הודעה רגילה ללא כותרת

עכשיו ואז, אני בוכה מאושר.
מסתכל על הכוכבם העייפים..
עכשיו ואז, אני מסתכלת בחיוך,
אל הענפים הנעים בשקט.

בכל הימים, שבהם ביהתי,
ללא שום סיבה, בקיר המתקלף.
בכל הימים, בהם אני ישנתי,
ולא דיברתי עם אף אחד..

זמן מבוזבז, על חלומות אבודים.
חלום מבוזבז, על סיכויים קושלים.
סיכוי מבוזבז, לדבר שלא יקרה
ומעולם.. לא קרה..

זו אשמת הכוכבים, שגילו לי דברים כוזבים.
גם הירח והלבנה, בואו נטימה בתוך החשכה..

שוחה במורד הזרם, ועולה במהירות.
מביטה אני אל השמש, רואה רק כדור וחוט.
בוכה אל השמיים, אך הם לא שומעים טיפילתי!
רוצה רק עוד מעט זמן.. כן. אותו הזמן שביזבזתי..

בבהיה בקירות, במחשבות, דמיונות, רצונות שלא יכלים להיות. בנשמה שנשמכת לאין סוף וחדר הלכן והמסדרון השחור שכל כך מוכרים לי. לעצב המדומה ולשמחה, לקסם ולגאווה ומעט בשקט שנשאר..

אם רק יכולתי לשלטול בזמן, במשהו
הייתי קוראת לזה קסם.
אך זה חלום מבוזבז.
על זמן שאול.