אל העולם שלך פרק 2: גשם של שתיקה

פרק 2: גשם של שתיקה
הגשם המשיך בעיר האפורה, בכיתה חמימה. הופיעה תלמיד חדש. הוא נכנס לכיתה כשכל המבטים נעוצים בו על פניו היתה הבעת אדישות קרה. שיערו הבלונדיני זהוב בצבע זהב מוזר נוצץ, היה רטוב קצת מן הגשם הקר שהיה בחוץ. שיערו היה פרוע קצת מהרוח הקרה שהיתה בחוץ אבל יפה עדיין. עיניו כחולות עמוקות כהות מעורבבות תכלת אפור זהוב צהבהב כבשו את כל הכיתה. כתפיו היו רחבות גבריות גופו היה שרירי שש קוביות בלטו תחת התלבושת שלו, הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת אפודה שחורה מעור על צווארו תליון מוזר. על ידיו צמידים שחורים מעור וחוטים. שפתיו ריתקו את כל הבנות הן היו עבות ודקות בצורה מושלמת על פניו אפילו זיפים לא נראו כאילו קפאו. עורו היה חרסינה עדינה לבן כחלב. אפו ישר ועדין פניו הגבריות היו כל כך מושכות שכולם רותקו. הוא היה גבוה מאוד הוא לבש ג'ינס משופשף קרעים כחול ועל זרועו היה מעיל לבן יפיפה מעור. אם לא היה תלמיד היו כולם חושבים שהוא סטודנט או דוגמן.
"נדיר שב בבקשה בשורה השנייה מצד ימין ליד איתן. הוא חלף על פני כולם מבטו פגש במבטה של הנערה שהיתה כה יפה עיניה היפות הביטו בו לשנייה והפנת את מבטה.

"הוא באמת נדיר השם שלו כל כך מתאים ליופיו." הילה אמרה בחיוך גדול כאילו זכתה הרגע בלוטו. עדן שתקה היא היתה שקועה במשהו אחר זיכרונות חזרו אליה מאותו היום.
היא נסעה על ספינה כפי שהוריה תכננו הם נסעו להם לטיול לעשרה ימים בים. היא עמדה מול המים בספינה כשהיא בוהה במים הכחולים הצלולים. פתאום השמיים החליפו מכחול מעונן לאפור ואחלה סערה גדולה בים היא חזרה אל הוריה לתא לבדוק מה איתם. אבל אז הספינה התמלאה במים והדייל דחף אותה לספינת ההצלה כאשר הוריה נותרו שם באותה ספינה נטבעו. לא משנה כמה צעקה שהם שם אף אחד לא ניסה להציל אותם. היא חזרה לחוף המקולל ההוא כשהיא יושבת על החוף ועל פניה דמעות. הים היה סוער מאוד אחרי יומיים מצאו את גופות הוריה היא הלכה לזהוי הגופות. היא קיבלה הלם גדול היא שבוע סגרה את עצמה בבית. אחרי שבוע ניסתה להתאבד אבל כנראה זה היה חלום כי היא מצאה את עצמה במיטה במציאות איומה. שבה עכשיו היא משקרת לכולם שהכל רגיל ואף אחד לא יודע על הוריה.
"עדן! עדן!!" הילה קראה בשמה רק אז שמה לב שהכיתה ריקה.
"עדן הכל בסדר קראנו לך כבר חמש פעמים." אלכס שאלה אותה.
"כן, פשוט שקעתי קצת במחשבות סליחה." היא אמרה להן.
"על מה כבר חשבת?" טופז שאלה בחיוך קורן.
"על שום דבר מיוחד." עדן אמרה מצחקקת מנסה לשמור את צחוקה.
"חשבת על החתיך הזה נדיר רפאלוב?" הילה שאלה עדן הביטה בה וגיחכה.
"בטח ממש, רק עליו נשאר לי לחשוב עם כל המעריצים שיש לי פה הוא לא משתווה איתם כלל." עדן אמרה בחיוך ציני.
"עדן…" אלכס אמרה בקול מהוסס.
"וחוץ מזה מה יש בו סתם עוד אידיוט שחש מעצמו מלך עולם הוא לא משתווה לטומי רוייס." עדן המשיכה להגיד.
"עדן תסתובבי כבר!" טופז אמרה בקול מהוסס עדן הביטה בה בהפתעה והסתובבה.
"אז אני מבין שאני לא מספיק טוב בשבילך?" הוא שאל אותה בקול החושני והמתנשא שלו כל כך. היא הופתעה לגלות שהוא היה כל הזמן מאחוריה, אבל היא מהר השתלטה על הבעת פניה.
"כן אתה צודק, אין בך שום דבר סתם עוד טיפוס לקקן כמו הפרצוף שלו." היא אמרה בקול קר ומתנשא כמו שלו גיחוך יצא ממנו.
"בטוחה?" הוא התקרב אל פניה כל כך קרוב שהיא כמעט התפתה מעיניו היפות.
"בטוחה!" קולה היה בטוח.
"צר לי לאכזב אותך את לא שווה מבט שלי, אם אני לקקן כפי שציינת את עוד יותר גרועה הפרצוף שלך של אחת שנותנת פרצוף תחת, נואשת לצומי מפונקת שחושבת שאבא'לה יקנה לה את כל העולם." הוא אמר בחיוך ממזרי. "בנוסף לכל את יותר לקיקנית 'והמעריצים שלך' את יודעת למה הם רוצים אותך סתם בשביל לסמן עלייך וי לילה." הוא המשיך בחיוך ממזרי.
"לא אכפת לי מה אתה חושב מתוק חפש לך חברים חנונים שלך." היא אמרה בקול אדיש כשבתוכה רצתה לבכות למות אבל היא שמרה על הבעה אדישה. הוא הביט בה וגיחך.
"ועכשיו את יכולה לבכות פרינססה." הוא אמר הולך משאיר אותה היא גיחכה.
"כאילו שמזיז לי." היא אמרה בקול קר ושקט עד שכמעט לא שמעו אותה אבל הוא שמע. הוא גיחך והלך »פרינססה את עוד תפלי לרגלי ילדה את כמו כולן אחרי הכל« הוא חשב הולך לו במסדרון כשהבנות מקיפות אותו, הוא חייך משועשע עד כמה הבנות מוכנות ליפול לרגליו כמו תמיד. הבנות הקיפו אותו הוא הלך כששני בנות שחיבקו אותו וחייך כשהן אומרות משהו. כשעדן יצאה למסדרון כל המבטים היו אליה היא צעדה בגב זקוף ראשה גבוה על פניה מבט אצילי מתנשא כולם נעמדו סביבה. כשהיא עוברת עם שלושת חברותיה מול כולם. לחשושים נשמעו בכל מקום 'היא יפיפייה' הבנים אמרו 'מה יש בה שהבנים נמשכים אליה.' הבנות אמרו אליה. היא שמעה הכל אבל אותה זה לא עניין היא הלכה לחבורה של טומי רוייס בחור הכי שווה בתיכון הוא והמקובלים הם תפסו לעצמם כיתה ריקה שרק להם אפשר להיות ובה וכמובן לחבורה של עדן נעים.
"תראו מי הגיעה אחרי שבוע היפיפייה שלנו." טומי אמר הוא היה שזוף עיניו בצבע דבש כחול ושיערו היה שתני יפיפה. גופו היה שרירי וגבוה.
"כולה שבוע לא ראיתם אותי וכבר געגועים." עדן אמרה בחיוך מתקרבת אל הבנות שישבו שם.
"מה שבטוח אני לא התגעגעתי עלייך." גרייס אמרה בקול הצפצפני שלה.
"טומי תזכיר לי מי זאת וואלה אני לא מכירה את שחרחורת הזו." היא אמרה בחיוך מתנשא ואצילי. "זאת חתלתולה שלי." הוא אמר כולם צחקו כולל עדן.
"שמור אליה שלא תשרוט אותך או את האנשים שפה." טופז אמרה וכולם צחקו.
"טוב חתלתולה תירגעי לא ניתן לך לטעום מהנייס שוב." הילה אמרה בחיוך.
עדן צעדה מתיישבת באמצע כולם זזו ישר איך שהם ראו אותה מתקרבת.
אחרי שהיא התיישבה אמילי נכנסה לכיתה כשהיא מחובקת בידיו של הבחור ההוא נדיר.
"בנים בנות עשו כבוד לחתיך החדש בתיכון שלנו נדיר רפאלוב." אמילי אמרה כל הבנות הביטו בו מהופנטות חוץ מעדן.
"טומי הכי חתיך בתיכון הזה אמילי מי זה הלקקן הזה." עדן אמרה בחיוך מגחך. "הוא אפס מול טומי." היא אמרה בחיוך קורן מביטה בטומי שישב לידה.
"הפעם אני מסכימה איתך." גרייס אמרה בחיוך עדן נתנה לה כיף. הבנים ישבו סביב עדן כשחברותיה לידה.
"מה שמוזר פה פרינססה כולן מקיפות אותי ולא את החבר שלך. אם זה הטעם שלך בבחורים יש לך טעם גרוע לא חושבת כך פרינססה." נדיר אמר לה בחיוך ממזרי וקרץ לה היא גיחכה.
"לא לקקן יש לי טעם טוב מאוד אני לא אוהבת לקקנים כמו סוכריה על מקל, אני נמשכת רק לבחורים כאלה ששווים תשומת לב מה שאתה לא שווה." היא אמרה בחיוך מתנשא שלה.
"בראיין תדליק את הקבוע שלנו." טומי אמר בחיוך הוא הנהן והדליק מוזיקה.
"תרקדי איתי?" טומי שאל אותה בחיוך משועשע. עדן ידעה שהיתה לו את השריטה להצחיק אותה ולהרשים בנוסף לכל.
"בשמחה." עדן אמרה כשמוזיקת מתנגנת לה של יניב בר לפני שתוותרי. הם רקדו כך גם האחרים אחלו לרקוד נדיר גיחך והזמין את אמילי לרקוד איתו. עיניו הביטו בבחורה שמולו איך היא מהופמטת ממנו. אז עיניו שוטטו באולם הוא ראה את הנערה ההיא עדן מביטה בטומי בחיוך. הם רקדו כשידיה העדינות מונחות בעדינות על זרועותיו וידיו היו על מותנייה ברוכשניות. הוא גיחך מביט בנערה היפה מולו אמילי.
"אתה רקדן טוב." אמילי אמרה מוקסמת אחרי שהשיר הסתיים.
עדן חייכה אל טומי חיוך כובש שלה.
"את מושלמת." טומי אמר בחיוך לא ממהר לשחרר אותה פניו היו קרובות לשלה באמצע הכיתה. ואחרי שנייה שהוא ניסה לקרב את שפתיו נשמע צלצול.
"נתראה אחר כך טומי." היא אמרה בחיוך משתחררת ממנו ואחלה לצעוד לכיוון הכיתה הילה ואלכס למדו פיזיקה. טופז כימיה, ועדן צעדה לכיתת האנגלית.
"אז מה לרקוד צמוד עם טומי זה יגרום לך להרגיש מעל כולן פרינססה." היא שמעה את קולו המעצבן של נדיר.
"אני לא צריכה להתאמץ אפילו להיות מעל כולן אני כבר מזמן מעל כולן." היא אמרה בחיוך מתנשא מסתובבת עליו.
"את בטוחה כי אמילי לא חושבת כמוך פרינססה." הוא לחש לה לאוזן היא הופתעה עד כמה שפתיו קרובות אל אוזנה.
"אין לי ספק." היא אמרה חולפת על פניו ונכנסת לכיתת האנגלית היא התיישבה בשורה השנייה באמצע כך שכולם יסתכלו אליה.
הוא התיישב בשורה השנייה מימין »את עוד תסבלי ממני פרינססה אני מבטיח לך.« הוא חייך חושב לעצמו.
עדן שמה על אוזניה אוזניות מקשיבה למוזיקה בשיעור היא עבירה את שיערה קדימה והקשיבה לשירי דיכאון.
עיניה היו ממוקדות בלוח היא היתה שקועה במחשבותיה על מה שעבר אליה באותה הספינה. היא הרגישה ברעד עובר בגופה מעצם הזיכרון.
היא קשקשה במחברת. »שם אמא ואבא חייבים להציל אותם.«
"עדן!" היא שמעה קול קורא צעקה. היא המניחה את המוזיקה.
"כן?" קולה של עדן נשמע אדיש.
"תתחילי לעתיק מהלוח." המורה אמרה היא גיחכה ועשתה את עצמה מעתיקה מהלוח והגבירה את ווליום מתחת לשולחן. היא התעלמה מכולם היא ראתה את מבטו של נדיר אליה היא לא הביטה לכיוון שלו. »היא ניזכרה בצרחות בחדר המתים שבו הוריה שכבו.« העט נשמט מידה של עדן היא שמה את ידיה בחוזקה על ראשה מנסה לסלק את המחשבות הכואבות. וניסתה לעצור את זעקה שכמעט יצאה מגרונה.
התמונות חלפו בראשה היא קמה ממקומה ויצאה מהכיתה.
"עדן! לאן!" המורה קראה בשמה היא יצאה מהכיתה מתעלמת מן הקריאות בשמה.
היא יצאה אל מסדרון חולפת על פניו מהר כשזיכרונות חולפות במוחה מאותו יום איום. היא רצה החוצה היא הלכה לחצר האחורית. העלים נשרו צבע אדום תחת עץ העירום מעלים, היא ישבה תחת עץ על ספסל. וחיזקה את מוזיקה עוצרת מעצמה מלחשוב או להרגיש משהו.
"הו הינה את פרינססה." הוא אמר שולף אוזנייה מאוזנה.
"מה אתה עושה כאן? ואיך לכל הרוחות ידעת?" היא שאלה באדישות ואדישותה הוחלפה להפתעה.
"על איזה מן השאלות לענות לך?" הוא שאל בחיוך ממזרי.
"על שניהם ואל תתחכם." היא אמרה לו בקול קר.
"מה אני עושה פה? המורה שלחה אותי לבדוק מאיתך. ולגבי האוזניות איך נגיד זאת, את לא היחידה שעושה זאת." הוא אמר לה בקול קר ואדיש.
"בדקת שלומי בסדר עכשיו עזוב אותי." עדן אמרה בקרירות.
"מה קרה פרינססה? מה שובר את הילדה המפונקת הקטנה של אמא ואבא?" הוא שאל מניח את ידיו הגבריות על פניה ברכות.
"תסתום את הפה שלך ואל תיגע בי." היא סילקה את ידיו מפניה. וקמה ללכת הוא תפס במותניה מצמיד אותה אליו ולחש לאוזנה.
"אל תשחקי איתי פרינססה אחרת המחיר יהיה יקר." הוא לחש אל תוך אוזנה מעביר בה צמרמורת של זעם וכאב.
"אל תיגע בי בחיים שלך אחרת אתה תצטער על היום שבו נולדת." היא אמרה עצבנית עיניה בערו מזעם. הוא תפס את עצמות לחייה בכוח כל כך חזק שהיא הרגישה שעוד שנייה הוא ירסק לה את עצמות.
"אמרתי לך בבירור לא לתעסק איתי ילדה מפונקת של אבא'לה ואמא'לה." הוא אמר לה בלעג היא הרגישה זעם וכאב אבל שמרה על דמעות בפנים.
"סתום את הפה שלך." היא אמרה בזעם הוא דחף אותה והיא נפלה על הדשא הרטוב.
"בפעם הבאה אחסל אותך בפומבי." הוא אמר בקול חד ואכזרי והלך מותיר אותה לבד.
עיניה של עדן כחולות אפורות שחרחרות מעט התמלאו באפור עיניה נראו כואבות. הדמעות שלה יצאו כגשם אפור שהירד על האדמה הקרה בעיר האפורה שלה. היא קמה צועדת בגשם הקר אל כיוון המקלט שהיה בו גגון קטן היא נעמדה שם נותנת לדמעותיה לזלוג. בלי שרצתה בזאת ימים ארוכים היא החזיקה את דמעותיה בתוכה עיניה היו מלאות כאב. ועוד הבחור הזה דרך לה על פצעים הפתוחים שעדיין לא הגלידו וכנראה שלא יגלידו לעולם. היא בכתה בשקט היא לא שמה לב לעוד מישהו מביט בה מלמעלה, ורואה את כאבה כנפיו היפות היו פרוסות וגדולות. עיניו ראו את כאבה ושמע את זעקותיה בליבה וידע שכאבה יקרע את השמיים. אם תרצה בכך כאבה ודמעותיה של בת מלך יקרעו את שמים. אהבת וכאבה נשמעים לשערי ההונאה שתמיד פתוחים. הוא ידע שאם תלחש רק כמה מילים מתפילת נפילת אפיים העולם כולו ייפול לדמעותיה. השמים יקרעו עבורה לשניים דמעותיה יכולים להרוג את כל אלה שפגעו בה. הרי היא בת מלך, הוא רק עכשיו הבין מדוע אמורה היתה למות מבחינת מלאכי המוות. רק בגלל הכאב והייסורים שהנערה חווה כרגע היא יכולה לפגוע בכל אחד. הוא ידע שהנערה זקוקה לתמיכה למישהו שיהיה לידה וישמור אליה מקרוב. הוא ידע שרק עם יתקרב אליה ייפגע בה יותר היא תשבר כשהוא יעזוב אותה. הוא ידע את משימתו טוב מאוד עכשיו. הוא חייב לגרום לה להתאבד הרי הוא מלאך המוות.
הוא הביט בה איך היא יושבת תחת גגון קטן וכסה את פניה הכואבות.
הוא רצה להתקרב אליה ולראות את פניה מקרוב, אך ידע שאם תיראה אותו תסבול עוד יותר.
"אל תבכי בת מלך את לא לבד אני כאן שומר עלייך. דמעותייך יקרעו את הים ואת השמיים ואני אהיה כאן לידך עד יום מותך." הוא לחש כל כך בשקט.

עדן נגבה את דמעותיה מהר היא הביטה בעצמה דרך המראה הקטנה ותיקנה את האיפור שלה. היא ישבה בשקט נותנת לעיניה הנפוחות לחזור להיות רגילות ולאדומית לעזוב. היא ישבה שם עשרים דקות ארוכות ושקטות. היא הכריחה את עצמה לחייך את החיוכים המזויפים שחייכה בימים האחרונים והפכו לטבעיים על פניה.
"אתה הולך לשלם על מה שעשית לי נדיר, על כך שדרכת לי על הפצעים הכי כואבים." היא לחשה בשקט מנערת את ראשה מן הזיכרונות האיומים.
היא חייכה חיוך קר ובמוחה עלה רעיון איך תגרום לו לשלם על הכל. היא קמה והלכה היא סידרה את שיערה וצעדה לכיוון השיכבה שלה אחרי שתי דקות נשמע צלצול. היא נכנסה לכיתה ולקחה את התיק שלה ויצאה. נדיר הזה עמד מול הכיתה הוא הביט בה כשהוא מוקף בבנות. הוא הביט בעיניה כחולות אפורות שחורות בגוון קרח עדין, שהפכו לכהות יותר הגוון האפור של עיניה היה כערפל בעיניה. הוא הביט בחיוכה כשפגשה את טומי. הוא חיבק אותה מרים אותה בזרועותיו וצחוקה המתגלגל נשמע בקול המסדרון.
"נדיר תעשה לי שק קמח?" אמילי אמרה לו הוא גיחך.
"שכחי מזה אמילי, שק קמח בעלך יעשה לך." הוא אמר בחיוך ממזרי כששני בחורות נצמדו עליו.
"נו אל תהיה רע למה עדן זוכה בתענוג הזה מכל הבנים." היא אמרה הוא גיחך לדבריה.
"מה יש לך ממנה סתם מחפשת צומי זאתי את לא צריכה כי את מושכת את כולם באופן טבעי." הוא אמר בחיוך מחבק את מותניה. הוא ראה איך הבנים מרימים את עדן והולכים איתה אל חברותיה כאילו היתה קלאופטרה. והיא רק צחקקה צחוק יפה ומדבק כל כך שאין אחד שלא חייך למשמע הצחוק הזה.
"פנו דרך, קלאופטרה מתקרבת." אחד הבנים אמר.
"בטח עם זאת קלאופטרה אני מעדיף על פניה את רוקסלנה." נדיר אמר בגיחוך יורד אליה.
"רוקסלנה שלך דומה לנעל שלי היא לא מדהימה כמו קלאופטרה." טומי אמר בחיוך ממזרי יורד עליו.
"אם הבחורה הזו קלאופטרה אני מעדיף על פניה את רוקסלנה כי היא מכוערת תחת." הוא אמר מביט בעדן היא גיחכה.
"אני מכוערת? מדבר המכוער שמכוער יותר מהציפורן השבורה של הומלס." היא אמרה בחיוך אצילי שלה. "לגבי היופי שלי הוא ידוע כאן ובכל מקום שרגלי תדרוך נכון בנים?" היא אמרה בחיוך כובש שלה.
"נכון!!" כולם ענו לה במקהלה.
"אם כך קחו אותי מכאן לכיתה הקבועה שלנו הילה טופז ואלכס מחכות לי." היא אמרה בחיוך אצילי ויפה.
"כן!!" הם אמרו לוקחים אותה.
הוא הביט בה עיניה לא היו עדינות הן כאילו נצבעו בפראות בצבע אפור הכחול כמעט לא נראה מלבד האפור ושחור.
"בואי יפה שלי." הוא אמר לאמילי גורר אותה אחריו וחיוך קר על שפתיו תנוסס.

המשך יבוא…..