הקץ מוטען

לוקחת מבט לעברו; הוא מוכן.
לוקחת אותו, הוא טעון; נושמת נשימה ארוכה.
מעיפה מבט קצר על חדר האמבטיה שהיה נראה לי ריק יותר מאי פעם.
חושבת על אמא, על אבא, על תומאס.. על כולם. כל כך מצטערת על מה שאעשה להם.
דמעה אחר דמעה נופלות לאט לאט על לחיי,
מרגישה כאב מר עמוק בפנים.
ליטפתי את התמונה של כל המשפחה המורחבת משני הצדדים ביום הזה, בכותל.
איך הייתי מאושרת פעם; מזמן. החיוך. החיוך שלי, האמיתי שלי! שלא פגשתי כל כך הרבה זמן..
הדמעות התגברו.
מעניין אם למישהו מהבית ספר יהיה אכפת.. שאני כבר לא שם. הם בטח אפילו לא ישימו לב.
העברתי יד בשיער, עשיתי צעד אחד, שאפתי אוויר, העפתי מבט, הפסקתי לחשוב.
הכל עשיתי בפעם האחרונה.

כיוונתי את הרובה לראש,
ולחצתי.
חזק.