lying in the snow – פרק 30♥

התקרבתי אליו מעט,מלטפת את הלחי שלו ומניחה את שפתיי על שפתיו,כשהוא משכיב אותי לאט לאט על המיטה ועולה עליי.
הוא עבר לנשק את צווארי,כשאני נאנחת.
"בראד.."לחשתי כשהוא הניח את ידו על החזה שלי.
"אני אוהב אותך,ועכשיו גם תרגישי את זה"לחש על צווארי,משאיר שובל של נשיקות מצווארי עד לחזה שלי כשאני עוצמת את עיניי ומתמכרת לתחושה.

"אני אוהב אותך"אמר מלטף את הלחי שלי ומחייך
"גם אני אותך"אמרתי
"אני מבטיח לך שהכל יסתדר"אמר
"אני נשבע לך שזה לא הסוף שלנו"הוסיף במהרה
"אני איתך."אמרתי
"את מדהימה"אמר מנשק את המצח שלי
"אני יודעת"אמרתי קמה מהמיטה,אוחזת בשמיכה ופותחת את הארון.
"בואי הנה"שמעתי והרגשתי ידיים עוטפות את מותניי.
"אני צריכה להתלבש"אמרתי מוציאה בגדים מהארון שלי
יצאתי מהחדר,נכנסת לשירותים ומורידה את המכסה של האסלה.
התיישבתי על המכסה,כשהדמעות מתחילות לזלוג בלי הפסקה.
אני לא אשרוד את זה,אני לא אתמודד עם העובדה הזאת.
איך אפשר להתמודד עם דבר כה עוצמתי?לאן הוא חושב להתקדם מפה?איך מתקדמים?
מה הפתרון בדיוק?
התסכול,הכעס,העצבים והרגישות כלפי הנושא,הכל בא אחד על גבי השני.
אני אמורה לחכות לעד?עד מתי אני יוכל לחכות?מתי הכל יסתדר?לאחר החתונה?ביום החתונה?למה הוא לא יכול לסדר את הכל לתמיד?למה הוא מחכה עד לרגע האחרון?
ניגבתי את דמעותיי,קמה ממכסה האסלה כשהשמיכה שעטפה אותי נופלת על הרצפה.
התלבשתי במהירות,פותחת את הברז ושוטפת את פניי,מסתכלת על עצמי במראה ונאנחת.
יצאתי מהשירותים,מתקדמת לחדרי ושומעת את בראד צועק.
"אני כבר בא!תרגעי כבר!"צעק ונכנסתי לחדר,רואה אותו לובש מכנסיים כשהפלאפון שלו מונח על כתפו והלחי שלו תומכת בו על מנת שלא ייפול.
"מה את מצפה מוניקה?שאני לא אתמוך בחברה הכי טובה שלי שהיא במצב חרא?!"אמר בעצבים
התיישבתי על המיטה,מניחה את ידי על המצח ונאנחת.
"אני כבר מגיע,ביי"אמר מנתק את השיחה
"האישה הזאת עוד תשגע אותי"אמר סוגר את הכפתורים בג'ינס שלו אחרי ששם את הפלאפון שלו בכיס.
"אני חייב ללכת,אני פה כבר שעתיים"הסביר ואני הנהנתי
"אין בעיה"אמרתי מחייכת חיוך מזויף
"נדבר בהודעות,אוקי?"שאל
אני הנהנתי כשהוא מניח את ידו על הלחי שלי ומתקרב לנשק את שפתיי.
סובבתי את ראשי כך שהוא ינשק את הלחי שלי,כשהוא מסתכל עליי במבט שואל.
"לך אלייה,נדבר אחרכך.תסע בזהירות"אמרתי והוא נאנח,יוצא מהחדר.
לאחר כמה שניות שמעתי את דלת הבית נסגרת,ואני כבר לוקחת את הפלאפון לידיי ומחייגת את המספר.
"שגב?"שמעתי את קולו
"אפשר להיפגש?"שאלתי
"כן,ברור.הכל בסדר?"שאל מודאג
"פנטסטי"מלמלתי
"את רוצה שאני אבוא?"שאל
"אולי ניפגש מחר?בצהריים?"שאלתי
"אין בעיה,אני אקח אותך לאכול גלידה,קבענו ב3?"שאל
"אני אשמח"אמרתי מחייכת
"נתראה מחר"אמר
"תודה דניאל,נתראה מחר"אמרתי מנתקת את השיחה,מניחה את הפלאפון שלי על השידה ומחייכת.

"וזהו..היא בהריון והוא מבקש שאני אבין אותו ואשאר איתו"אמרתי נאנחת
"וואוו"אמר
"זה כלכך לא מגיע לך שגב"הוסיף
"אני יודעת,אבל אני אוהבת אותו"אמרתי נושמת עמוק
"אני יודע"אמר מחייך
"הכל יסתדר,אם אתם צריכים להיות ביחד אתם תהיו"הוסיף
"תודה דניאל,תודה שאתה חבר כלכך טוב ואתה תמיד פה כשאני הכי צריכה"אמרתי מחייכת
"אני אוהב להיות איתך,זה לא שאני סובל"אמר מצחקק
"תגיד..אתה רוצה לבוא איתי לחתונה של אבא שלי?"שאלתי לאחר כמה שניות
"ברצינות?"שאל
"כן,אמא שלי הולכת עם אבא שלך בכל מקרה"אמרתי
"אני אשמח"אמר מחייך
"יופי"אמרתי מחייכת,כשהוא מושך אותי לחיבוק מהצד ונושק לראשי.

"היה לי נורא כיף"אמרתי מורידה את החגורה ומסתכלת עליו
"גם לי,תמיד כיף לי איתך"אמר מחייך
"תשלח לי הודעה כשתגיע הביתה"אמרתי והוא ציחקק
"מה את דואגת,הכל יהיה בסדר"אמר
"את רוצה שניפגש גם מחר?"שאל לפתע
"מצטערת,אני מחר נוסעת לבקר את פול ולולה"אמרתי והוא הנהן
"אז ניפגש ביום אחר"אמר ואני הנהנתי
"תודה דניאל"אמרתי נושקת ללחי שלו
"ביי"אמרתי יוצאת מהאוטו שלו ומתקדמת לביתי,רואה אותו מחכה עד שאני אכנס.
נכנסתי לביתי,שומעת את האוטו שלו נוסע במהירות.
"איך היה?"שאלה לין
"היה אחלה"אמרתי נכנסת למטבח ופותחת את הארון,מוציאה צ'יפס ומתיישבת על הספה לצד לין.
"איך עם סטיבן?"שאלתי פותחת את שקית הצ'יפס.
"אני לא יודעת,הוא גבר נהדר,אבל אני לא בטוחה שאני רוצה כרגע להתחייב למישהו"אמרה נאנחת
"מבוגרים,כל הזמן מסבכים הכל"אמרתי והיא צחקה,מכניסה את ידה לשקית הצ'יפס שלי ומוציאה כמות נכבדת.
"הזמנתי את דניאל לחתונה של אבא"אמרתי
"אני שמחה"אמרה מחייכת
"מוניקה בהריון"אמרתי לפתע
"כן בטח"אמרה דוחפת לפיה כמה צ'יפסים
"אני רצינית לין"אמרתי והיא הסתכלה עליי המומה.
"מה?!"שאלה ואני הנהנתי
"הו מתוקה,למה לא סיפרת לי?!"אמרה ואני נאנחתי
"לא יצא לי"אמרתי
"בואי לפה"אמרה מחבקת אותי,כשאני נושמת עמוק.
"מה את הולכת לעשות עכשיו?"שאלה
"הוא מבקש ממני שאני אהיה איתו בזה,מה אני אמורה לעשות לין?להתנהג כאילו הכל בסדר?לראות את הבטן שלה גודלת ולחייך?"שאלתי
"את בטוחה שהוא שווה את זה?"שאלה
"אני כבר לא יודעת"אמרתי נאנחת והיא הסתכלה עליי
"שגב,אני לא רוצה שתסבלי.אני חושבת שהגיע הזמן שתחתכי את זה"אמרה
"אני יודעת שאת אוהבת אותו,אבל אני לא רוצה שתחזרי על הטעויות שלי.
זה מתחיל מזה,שהוא מבטיח לך שהוא יעזוב אותה,שהוא נשבע לך שתהיו ביחד.."מלמלה
"אבל ברגע האמת,ברור לשתינו עם מי הוא יישאר"אמרה ואני הנהנתי
"אני לא מסוגלת לחתוך את זה,אני אוהבת אותו,כמו מטומטמת התאהבתי בו"אמרתי עצבנית,בעיקר על עצמי.
"את צריכה ללמוד לשחרר,רק ככה את תוכלי להיות מאושרת,להתקדם בחיים"אמרה
"את לא מבינה כמה אני מנסה,זה פשוט סיוט לין"אמרתי נאנחת
"אני יודעת מותק"אמרה
"יהיה בסדר,את תלמדי לשחרר"הוסיפה וקירבה אותי אלייה,כשאני שמה את ראשי על החזה שלה והיא מלטפת את ראשי.
"הכל עובר..וגם זה יעבור"

~תגובות יתקבלו בברכה:)
שיהיה לנו המשך ערב מקסים♥~
*בכל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן*