אתה יותר

אני מרגישה שאתה אוהב להילחם. בכל מה שאני, אתה יותר. אתה אוהב להיות צודק, אתה אוהב לצאת גדול, חזק, חכם, אמיץ יותר.
אני כתבתי שיר, אבל אתה, אתה אומר שאתה יותר. אתה גם הלחנת והקלטת.
אני ראיינתי את השר, אבל אתה, עם השיניים הצחורות שלך, אומר שאתה יותר. שגם את ראש הממשלה ראיינת לעיתון המקומי.
אני מספרת לך על הטיול שלי בהודו, ועל איך שרכבתי על פרה. אבל אתה, עם שיער החום כאגוז שפרוע במקצת, אומר שאתה יותר. שהרכיבה על פילים בתאילנד מרהיבה יותר.
אני מראה לך את הקעקוע הקטן שעשיתי על כתפיי, ואני מספרת לך כמה זה כאב. אבל אתה, עם קמטי עיינך הצדדים, מחייך ומראה לי את קעקוע הנחש על זרועתך השרירית ואומר שאתה יותר. לך זה כאב יותר.
אני משמיעה לך את ניגוני הקצרים על הגיטרה. מספרת לך כמה זה קשה, ועל כמה שאני מרגישה טובה בזה. אבל אתה, עם חולצותייך היקרות, משמיע לי את נגינתך על הפסנתר ואומר שאתה יותר. גם על תופים הראת לי איך אתה מנגן.
ותגיד לי, כמה אתה יותר, ותספר לי ותראה לי איך אתה יותר.
אך למה כשאני אומרת לך שאני אוהבת אותך אתה לא אומר שאתה יותר?