העליונים | פרק 17

אלסי צעדה ברחובות העיר הקרים. היא סגרה עוד את המעיל שלבשה והרימה אותו כך שיסתיר את הפה והאף שלה. היא לא ידעה לאן היא הולכת ומה היא מתכוונת לעשות, אך דבר אחד היא יודעת- היא לא חוזרת בלי לאנס. לא אכפת לה כמה זמן זה ייקח, היא תמצא אותו.
היא המשיכה לפסוע באותו חלק שומם של העיר. היה שקט. כמעט ולא עברו מכוניות על הכביש שלצידה בכל אותו זמן. הבטן שלה החלה לקרקר מרעב. היא עיקמה את שפתיה ותהתה מה לעשות. מולה ניצבה תחנת דלק צבועה אדום. עברה בה תחושת הקלה רגעית כאשר הבינה שתוכל לספק את הרעב שלה אם תקנה איזה חטיף קטן שם, אך נזכרה מהר שאין ברשותה שום סכום כסף, אפילו לא קטן ביותר, בשביל לשלם על דבר כזה.
היא נכנסה לחנות שבתחנה בכל זאת. ליבה דפק בחוזקה כאשר קלטה מה היא מתכננת לעשות. היא אף פעם לא גנבה בחיים שלה, אבל לא הייתה לה ברירה. היא לא התכוונה לחזור אל האנשים האלה, הם לא עזרו לה, וכמו שתמיד אמרה לעצמה "אם אתה רוצה שמשהו יעשה, עשה זאת בעצמך", אז היא צריכה למצוא את אחיה בעצמה. אבל לא בזה היא צריכה להתרכז עכשיו. התחיל להיות לה חם, כנראה מהלחץ. היא הסתירה שקית חטיפים קטנים מתחת למעיל שלה וניסתה להראות כמה שפחות חשודה בעיני האנשים שהיו בפנים.
אבל משהו מוזר היה שם. אולי זה היה רק היא, אבל נראה היה לה שמעט האנשים שהיו שם לא זזו כלל, כאילו היו פסלים. היא לא רצתה להתעסק בדבר הזה, זה בטח רק בראש שלה, היא חזרה על המשפט הזה בליבה. זה לא העסק שלה, אז אין לה למה לדאוג.
היא יצאה מהחנות וחיוך קטן של סיפוק עלה על פניה. היא מיהרה ללכת מהמקום כמה שיותר מהר לפני שמישהו ישים לב, אך הייתה לה הרגשה שמישהו עוקב אחריה. היא הסתובבה מהר לאחור אך לא ראתה אף אחד. אז כשחזרה ללכת בדרכה, נבלמה בבהלה על ידי מי שהיה נראה כנער צעיר בן גילה לבוש בגדים עבים ומלוכלכים, ושיערו היה חום ועיניו בהירות.