים מעטרים את עצמות לחייו וסנטרו ומשרוקית כסופה נפולה על החולצה הלבנה שמבליטה את החזה ואת הריבועים שלו. ״את לא חוזרת לשום שיעור״ הוא אמר לבסוף,הסתכלתי עליו במבט מופתע,הוא הושיט את ידו אליי ונגע ברקתי,הרגשתי איך חמימות ממלאת אותי ואת ליבי מתחיל לפעום שוב בקצב מהיר,דבי התקדמה לעברנו מחזיקה את בטנה העגולה והגדולה,דבי כבר בחודש שמיני ובכל רגע אמורה לעזוב אותנו ולצאת לחופשת לידה, מה שמצער אותי,היא מורה טובה. רק אז שמתי לב שגם קבוצת הכדורגל וגם קבוצת הבנות נועצים בי מבט ומתלחשים ״רומי מה זה מה קרה?״ דבי אמרה אחרי שכבר התקרבה אלינו מספיק כדי שנשמע אותה ואחרי שנעמדה מולנו היא הוסיפה ״אוי אלוהים זה דם???״ הורדתי את מבטי אל ידו של תום,האצבעות איתן נגע ברקתי היו מלאות בדם ״תוכל לקחת אותה לאחות?… אמ..בעצם״ דבי אמרה כשהסתכלה על תום ״אני עוזר המאמן החדש״ הוא אמר והושיט לה את ידו השניה,זו שאינה גאולה בדם שלי, היא הרימה את ידה ממתחת לבטנה ולחצה אותה ״אה נכון,הייתי בראיון שלך,משם אתה מוכר לי״ ״בדיוק״ הוא אישר והנהן ״אני אקח אותה״ הוא אמר ועטף את כתפי,החום שוב דיגדג אותי,התקדמנו לכיוון חדר האחות בשתיקה,קיוויתי שהוא לא מרגיש את פעימות ליבי המוגברות,הוא פתח את דלת חדר האחות ואני התיישבתי על השולחן,אלי הרופאה הסתובבה אלינו ״נו רומי מה עכשיו?״ היא אמרה אלי בקול מאוכזב,אני ידועה אצלה בתור החולה המתמדת,לפחות פעם בשבוע אני באה אליה עם כאב גרון,או ראש,או בטן,או כאבי מחזור בלתי נסבלים כדי לקבל אישור להשתחרר לבית. אבל רוב הפעמים זה נגמר בזה שהיא מכינה לי כוס תה ואני שורדת את המשך היום. היא התקרבה אלי וכשהבחינה בדם שנוזל והרטיב את צד ראשי ואת שערי היא קפצה מעט בבהלה ״אלוהים איך עשית את זה?״ היא כמעט צעקה עליי ״אה.. רומי, היא נפלה במהלך הריצה״ אמר לה טום כשהוא חוזר על השם שבו אלי קראה לי כשהוא מקווה שזה לא איזה כינוי ביני לבינה והוא צודק כשהוא משתמש בו ״כן,רומי״ אמרתי כדי להרגיע אותו והוא חייך אלי חיוך מלא שיניים לבנות וישרות,אלי חיטטה באחת מהמגירות שלה והניחה על השולחן בקבוק יוד חום וצמר גפן ״תוכל לבקש במזכירות תחבושת בשבילי?״ שאלה אלי את תום ״אמ.. אני.. אני לא בדיוק יודע איפה זה״ אלי שהייתה לחוצה וממהרת נאנחה ופתחה את הדלת בעצמה ״אני כבר חוזרת״ היא אמרה כשיצאה,אני התישבתי והסתכלתי על תום,הוא עדיין יפהיפה ״אז,לאון,הוא כאילו ה…״ אוי לי,הוא חושב שלאון ואני ביחד,כמובן מהצורה שבה הוא דאג לי,אפשר להסיק את זה ״לא,לא,לא״ אמרתי מיד ״הוא רק…אנחנו ידידים ממש טובים,הוא כמעט כמו אחי״ ״אה״ הוא אמר ופתח את עינייו,הנהן בראשו והתקרב אלי ״אוי זה נראה נורא,איך את מרגישה״ נשמתי ברחה ״מסוחררת״ עניתי והשפלתי את ראשי,פתאום שמתי לב לכל הדברים הלא טובים בי,בגופי המזיע ושיערי במקורזל,בגדי הספורט העלובים שלי ״ממש טסת שם על המסלול,הייתי בטוח שאת שוברת את השיא שלי״ הוא אמר וחייך עוד חיוך משגע ״אפשר לבדוק את זה בהזדמנות״ אמרתי וחייכתי גם אני. הדלת נפתחה ואלי נכנסה אל החדר ומיד החלה לטפל בי ״לא נראה לי שתצטרכי ללכת לבית החולים״ היא ציינה כשהיא מתעסקת בראשי ״רק תנוחי הרבה,״ תום השמיע אנחת רווחה ״מזל״ הוא מלמל וחיוך אוטומטי עלה על שפתי ״אתה יכול לחזור לכיתה חמוד״ אלי אמרה לו ברכות, ״אתה צריך אישור?״ אני ותום החנקנו ציחקוקים,למזלי,אני לא היחידה שחושבת שהוא עוד לא סיים יא׳. ״אני תום שפרד עוזר מאמן קבוצת הכדורגל״ תום הושיט את ידו לאלי והיא השתתקה וסומק עלה בלחייה ״אוי..אני״ היא מלמלה ״מצטערת״ אמרה ולחצה את ידו ״זה בסדר,באמת נראה לי שאני אחזור,את תהיי בסדר רומי?״ הוא אמר ונגע בברכי, הנהנתי אליו וראיתי אותו מתקדם לכיוון הדלת ״אז להתראות״ הוא אמר,הושיט את ידו ולפני שהוא נגע בדלת היא נפתחה בפתאומיות…