אבא שלי
איש מלא, עם זקן, רוכן למטה, לספר הגמרא שלו. הוא מקרב את עיניו למילים היפות בשפה הארמית, הקשה מעט להבנה.
כמה אהבה יש בעיניו, איזה חום יהודי.
הוא כמעט מחבק את הספר בזרועותיו.
איזו היסטוריה יש מאחוריו, כמה שנים של גלות וכאב.
והוא יושב מול הספר, ושקט. ועכשיו בטוח.
והוא בארץ ישראל, חיי את החיים שבהם הוא מאמין, בלי טיפת היסוס.
והגעגוע הזה צובט אותו מבפנים. והשפה הזרה שעוד מלווה אותו מהשנים שלפני מקשה לו את יומו.
והיא באה אליו מאחורה, קטנה ומתוקה, נותנת לו חיבוק ונשיקה.
וכמה הערצה יש בעיניה, כמה היא אוהבת אותו, את האבא שלה.
כמה הוא חכם, כמה הוא יודע. כמה הוא אוהב.
היא מתיישבת לו על הברכיים ומבקשת מעט מן האור שבעיניו. היא גם רוצה ללמוד, היא גם רוצה להבין.
הוא מסביר לה, בחצי עברית חצי אנגלית את מה שכתוב, לאט לאט, בסבלנות אינסופית.
והיא נהנית להביט בו, מרוכז כל כך, בטוח בעצמו.
ויש בו משהו מעט מיושן, מעט מפעם. הוא נושא עמו זיכרונות, ושירים, ואהבות וציפייה וגעגוע יהודי.
והוא אוהב אותה, אוהב אותה מאוד.
והוא מחייך, לעצמו ולה.
והיא יודעת שהיא המתנה הקטנה שלו, מתנה שהוא חיכה לה כל כך הרבה שנים.
והיא מבינה איזו זכות זאת להיות המתנה של אדם כזה.
והיא רוצה ללחוש לו שהוא הצליח, שהוא פה. שעכשיו הכל שלם.
והם אוהבים.
תגובות (9)
למה פירסמת את הסיפור 6 פעמים?! אהבתי אבל אל תפרסמי כל כך הרבה!
בעיה באינטרנט שלי, איך מוחקים את השאר?
יש כזה כפתור למעלה ערוך סיפור ותרדי למטה ויהיה כתוב מחק סיפור
תודה (:
בכיף :) אשמח אם תקראי את סיפורי
ואוו.
זה כל כך מלא בחמימות ויופי ותיאורים אמיתיים ושלמות… כתבת את זה בצורה שאני חושבת שרבים לא היו יכולים, וגם תיארת את זה בדיוק כמו שראית (/דמיינת במוחך) את התמונה הגדולה…
הכתיבה שלך פשוט מקסימה אותי כל פעם מחדש, ושוב ושוב אני מרגישה שהערצה שלי אלייך גודלת…
♥
וואו. תודה תודה, עשית לי את היום, באמת.
זה כ"כ טוב!
תודה רבה (: