בלי אלוהים – פרק 1

זהו היה יום סתווי במיוחד השחר הפציר מבין ההרים והרוח נשבה כאילו אין מחר, העלים הזהובים התנופפו מצד לצד ושטרודל הזקן המשוגע שגר מולנו שוב שוכב שיכור על המדרכה והעלים מכסים את חצי מגופו.
אמא מעירה את אחי הקטן מרטין אבל משום מה הוא לא קם
כשהיא מוסיפה בעדינות "אין היום בית ספר" הוא קם במרץ ומחבק אותה בהתלהבות.
"אני הלכתי להשקות את שטרודל" אני צועק, ואמא מהנהנת בכעס.
כאשר יצאתי מהבית טרקתי את הדלת בחוזקה כי נמאס לי שכל דבר שאני יעשה אמא שלי לא מרוצה ממני.
"מה, תגיד לי אתה מפגר?!" אומר שטרודל ומוסיף "תפסיק כל סוף שבוע לשפוך עלי מים קרים שמריחים כמו אלכוהול!",
"זה באמת אלכוהול" אני מתלוצץ עימו ואז הוא קם מ'שנת החורף שלו' ומתחיל לרדוף אחרי עם בקבוק ויסקי חצי שבור;
מבעד לחלון אני רואה את שטרודל מתמוטט, אני נאנח.
"השעה כבר 12? איך?!" אני אומר משום מה אני לא שומע שיש מישהו בבית "נו טוב ניקח משהו לאכול" בדרכי למטבח אני רואה בקיר הדרומי של המסדרון שרוי פתק מודבק:
"ג'וש,
אני ומרטין נסענו לדודה ג'וליה נחזור בעוד שבועיים
אני מצטערת שלא הודעתי לך קודם אני הייתי עסוקה
אני השארתי לך תפוחי אדמה צלויים ו100 שקל-תשמש בהם בתבונה.
אמא."
"בטח הייתה עסוקה היא כל היום בבית רואה טלוויזיה ורק בימי שני היא עובדת" אני אומר לעצמי בציניות.
ישבתי מול המחשב והתקשרתי לחברי הטוב רוני בסקייפ
כעבור רבע שעה של המתנה הוא נזכר לענות:
"הלו…ג'וש? אני לא יכול לדבר יש מצב אתה פוגש אותי ליד הכנסייה עוד שעה,יופי ביי!"
אני לא מספיק להגיד משהו והוא כבר מנתק.
גם ככה לא היה לי ולא יהיה לי מה לעשות אז אני ילך לפגוש את רוני.
אכלתי קצת מהתפוחי אדמה של אמא וישר יצאתי לכנסייה,
"ג'וש, בוא לפה!" קולו הצלול של רוני נשמע,"איפה אתה?" אני אמרתי וסובבתי את ראשי, הבחנתי ברוני יושב ליד שטרודל על ספסל ליד הכנסייה.