לא מוותרת על החלום

אני יודעת שאמא שלי, הכי נגד זה שאני יהיה זמרת. היא אומרת שזה לא "מקצוע" מבחינתה. אבל מיבחינתי זה החלום הכי גדול שלי, ועל חלומות לא מוותרים. אבל אני לא רוצה שאמי תתאכזב. אז אני ממשיכה לקדם את החלום. אבל בלי שהיא תדע. אז ככה התחיל היום. יצאתי החוצה לנגן עם הגיטרה ולשיר. בנתייים שאין לי עבודה, תכלס. זה כיף. אבל לא מקבלים כ"כ הרבה כסף. ככה 100 שקל כל פעם…אני אילחץ מדי ללכת ל"דה וויס" או ל"אקס פקטור" אז אני בנתיים שקטה לי. ולא עושה צעדים גדולים מדי. התחלתי לנגן ולשיר. ואז קלטתי משהו שבאותו הרגע לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד. עשרים, עשרים ושניים אנשים מקשיבים לי ברגע זה. מצד שני אמא שלי הולכת מולי ויכולה ליקלוט אותי בכל רגע. אז הפסקתי לשיר, אמרה למאזינים שאני אחזור עוד 5 דקות ושאני מצתערת. הלכתי משם. עם הגיטרה על גבי, אני מחכה שאמי תעבור. אבל למרבה הצער, היאפונה לכיוון שלי. לא היה לי מה לעשות, אני אמורה בכלל להיות בתיכון עכשיו. בשיעור מתמטיקה, אני חושבת. רצתי למאחורי השיחים. היא עברה. זה עבר בשלום :) חייכתי חזרתי לנגן ולשיר במקום שבו הייתי. היום, באופן לא רגיל כלל. ניגש אליי מישהו בן 26,25 אני לא יודעת בדיוק. כך הוא ניראה. "אני ממליץ לך ללכת לאודישנים כמו באקס פקטור. יש לך קול ייחודי, ומדהים ברמות. אני יכולה להבטיח לך שתעברי." הוא אמר. אמרתי לו :" תודה על ההצעה, אבל אני.. איך לומר את זה. אני נורא נלחצת לשיר מול אנשים כאלה מפורסמים וכל זה." אז? אז מה. את יכולה לעבור את זה, ואת לא צריכה להילחץ. אם זה כל הפחד שיגידו שהקול לא יפה. הם לא יגידו. תאמיני לי, אני מכיר המון מהם," קלטתי שאני לא מכירה את האיש, אבל בכל זאת סקרן אותי והמשכתי לדבר:" מאיפה אתה מכיר אותם? ומי?" "אני מכיר את אביב גפן, שלומי שבת, שירי מיימון, שרית חדד, ועוד.. . אני מכיר את הסגנון שלהם, אני מציע לך להירשם" "לא, לא תודה, בנתיים אני מסתפקת בלשיר פה" " אבל למה לשיר ברחוב, כשאת יכולה לשיר מול קהל ענק של אנשים,נערים,נערות,ילדים,ילדות. על במה הרבה יותר מכובדת, ויותר יפה. " "תקשיב אני לא טובה כמו שאתה חושב" "אז אני מזמין אותך. הינה המספר שלי, אני יהיה הסוכן החדש שלך. לבנתיים. אבל תזכרי, אם את לא מחתימה את החוזה הזה. אז את לא יכולה להיות אצלי. הא ויש גם מקום שההורים צריכים לחתום" הוא סיים את דבריו. עיניי נהיו גדולות. אני לא מאמינה. אני בתוך חלום? אמרתי לעצמי. אבל אז…..