העליונים | פרק 15

"מה המטרה שלך?" ג'ולי שאלה אותו בסקרנות, לאחר שהתאפקה זה הרבה זמן ותהתה בליבה האם כדאי להטריח אותו בשאלה מהסוג הזה. אך כמובן שנזכרה שכעת היא חלק מהמטרה שלו, והרי זו זכותה לדעת.
הוא לא ענה לה.
"למה אתה מחפש אותה?" היא ניסתה שוב. הפעם חששה קצת יותר. אדווין הזה שהכירה רק לפני כמה שעות, על אף שלא הראה שום סימן לאלימות, הפחיד אותה מעט במראה שלו. מעיל הגשם הכהה והכובע גרמו לו למראה מסתורי ואפל יותר. זה לא שהיא נראית תמימה ומתוקה כל כך בבגדיה שהיו כהים גם הם, אך את עצמה היא כבר הכירה.
טיפטוף של גשם ראשוני החל לרדת, ומרגע לרגע התגבר לאט. אדווין עצר ליד מועדון כלשהו ולקח מסל הפלסטיק הגדול שעל יד הכניסה הריקה את אחת המטריות שנחו בתוכו, ונתן לה אותה.
"תודה." ענתה ופתחה את המטרייה.
האמת הייתה שלא היה לה נעים שהוא נרטב בגשם והיא נשארת יבשה. היא רצתה שילכו יחד מתחתיה, אך הוא היה גבוה ממנה, ובכדי שדבר כזה יקרה, היא תצטרך להרים את המטריה גבוה יותר ממה שתוכל בכדי שלא תירטב.
"אתה רוצה?" היא שאלה אותו.
הוא הסתכל עליה וענה. "קצת מים לא מפריעים לי."
"קצת." היא צחקה לאור העובדה שהתיאור שלו לא היה מדויק לחלוטין. היא קלטה שהוא חייך קלות.
"אולי תספרי לי על עצמך?" שאל.
"אני- אני יכולה." היא ענתה בטון מאוכזב.
"את לא צריכה לדאוג." הוא אמר לה. "אני מבין את המצב שלך."
"המצב שלי?"
"את לא יכולה לומר את האמת."
איך הוא יודע? היא חשבה לעצמה. בלתי אפשרי כמעט להבין את זה. הרי היא עצמה לעולם לא תוכל לספר על כך. אולי זה בגלל היכולת שלו?
"אני הבנתי את זה לפי המבט שלך." הסביר. "אמרת לי שאת לא יכולה לעזור לי, אבל ההבעה שלך אמרה שאת מתכוונת לדבר ההפוך. שלא לדבר על זה שלא תהיה לך שום סיבה טובה לבוא ולומר לי משהו כזה." הוא גיחך.
"זה לא מקל עלי." השיבה בהקלה.
"מתי זה התחיל? מאז פיצוץ הלווין?" שאל.
"לא."
"יש מישהו שיודע על זה?"
"כן."
"אז אני מניח שגם לא קוראים לך ג'ולי. אני צודק?"
"לא."
"ומה אם אקרא לך תמרה?" הוא שאל.
היא הסתכלה עליו וחייכה. "לך על זה."
הוא חייך אליה גם כן.