זאתי מהרחוב – פרק 23

״אני לא רוצה ללכת לבית הספר!״ צרחתי על אמא שלי ביאוש.
אמא שלי החריכה אותי להתארגן לבית הספר ״את הולכת ועוד איך! את הרבה זמן לא הלכת לבית הספר והגיע הזמן שתלכי כבר!״
אמא זרקה עליי את התיק שלי וגררה אותי אל כניסת הבית שלנו ״תלכי עכשיו לבית הספר! ואני לא רוצה לראות אותך בבית עד השעה שתיים! שאם את לא יודעת זה השעה שנגמר היום בבית הספר!״ אמא זרקה אל ידיי את הכובע שלי וטרקה את הדלת מול הפרצוף שלי.
היא זרקה אותי מהבית כאילו אני הומלסית שפרצה הנה!
הלכתי לאט לבית הספר, לא היה לי חשק להפגש עם סם או עם אופיר! למה החיים שלי בזבל?!
כל פעם כשאני חושבת על אופיר יש לי כאב חזק בצד שמאל כמו סכין שנתקע לי שם,
ובכל פעם שאני חושבת כלל סם יש לי כאב חזק בצד ימין שלוחץ לי כאילו מישהו בועט בי שם בחוזקה.
שניהם תפסו כאב גדול בבטני כאילו הם נאבקים מי יכאיב לי יותר, מי יעשה לי צמרמורת ותחושה גדולה יותר…
הנחתי את הכובע על ראשי, אני לא נפרדת מהכובע הזה אף פעם, למרות שהיום די קריר, אבל יש שמש! נראה לי….

״אוקיי תלמידים יש לי חדשות טובות וחדשות רעות״ הכריזה המורה לשירה בעצב.
״החדשות הטובות הם שהתחרות נדחתה מכיוון שהתחרות עוברת לניו יורק״
״יש!״ כל התלמידים צרחו בהתלהבות, סם שישב מאחוריי התכופף לעברי ולחש לי באוזניי ״אמרתי לך..״ הרגשתי צמרמורת רוחשת באוזניי, דחפתי אותו עם ידיי בחזרה אל מושבו ושילבתי ידיים באיפוק.
״החדשות הרעות הם שנצטרך להחליף את השיר לשיר באנגלית״
״יש!״ צרחתי לבד, הסתכלתי לצדדי והבנתי שאני היחידה שצורחת, ״אה.. זאת אומרת… אוף…״
כל הכיתה צחקה, אבל המורה נראתה רצינית כאילו ספגה עלבון.
״בכל מקרה אנחנו נצטרך לחפש שיר חדש לשיר באנגלית, אז המשימה שאני נותנת לכם היום הוא לחפש שיר באנגלית ולהגיש לי אותו מחר״
מבטי הצטלבה במבטה של דנה, חשבנו על אותו הדבר, אם השיר שלי יבחר אני אולי אוכל לשיר את הסולו…
בסוף השיעור דנה חסמה את דרכי, ניסיתי להדוף אותה ולחזור אל דרכי למחוץ הכיתה אבל היא עצרה אותי ״מה את רוצה?״
״אני רק רוצה להגיד לטובתך, שעדיף שלא תחשבי על הסולו, כי הרי רק בסוף תתאכזבי״
שתקתי לרגע, הסתכלתי לה עמוק בעיניים… אין לה עיניים אמיתיות כחולות, כשמסתכלים על העיניים שלה מקרוב רואים שהיא שמה עדשות כחולות, כולה מזוייפת, אין בה טיפת אמת.
״למה שלא? אני שרה טוב לא פחות ממך!״
דנה צחקה בצחוק צורם ״אני רק מזהירה אותך שלא תתאכזבי מהר כל כך…״
פתאום קול קטע את השיחה שלנו ״דנה את באה?״
זה היה אופיר, הוא חיכה לדנה כמה מטרים מולנו.
חיוכה של דנה התרחב ״אני כבר באה!״ היא קראה בקול תמים ״אל תתאכזבי כל כך מהר… כמו שהתאכזבת בפעם הקודמת..״ היא קרצה אליי והסתובבה אל דרכה.
הרגשתי רעידות קטנות ברגליי, כאילו נמלים טיפסו עליהם, כנראה הרגליים שלי נרדמו, אם זה לא היה קורה הייתי בועטת בה… אני חושבת.

״תגידי אני יכולה להישאר היום בצד לראות את השיעור ריקוד שלכם?״ שאלה רוני את ירין, בשעה זו רוני הייתה צריכה לגמור את בית הספר לפניהם.
״בטח, אבל למה לך? את יכולה לחזור הביתה״ ירין התפלאה, היא כבר רצתה לחזור הביתה ולאכול, ככל שאחיה הקטנים בבית לפניה ככה נשאר לה פחות אוכל לאכול.
״סתם רציתי לראות את השיעור שלכם.. איך הוא מתנהל וזה…״ הפריחה רוני תירוץ.
״למה?״ שאלה שוב פעם ירין.
״טוב מה?! אני רק רוצה לראות מה אכפת לך?״
״טוב טוב מה את נלחצת רק שאלתי!״ ירין הניחה את ידה על שרוולה של רוני והיא גררה אותה אל הסטודיו.
במשך דקות ארוכות ירין התחממה מול רוני שישבה בצד והסתכלה על הדלת, מצפה שהמורה יפתח את הדלת.
״מתי מתחיל השיעור?״ שאלה רוני בתמימות.
״מתי שעומרי יבוא״ אמרה ירין באדישות ופתחה לשפגאט.
״ומתי עומרי יבוא?״ שאלה רוני באוטומט ובהתה בדלת בציפייה.
ירין חייכה ״מה זה משנה לך״
רוני הסמיקה בצבע אדמדם בוהק בהיר שהיה קשה להסתיר ״כלום סתם שאלתי…״
ירין פתחה את פייה כדי להגיד לה מילה או שתיים, אבל אז עומרי נכנס.
״שלום לכולם… היום אנחנו נלמד..״ עומרי הלך לאחור ולפתע הוא שם לב שרגליו עלו על משהו.
״איי!״ צרחה רוני,
עומרי הסתכל על רוני שישבה מאחוריו ורק כעבור כמה שניות אחדות שם לב שהוא עומד על רגלה.
״אוי אני מצטער רוני! את בסדר..?״
רוני הנהנה ושפשפו את הרגל ״כן אני בסדר… איך אתה יודע איך קוראים לי?״ שאלה רוני בתמיהה.
עומרי חייך והוא ליטף את הזיפים שלו ״את במקהלה של כיתת השירה, ראיתי אותך רוקדת את הכיאוגרפיה, את לא רעה״
רוני חייכה בביישנות ״תודה״
עומרי כחכך בגרונו והסתובב בחזרה אל הכיתה שעמדה בציפייה להתחלת השיעור.
״היום אנחנו נלמד לרקוד טנגו, הטנגו הוא ריקוד שבא מארגנטינה, רוקדים אותו בזוגות כמו כל ריקוד סלוני כמובן, אז כעת כולכם תתחלקו לזוגות ואני אתחיל להסביר לכם את הכללים שבריקודי טנגו.״
כולם התחלקו לזוגות באופן אקראי, רוני עקבה במבטה אחרי כל הילדים שהתרוצצו אחר חיפוש מישהו בתור זוג לריקוד, לפתע עומרי התכופף אל רוני והביט בה
״תרצי להשתתף בשיעור אולי?״
רוני הייתה המומה מההצעה ״א..אני לא ממש יודעת לרקוד..״
״שטויות זה ממש קל, את תהיי השותפה שלי לדוגמא״ עומרי הושיט לה יד בהצעה וחיכה לתגובתה, אחרי הרהורים קלים ומהירים בראשה של רוני היא החליטה להסכים וברגליים כושלות היא קמה ואחזה בידו החמה של עומרי.
״אוקיי דבר ראשון האחיזה במשך הריקוד בדרך כלל לא משתנה, הבן מחזיק עם ידו השמאלית במותניה של האישה ועם היד השנייה את ידה הימנית״
רוני קפצה בליבה בהפתעה לגבי מגעו של עומרי במותניה, אבל לאט לאט נרגעה, עומרי לא שם לב לכלום, כל תשומת ליבו הייתה מוקדשת לכיתה.
״הכללים הבסיסים הם שתמיד נעים בכיוון הנגדי של השעון, הגבר מוביל וחלק החזה שבאזור הלב צמוד אל החזה של בת זוגתו״ עומרי הצמיד את רוני קרוב אל חזהו, היא הרגישה איך לחייה מתלהטים מרגע לרגע.
לא היה לו אכפת.
״הריקוד לא חייב להיות מתוכנן, הוא יכול להתלוות לאלתורים, בדרך כלל הריקוד מדויק וצפוי אבל תמיד עם הרגל החופשית שאין עליה משקל אפשר להרים״
הוא הסתכל על כל הכיתה שתרגלה את דבריו באופן קטן ומסומן ״אז אפשר להתחיל?״
עומרי ניתק את מגעו מרוני כאילו הייתה בובה, הוא לחץ על הפליי שבסטריאו ומוזיקה לטינית התחילה להישמע, עומרי חזר אל מקומו מול רוני, חידש את מגעם זה בזה, הפעם הוא הסתכל לה בעיניה.
כולם התחילו לרקוד, בעיניי רוני הריקוד היה קל ופשוט, היא רק הייתה צריכה להסתכל בעיניו של עומרי ולתת לו להוביל אותה.
כעבור דקות אחדות הבינה רוני שהם לא עושים דבר מיוחד, שאר הזוגות עשו אלתורים נהדרים, הם הניפו רגליים, הסתובבו, קפצו, הם סתם התהלכו היא הרגישה שהיא חייבת להוכיח את עצמה.

סובבתי את רגלי כמו שעון אל מאחורי רגלי הימנית, פתחתי את אחיזתי כך שרק ידי נגעה בידו, עשיתי סיבוב קצר ועצרתי, חיוך התפרש על פניו.
״זה היה לא רע… אבל בטנגו הזוג חייב להיות צמוד״ עומרי הצמיד את גופי במהירות אליו ועם רגלו החופשית עשה צעד גדול לאחור וסובב אותי קרוב אליו.
ככה שעות הסתובבנו נגד השעון עם אלתורים קטנים ושקט נהדר שרק המוזיקה קטעה וכמעט בראשי לא נשמעה, לבסוף עומרי כופף אותי כשידו על גבי ואני הרגשתי שאחיזתו מונעת ממני ליפול מצוק גבוהה, הרגשתי בטוחה בידיו, עיניי נעצמו והחושך שראיתי כעת גרם לי להרגיש שאין אחד מלבדי ומלבד עומרי.
הצלצול עצר את השיעור ועומרי הרים אותי וניתק אותי ממגעו, זה הרגיש כל כך לא נכון…
״השיעור היה ממש מצוין תלמידים, שיהיה לכם המשך יום נעים״
ירין משכה אותי מאחורה ליציאה של הכיתה בזמן שנופפתי לשלום לעומרי.
זואי חיכתה לנו בחוץ, היא דיברה טיפה עם הזוג שלה שרקד איתה טנגו, זואי נפרדה ממנו במהירות ורצה לעברינו.
״רוני את רקדת ממש יפה! איך זה שאת אף פעם לא חשבת על ללכת לכיתת ריקוד?״
משכתי בכתפיי ״אף פעם לא למדתי לרקוד..״
״את היית מדהימה! בכל מקרה, אני צריכה ללכת הביתה אמא שלי מחכה לי, היא רוצה לראות שבאתי בזמן הביתה…״ זואי טיפה רטנה והלכה.
ירין חייכה אליי וחשפה את שינייה הלבנות ברוב הדרם.
״הכל טוב?״ חייכתי אליה חזרה.
״את אוהבת את עומרי…״ אמרה ירין בהתרגשות בזמן שלחצה על כתפי עם אצבעה.
״סתמי כבר!״ צרחתי והסטתי את מבטי הצידה. ״טוב… אני הולכת הביתה…״
״את לא הולכת לשום מקום לפני שאת מספרת לי הכל! אנחנו נאכל ביחד בבית הקפה… נראלי שגם ככה לא נשאר לי אוכל בבית…״
אני וירין הלכנו דרך הבתים והרחובות בשתיקה, בלי לומר דבר, פחדתי לומר שטויות, היא בטח תצחק… זה הרי ברור שביני לבינו לא יקרה כלום.
ירין הציעה להתישב בפנים כי קר היום והתיישבנו על שולחן עגול שעמד ליד החלון.
״שתינו ניקח את הפסטה עם השמנת…״ אמרה ירין למלצרית שבאה לקחת את ההזמנה והלכה.
״הפסטה פה מעולה״ אמרה ירין בקול בטוח וחייכה.
הסתכלנו אחת על השנייה למשך כמה שניות בשתיקה.
״נו אז ספרי! מה הקטע?״ שאלה ירין וחיוכה חזר.
״לא קורה כלום… סתם״ אמרתי וערבבתי את הקולה שלי עם הקשית.
״מה סתם?! זה ממש לא סתם!״ הכריזה ירין.
״סתם נו… אני… אני אוהבת אותו בסדר? אבל מה זה משנה? זה גם ככה לא אפשרי שהוא יאהב אותי חזרה״ משכתי בכתפיי והסתכלתי על השולחן.
״למה? כי את צעירה ממנו? זה ממש שטויות! גיל לא קובע אהבה״
הנהנתי קלות והרמתי את מבטי ״זה לא קשור לגיל, הוא בן 24…. בדקתי, אבל זה לא משנה לי, הבעיה הוא שהוא המורה, ולמה שבכלל יאהב אותי? אני סך הכל עוד תלמידה בבית הספר שהוא מלמד…!״
ירין הביטה בי בצער והחזיקה את ידי שהייתה שלוחה על השולחן בחוסר מעשה ״את לא יודעת דבר כזה.. אולי הוא אוהב אותך, וגם אם לא… תוכלי לגרום לו לאהוב אותך! זה היופי באהבה…״
״את לא קולטת?״ קטעתי אותה בעצבנות ״גם אם יאהב אותי וגם אם לא, זה אסור! זה לא יקרה גם לא בעוד מליון שנה! וזה מה שכל כך…״
״כואב״ השלימה אותי ירין,
הנהנתי, הנחתי את ראשי על השולחן ובכיתי, זה כואב, לא הייתה מילה אחרת…
פשוט כואב.