תלמידת תיכון מסוחררת

זה סתם עוד סיפור על תלמידת תיכון מסוחררת שאולי רואה את הדברים קצת אחרת, אבל זה הרי ידוע שאנחנו לא רואים דברים כפי שהם, אלא, רואים אותם כפי שאנחנו.
היא מסתובבת בהפסקה, ועם כל צעד שלה היא מרגישה את מבטו נח עלייה, היא מובכת מדיי בכדיי להרים את ראשה ולהסתכל, אבל אולי היא טועה? אולי הוא אינו נועץ בה את מבטיו? אולי היא מדמיינת, משלה את עצמה, מעריכה את עצמה קצת יותר מדיי, הרי אין לו שום סיבה לבהות בה ולהתמלא בסיפוק.
מספרים עלייה כי היא לא מעריכה את עצמה מספיק, וכי היא איננה רואה את עצמה באור נכון.
היא לא עוד סתם ילדה רגילה, יש בה מן קסם אישי, אולי זה התום, אולי זה חוסר המודעות, אולי זו הפשטות שבה ואולי זה סתם כי היא שונה. היא לא עוד סתם תלמידת תיכון מסוחררת.
אז היא מתעלמת, עושה כאילו ולא שמה לב, אבל היא איננה נינוחה, לא בהפסקה, לא בנוכחותו.
וכשהוא פונה אליה היא חושבת פעמיים, היא שוקלת כל מילה.
הוא מלחיץ אותה, והוא אמר לה פעם, לא ממזמן כל כך "אני לא צריך להלחיץ אותך, את נלחצת לבד". המשפט הזה הלחיץ אותה עוד יותר.
אז עכשיו, כשהוא פונה אליה היא שוקלת כל מילה כמה פעמים, והלחיים שלה נצבעות באדום זוהר, כאילו והתגובות האטיות שלה לא מקשות מספיק על התקשורת ביניהם.
והוא מודע לכל, והוא אוהב את זה, הוא מנצל את זה, והוא פוגע בה, ולא אכפת לו, והוא ממשיך,והוא מביך אותה, ולא מתנצל על כך, והוא אובססיבי כלפיה, ורכושני, והוא מכור אליה, לתום שלה, לטוב הלב, לחכמה שלה ולפיקחות, הוא לא מסוגל לעמוד בריסים הארוכים שמעטרים את עיניה ונחים עליהם, הוא כנוע למראה פנייה, לשפתיים העבות והעסיסיות שלה ולעיניים המלוכסנות הבהירות, האינטליגנטיות שלא מחמיצות אף לא פרט אחד ולו הקטן ביותר, הוא יודע שהוא מכור,שאין לו דרך חזרה, שהוא השבוי שלה, לכוד בקסמיה.
אל תטעו, הוא זה שנכבש על ידה, שליבו נשבה והוא הבין שזה הסוף מבחינתו, הוא מודע לכל.
אבל מעל הכל, הוא מודע לכך, שהיא לא סתם תלמידת תיכון מסוחררת.