בלאד: השקרים של לוס פרק 23

Dana 06/11/2014 911 צפיות 2 תגובות

אני רואה רוח רפאים.
"אנחנו צריכים לצאת מכאן לפני שתעשי משהו פזיז לוסיאן." היא מדברת אלי, הרוח מדברת אלי ואני שומעת אותה. אני רואה אותה והיא עומדת ממש קרוב אלי, אני כמעט יכולה לגעת בה ולהעביר את כף ידי דרכה אבל אני המומה מידי בשביל להוציא מילה מהפה. והיא ממשיכה לדבר אלי ואני לא שומעת אותה. אבל ברגע שהאישה נוגעת בי ואני מרגישה את החום שלה, את הגוף הבשר ודם שלה אני מנתרת ממקומי וצועדת מספר צעדים לאחור לכיוון הדלתות האחוריות.
"אני רואה אותך." אמרתי והצבעתי לכיוון הרוח רפאים, האצבע שלי הנהנה לכיוונו וכף ידי רעדה.
"אני יודע." הוא הנהן והתקרב אלי או יותר נכון ריחף לעברי, יכולתי לראות איך כפות רגליו מתרחקות מהרצפה בעודו עולה למעלה עד שהוא היה יותר גבוה ממני, הייתי צריכה להרים את מבטי בשביל להסתכל עליו. אני נשבעת שאני עומדת להתעלף עכשיו, וזאת לא חולשה אלא סך הכול הלם טוטאלי שאני מוכנה ליפול אליו.
"אני מקווה שאני חולמת כי אם אני לא חולמת אני הולכת להתאשפז בבית חולים לנפש." מבטי היה נעוץ ברוח רפאים שעפה מולי , יכול להיות שהוא אמר לי שקוראים לי סמית' אבל אני לא בטוחה מה הוא אמר לי ומה אני זוכרת. אני יודעת שהוא דיבר אלי, אני יודעת שהוא מכיר אותי ואני יודעת שאני והאישה שעומדת לצידו רואים אותו, אז אם אני לא משוגעת אז אני בוודאות חולמת ולא באמת מצאתי את המפעל הזה.
"אמרתי לך שצריך להתקדם איתה באיטיות, הדבר היחיד שהיא ידעה במשך כול החיים שלה היו שקרים. רוחות והמשפחה שלנו יכולה לגרום לה להיבהל." אמרה האישה ואני לא אמרתי שום דבר בנושא. ברגע שהיא אמרה את זה הבנתי שאני לא חולמת כי הרגשתי את קור המתכת מאחורי גבי כשנשענתי על הקיר בשביל לברוח מהרוח, הרגשתי את הרוח שמגיעה מהדלתות האחוריות, הרגשתי כול דבר מסביבי וזה היה מוחשי.
"אלוהים אדירים אני לא חולמת." הרוח הנידה את ראשה, שלחתי את כף ידו לעברו וברגע שאצבעותיי עברו דרך הבטן שלו קפצתי על רגליי ויצאתי בריצה הכי מהירה שלי מהמפעל.
ניסיתי לרוץ במהירות וכבר עברתי את דרך התעשייה, עוד מספר דקות ואני התקרב אל העיר העתיקה, מהירות הריצה שלי הייתה כה גדולה שדרך נסיעה של שעות התקצרה למספר דקות פשוטות. וכשפעם אחת ניסיתי לעצור בשביל לקחת נשימה עמוקה, סמית' הופיע לצידי ואמר לי שאני לא יכולה לברוח ,התרוממתי והמשכתי לרוץ בכול הכוח שלי רק בשביל לברוח ממנו.
"חכי." הוא נעצר מולי, אני מרוב הפתאומיות של העצירה נפלתי לאחור על התחת והתנשמתי בכבדות, מנסה להסדיר את הנשימות שלי. סמית' שעצר אותי מלרוץ ומלנשום ירד מהשמיים ונעצר מולי, עוד ריצה של מספר שניות הייתי בעיר העתיקה, נכנסתי כבר לגבולות של בלאדליינס ורציתי להגיע לבית של בלאד וללכת לישון בחדר שלו, לשכוח מכול מה שקרה היום.
"שמעי אני מצטער שהבהלתי אותך, אבל אני חשוב לך לחקירה לך ואת חשובה לי בשביל שאני אוכל להתקדם ולעבור את השער. עכשיו, את לא יכולה לחזור למפעל מהרבה מאוד סיבות." אני מקשיבה לו אבל המשפט אני רואה רוח רפאים עדיין עובר אצלי בראש, הפעם אני מבינה ממה שהוא אומר ואני יודעת שהוא אמיתי אבל הוא רוח.
"אני חייבת לחזור למפעל," הצלחתי להוציא מפי מספר מילים,"אני חייבת לשחרר את משפחות האצולה מהמכונות האלה," הצבעתי בחזרה למפעל "הכוחות ילקחו מהם." ואם רוזלין ורקס נמצאים שם אני יכולה להציל אותם, אני יכולה להחזיר את הגלגל בזמן ולהחזיר לג'ון ולבלאד את האח שלהם בלי שאף אחד יפגע.
טוב, זאת לא האמת, אני לא מבטיחה שאף אחד לא יפגע כי אני יכולה להיפגע ואני יכולה לפגוע אבל החיים שלהם יוכלו להמשיך בלי שקרים ובלי סודות, הם יכולים להכיר אחד את השני ולהמשיך להיות משפחה אחת גדולה. אלי יחזור להיות מי שהוא היה, הראשויות העליונות ימשיכו לתפקד כמו שצריך וזה יגמר, כול המלחה הזאת תגמר.
"זאת לא האמת, אם תנתקי את משפחות האצולה מהמכונות בלי לדעת את הדרך הם ימותו."
"אז אתה תגיד לי את מנתקים." נעזרתי בכפות ידי בשביל לקחת תנופה ולעמוד על רגליי, החול לכלך את כפות ידי וגם את כול בגדי השחורים, היה אפשר לראות עד כמה חומים הם הופכים להיות.
"האמת שאני לא יודע, אני מנסה להסתכל בכול פעם שהם מנתקים את הזרועות אבל הם מזרימים את האנרגיה של הכוחות לכיוון הנגדי בשביל לא להוביל כמות גדולה של כוחות את הגוף של בני האצולה, זה יהרוג אותם." אני לא מבינה, אם סמית' לא יודע איך לשחרר אותם, איך אני אמורה לדעת איך לשחרר אותם בלי לפגוע בהם? חשבתי שצריך סך הכול לנתק את הזרועות המכניות הגדולות ולהעיר אותם מהתרדמת שבהם הם נמצאים, לא למצוא את הדרך לנתק אותם. איך אני אמורה לדעת איך לעשות את זה? להתגנב למפעל ולגנוב את השרטוטים של המכונות?
"אני לא מבינה, למה אתה צריך אותי? אתה יכול לבקש מברנדי." הרוח הצביע לכיוון הדרך אל העיר העתיקה, הנהנתי לעברה והתחלנו ללכת בקצב שלי לכיוון העיר. ההליכה שלי לא מהירה, רק הריצה אז ייקח לי לפחות רבע שעה להגיע לעיר העתיקה ומהעיר העתיקה עוד מספר דקות עד הארמון. לא שאני יודעת בדיוק לאן אני הלך אחרי המפגש שלי עם הרוח, אולי אני סתם הלך ויעשה לי הפסקה אחרי השבוע הזה, במשך השבוע הזה הייתי רק באימונים והסתובבתי בעיר העתיקה בחשאיות בשביל לאסוף מספיק מידע בשביל לחבר מספר שמועות שאולי יעזור לי לאתר קצה חוט.
אני מותשת.
"זה סיפור ענק לוסיאן, דברים שאת אפילו לא יודעת לאן את נכנסת."
"אין לנו הרבה זמן, תתחיל לדבר!" אמרתי בעצבנות, אני לא צריכה שהוא יתחיל לדבר איתי בחידות.
"אז ככה, הדבר הראשון שאת צריכה לדעת זה מי אלו אני וברנדי. קיימת משפחה שקוראים לה משפחת הדם, שמעת עליה?" הנהנתי, "אני אצטרך ללמד אותך עליה כי זה הכול סביבה, אני אח של מלך הדם וברנדי היא גם רוח כמוני אבל היא נכנסה אל תוך האישה שעובדת במפעל, היא תהיה המרגלת שלך אז היא תוכל לתת לך תשובות. אבל גם היא לא יודעת איך לנתק את הזרועות, אין לה סיווג למידע הזה." אני אצטרך לשמוע אותו בהתחלה ואחרי זה להתחיל לעכל את המידע.
"אז מה אני צריכה לעשות?"
"אני יודע שהבוס צריך אותך, הוא צריך את הכוח שלך לכן את תתרחקי מהמפעל עד שנגלה מי הוא ומה הוא באמת צריך ממך. בנתיים תחזרי לחיים הרגילים שלך, תמשיכי עם האימונים של הצוות שלך , אל תעלי חשד. עד שנצליח לגלות מי הוא הבוס אני ילמד אותך על המכונות, ברגע שתהיה מוכנה גם בצורה פיזית וגם מוחשית תכי. תתחילי להפעיל את השכל לוסיאן ולא לחשוב בצורה פזיזית ולהסתובב סביב הזנב שלך במשך כול היום." הוא צודק, אני לא יודעת דבר על המפעל , כול מה שגיליתי היה מוולדאק והשמועות ואי אפשר לאמת אם המידע שהיה ברשותם הוא נכון או לא נכון. אני באמת לא יודעת מה אני עומדת לעשות ואיך אני אמורה לחזור לחיים הרגילים שלי אחרי כול זה.
"איפה תמצא את המידע לגבי המכונות, איך בדיוק אתה מתכוון ללמד אותי?" זאת הייתה שאלה גדולה אבל לפני חיוכו של סמית' הייתי יכולה להבין שהוא מחזיק את התשובה.
"כול המידע לגבי גניבת כוחות והעברת כוחות נמצא בספרייה של הארמון, בכול יום כשאני יוכל אני יופיע לצידך. עד שנצליח לחבר ביחד את כול הפאזל יחד עם המידע של ברנדי לא נעשה שום צעד."
"אני יכולה לספר לבלאד?" שאלתי בתקווה שהוא יגיד כן.
"אני מעדיף שעד שלא נגלה הכול אל תספרי, אבל בלאד הוא ההחלטה שלך, לא שלי."
את האמת, כולם מעמידים אותי במצב לא נוח אבל וולדאק וסמית' צודקים, אני יצטרך לספר לבלאד הכול אבל רק ברגע שיהיו לי כול חלקי הפאזל והם ירכיבו לי תמונה שלמה. בנתיים יש לי אולי חלק אחד, אבל אני לא בטוחה שהוא החלק הנכון.
"אז מה אני צריכה לעשות עכשיו? אני לא יודעת."
"תלכי לארמון, תפגשי עם חברים שלך, תבלי היום כי זה יהיה היום האחרון שתוכלי להנות ממנו." הלוואי והייתי יכולה להגיד שנהנתי בשבוע האחרון אבל אם יש לי חצי יום "חופש" אני מתכוונת לנצל אותו ולפתור את הבעיות שלי עם קיילה וליאה, הדיבור האחרון לא היה מוצלח והרגשתי שהן כועסות עלי וידעתי שהן כועסות עלי. אז הגיע הזמן לספר להם שקר קטן.
עוד שקר נוסף לערימת השקרים שלי.


תגובות (2)

תמשיכיי

06/11/2014 14:33

מושלםםםםםםםם תמשיכייי מידד!!

06/11/2014 17:02
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך