שלום לך, חבר ישן

היי,
אני יודעת שאתה אולי לא זוכר אותי, אבל אולי בגלל זה לא אכפת לי להגיד לך את כל הדברים האלה.
יותר נכון, להזכיר לך את כולם.
שמעתי במקרה את מה שקרה.
אני מצטערת, כל כך מצטערת על כך שלא יכולתי להיות לצידך דווקא עכשיו, כשם שהייתי בכל הפעמים האחרות.
אתה לא יכול ללכת.
תקשיב.
אתה לא רואה את כל היופי שמסביב?
תסתכל מקרוב.
תפקח את ראשך, תתעורר, החיים לא כאלה, לא כמו שאתה חושב.
אתה יכול לעשות הרבה יותר ממה שאתה חושב, כי יש לך כל כך הרבה פוטנציאל, ואתה פשוט מבזבז אותו.
תשב לצידי, אתה מקרין תחושה מגוננת לכל עבר.
אתה חזק יותר ממה שאתה חושב, פשוט תפסיק להקשיב למה שאחרים אומרים, לעלבונות שלהם, להצקות, לכל הפקפוקים.
אם לא תנסה להיות אתה לפחות פעם אחת בחיים, אתה לעולם לא תדע איך זה מרגיש להיות אמיתי. כל חייך יהיו רק אשליה של מישהו אחר.
אני יכולה לעזור לך.
אני מוכנה לכך.
אני יודעת שאתה פגוע מכל השאר, כי הם נטשו אותך, הם שכחו אותך בדיוק בזמן שבו היית צריך הכי הרבה קרבה,
אבל אתה זוכר?
אני הייתי שם באותו זמן, מגוננת, אכפתית. לא שפטתי אותך או עשיתי את זה מתוך רחמים.
הייתי שם בגלל שאני חברה שלך, בגלל שאני מעריכה אותך ומכבדת.
העולם כולו יכול לעצור, לא אכפת לי.
אני צריכה לדעת שאתה בסדר, שאתה לא הולך לעשות משהו פזיז או נואש. אני רק צריכה סימן חיים ממך.
היי,
אני אשמח מאוד אם תשיב לי על המכתב.
מקווה שאתה זוכר מי אני, חברתך הנאמנה.