Identity – פרק 1 חלק שלישי (נשק של שני הצדדים)

בלי שהרגשנו, עברה שעה מאז שמייקל התעלף באמצע המשרד של דיינה.
"אתם חשבתם על להזמין אותי לפה ביחד?" שאלתי את דיינה ולגמתי מכוס הקפה שלי.
"מה?"
"אתם לא רציתם אותי פה, זה ברור מאליו. למה שגאונים שכמוכם תתעסקו עם מוח נחות?"
"מה קרה, איילין?"
"למה הזמנתם אותי?"
"כי אנחנו צריכים עזרה ממך!"
"אוקיי.. אבל אמרת שעבר חודש מאז שפנו אליכם לראשונה ועוד אז רציתם להתייעץ איתי, נכון? אבל התקשרתם רק אתמול."
"אוקיי, איילין, לא צריך לעשות מהומה גדולה.."
"לא דיינה, אתם התקשרתם אליי בלי ברירה, כי לא ידעתם לאיפה לפנות!"
"איילין, אני רציתי את עזרתך"
"תודה."
"על מה?" דיינה שאלה בתדהמה.
"על מה? על זה שהודית ששיין לא רצה שאני אבוא. אמרת 'אני', לא אנחנו.."
"התכוונתי לאנחנו"
"לא דיינה. רבתם לפני זה, נכון? פשוט אסור שאני אדע שמר שיין דגלס הדגול צריך עזרה, נכון ככה זה?"
"איילין, תתבגרי" שיין אמר בעודו נכנס למשרד.
"אני לא יודעת למה הסכמתי.." מלמלתי לעצמי.
"בגלל שאת מכורה לזה, כמו שמייקל פה מכור לסמים"
"קישור טוב, שיין!" צעקתי עליו.
"אין מה לעשות. מכורה. את פשוט חייבת להוכיח שאת חכמה מכולם.. אבל רק בגלל שאני יודע את זה, את יודעת שאני יודע שאני חכם, מה שאומר שאני חכם. קשה להבין 'פפר'?"
"פפר?" דיינה שאלה אותי.
"תשתוק, שיין.." אמרתי ויצאתי מן המשרד.

"מייקל! מייקל, תתעורר!" צעקתי על מייקל ועיניו התחילו להיפתח.
"מה את חושבת שאת עושה?" שיין צעק.
"מעירה אותו!" צעקתי אליו בחזרה ומייקל הרים את גופו הפצוע מהשולחן.

"מייקל, את מכיר את רמוא ואת ימרק?" שאלתי אותו.
"כ..כן." הוא מלמל והמשיך "הם מנודנול.."
"אם רמוא זה אומר, אז נודנול שזה, נ', ל', לונדון!" צעקתי בהתלהבות. "תמשיך.."
"הם שניהם אנשי עסקים בחברה כזאת.."
"אמרת משהו על סמים? הם התעסקו עם סמים?"
"כן, פעם אחת הם הבריחו סמים ב..בש.. בשבילי."
"אוקיי, עוד משהו?"
"זהו"
"תודה מייקל. יש סיכוי שאת יודע לאיפה הם יכולים להיעלם?"
"הם נעלמו, רמוא, ימרק?! נעלמו!"
"אתה לא ידעת? טוב.. תודה, תחזור, תחזור לישון עכשיו" אמרתי וחזרתי למשרדה של דיינה.

"אוקיי, כנראה יש קשר בין כל הנעלמים.. גם קרמי ואומר, וגם האיש שדיברת עליו ממקודם, כולם אנשי עסקים, אנשים גדולים, הרבה כסף, וגם קרמי ואומר התעסקו בהעברת סמים, אבל לא נדמה לי שזה חשוב ממש" אמרתי והטחתי את הדפים הירוקים על השולחן מול פרצופו של שיין.
"זה עדיין לא עוזר לנו.." שיין אומר.
"צעד גדול לחוכמה, אבל עדיין לא רואים שום שינויים אצל הטיפשות, נכון?"
"זה לא עוזר!" הוא אומר עוד פעם בקול רם יותר.
"זה מוביל אותנו קצת קדימה, זה אומר שיש קשר בין כולם, אולי ההיעלמויות המוזרות בגלל הכסף שיש להם? זה מוביל אותנו רחוק יותר ממה שאתה חושב.."
"תיזהרי, אנחנו יכולים לקחת לך את התפקיד בכל רגע" שיין אומר בנימה יהירה.
"לא שיין, אתם לא יכולים" אמרתי ופרצופם של דיינה ושל שיין הטו לימין. "אתמול במסעדה, אמרת לי שאני לא יכולה להפסיק, אני יותר מידי מכורה לזה, זה הנשק שלכם – שאני רוצה לעשות את זה, אבל מצד שני אני גם לא רוצה לעזור לכם, אך בכל מקרה אני אעשה את זה כי אני אוהבת לעשות את זה. אבל באותה מידה שאתם משתמשים בעובדה המרתקת הזאת כנשק נגדי, אני יכולה להשתמש בכך נגדכם."
"איך בדיוק?" דיינה שואלת בסקרנות אך בעדינות.
"אני אגיד לך איך, ושיין כדאי שתקשיב טוב, כי אני קצת ממהרת במילים שלי ואני לא יודעת אם תצליח לעקוב. כן, אולי אני רוצה לעזור לכם ואני לא אסרב להצעה שלכם, אבל אתם לא יכולים לסרב לי. התקשרתם אליי מסיבה, לא? כי הייתם אובדי עצות. ועכשיו, שתקחו את התפקיד הזה ממני, זה יהיה סתם צעד מטופש, כי הפער יגדל, ואתם לא תצליחו לפענח כלום, כי במוח שלי טמונים כבר כמה אפשרויות, שאני בטוחה, שיין, שאתם לא תבינו. וגם אם תקחו ממני את התפקיד לאחר שאני אגלה לכם הכל, זה גם יהיה מיותר, כי אני כבר אלך, לא תצטרכו את עזרתי יותר. ואתם יודעים מה? גם אם אני אלך עכשיו, או שתקחו לי את התפקיד עכשיו, אני עדיין יכולה לפתור את זה לבדי, כי הדפים הירוקים כבר מצולמים לי בראש, טוב לפחות המידע שאני צריכה, יש שם כמה עמודים מיותרים, בקיצור, אני יכולה לפתור את זה לפניכם. וגם לא חשבתם על האפשרות שהוא ישים לב? מי שגנבתם ממנו את הדפים.. בורים, זה מה שאתם, וזה לא מוצג כמחמאה לעצמי, אני פשוט אומרת שאתם יותר מידי בורים, שהמוח שלי לא יכול להכיל את מידת הבורות שלכם. אז קדימה, תפטרו אותי. לא? אז כדאי לכם להיות יותר נחמדים אליי.."
"יש לה נקודה די טובה שם" אומרת דיינה ומסתכלת על שיין.
"רוצה קפה?" שיין שואל אותי.
"אה.." אני לוקחת נשימה אחת ארוכה "כן, למה לא?"

THE Unknown