חושך מסתורי

החושך יורד על הטיילת. לאט-לאט קולותיהם המופתעים של האנשים השוהים במקום מתחילים להישמע, ספק בחדות הפחד וספק בחדות הפליאה. כל אחד נשאר במקומו- שמא יזוז ויתקל במישהו אחר.
אישה אחת פוסעת ביניהם בחושך ללא חשש. היא מביטה בפרצופיהם של האנשים, מרגישה את התחושות והמחשבות שלהם. היא מוסתרת כולה מאחורי מעיל שחור עבה ועל ראשה כובע אפור ורחב שוליים. משקפיה המבריקים בעלי המסגרת הזהובה מונחים בנינוחות על גשר אפה.
היא נדחקת בגופה הגבוה והצנום דרך המולת האנשים, כשלפתע היא נעצרת.
משב רוח קל חולף כשהיא מרימה את ידה ומכוונת אותה לכיוון כלשהו שאבד בחושך.
ניצוץ בוהק נדלק באותו אזור, ולאחריו עוד אחד, ועוד אחד.
האנשים מתחילים להתעורר, מופתעים ממקור האור הלא יודע. כמה מחיאות כפיים ושריקות נשמעות פה ושם, אך לא כאן נגמר התעלול.
האישה משליכה נוצה קטנה שהיתה תחובה בכובעה וזו הופכת לסירה פשוטה אשר שטה לה לבדה באוויר. היא משאירה אחריה שובל קטן של נצנוצים בסגול בעודה חולפת על יד כמה ילדים, נותנת להם להשתעשע ולנסות לתפוס אותה.
כמה אנשים יוצאים מאחת החנויות הקרובות כשבידיהם נרות דלוקים. הם מסתובבים ומתחילים לחלק את הנרות לשאר האנשים, מנסים להפיג את החושך הכבד.
הגבירה אינה חוששת. הם לא יוכלו להרוס לה את ההצגה. הנרות אומנם דולקים, אך נראה שאורם אינו משפיע כלל על החושך הקסום.
צליל שירה נשמע מרחוק, ולאחריו רעש נקישות קלות של קוביות.
הגבירה מרימה את עיניה, מופתעת מכך שאיש נוסף כמוה מתקרב למקום, ונראה שאינו מנסה לעשות דבר כדי להתחרות בה.
היא מחפשת את זהותו, אך נראה שהוא כבר הקדים אותה והחביא את עצמו היטב. הגבירה מחליטה להתעלם מנוכחותו וממשיכה.
היא משנה את צבעה שמלתה של אחת הנשים, ואת אורך שערה של אחרת. גל של חמימות מציף את האוויר פתאום, והיא עושה זאת תוך שימוש במראות וברצונות של האנשים סביב.
למרות שאלו רק אשליות זולות, הם להוטים לעוד ואף כמה ילדים קוראים בבקשה לקוסם שיופיע ויגלה את פניו.
חיוך קטן מזדחל לפניה והיא כמעט נכנעת ומדליקה את החושך, כאשר רעש הקוביות מחזיר אותה חזרה.
השיר נשמע חזק יותר ויותר. זה היה ממש כאילו רק היא יכלה לשמוע את צליל השיר, רק היא מבין כל האנשים שבטיילת.
"זהו לא משחק כוחות, או סודות; זוהי בסך הכל במה למשהו גדול הרבה יותר, למשהו שנועד לעזור לך לחזק את ייעודך." המילים האלו נלחשות אל תוך אוזנה, והיא מסתובבת במהרה כדי להספיק לראות את האיש, אך הוא נעלם כלא היה, ואיתו גם השיר וצליל הקוביות.
היא צוחקת בשקט ולאט לאט האור שב אל הטיילת, והחושך מזדחל ומתפוגג באוויר.
הסירה נעלמת והנוצה חוזרת לכיס כובעה.
היא קמה מכיסאה – כיסא של אחת המסעדות שעליו התיישבה כדי לא לעורר חשש- ומתחילה לצעוד בשביל המהיר של הטיילת, תוך שהיא מביטה לצדדים בחיפוש אחר אותו קול מוכר ומסתורי שהיא מעריכה עד מאוד.