האם לאהבה יש גבולות עונה 2 פרק 7

"אתה בסדר מה קרה לך?"
"תזמין אמבולנס"אומר גיא שבקושי יכול לדבר."
"מי פגע בך?"
שוב אומר גיא"תזמין אמבולנס" ומתעלף
"אוקי, הבנתי את המסר"אומר הבנאדם בציניות, ומתקשר לאמבולנס.

"רונית את תהיי חייבת מתישהו, לצאת מהחדר."
"תעזבי אותי בשקט"אומרת רונית בבכי.
"לפחות את יכולה לפתוח לי את הדלת?בבקשה."אומרת נוי בקול מרגיע.
רונית פותחת לנוי את הדלת, ומתיישבת שוב על המיטה.
"תקשיבי לי.."
"די מספיק, נוי לא ישחררו אותו, ואני לא יוכל לראות אותו יותר."
"את כן תוכלי לראות."אומרת נוי כדי למלא תקווה ברונית.
"כן כל יום שני בין השעות 6-7 בערב."
"תקשיבי אני מבינה איך את מרגישה."
"איך את יכולה להגיד את זה?"אומרת רונית בכעס."אחרי כל מה שאני, ועמוס עברנו, כל הסיפור עם אריק, בסוף זה הסוף שלנו."
"אני כן מבינה."אומרת נוי בקול מורם."אני יודעת איך זה לחכות לסוף טוב, ובסוף זה יוצא הפוך ממה שרצית."
"אז כנראה, שאת כן מבינה."
"כן, טוב אני צריכה ללכת לעבודה, שאני יחזור נמשיך את השיחה שלנו."
"שתחזרי"אומרת רונית, ומחייכת.

"סוף, סוף התעוררת."
"איפה אני?"שואל גיא, כאילו הוא בעולם אחר.
"אתה בבית החולים."
גיא בא לקום, ולא מצליח.
"לא, אתה לא יכול לקום אתה חייב לנוח."
גיא שמתקשה לדבר אומר"איפה נפגעתי?"
"חטפתי הרבה מכות בפנים אז, השפתיים שלך התנפחו, יש לך פנס בעין ימין, ובעין שמאל, אתה תראה קצת מטושטש בשלושה ימים הבאים, האף שלך שבור, וזזה לך חוליה בגב, כנראה מבעיטה חזקה או משהו."
-זיכרון של גיא-
דניאל בועט בי, ואומר"חתיכת כלב."
-סוף זיכרון-
"אני חייב לצאת מפה"אומר גיא בלחץ.
"אתה לא יכול, אתה חלש."
"אני חייב."אומר גיא שבקושי יכול לדבר.
"אתה לא יכול,חוץ מזה יש גם שוטרים בחוץ שרוצים לדבר איתך."
גיא נבהל, ואומר"אפשר כוס מים?"
"כן בטח, שנייה אחת, קח."
"תודה רבה"
גיא מפיל בכוונה את כוס המים,ואומר"סליחה."
"לא זה בסדר, לא קרה כלום, אני ינקה."
הרופא מתכופף, וגיא נותן מרפק בחוזקה בגבו של הרופא, קם באיטיות, שהוא פצוע, וגורר אותו לתוך החדר.
הוא לוקח את הבגדים שלו, ויוצא.
הוא רואה את השוטרים בחוץ ישר מטה את ראשה, והולך במהירות, אבל בלי לעורר חשד, ויוצא מבית החולים בלי להיתפס.

"אז מה על מה אתה פה בחור?"
"אני לא אמור להיות פה, הפלילו אותי."
"המושבעים לא יאוכלו את זה, אתה צריך משהו יותר משכנע."
"זאת האמת"אומר גיא בעצבים.
"תודה במה שעשית."
"אבל לא עשיתי כלום, אני חף מפשע."
האסיר תופס את עמוס, ומצמיד אותו לקיר, ואומר לו, תודה במה שעשיתה."
"לא עשיתי כלום"אומר עמוס בלחץ
האסיר נותן לעמוס בוקס לבטן, עמוס מתקפל, האסיר תופס אותו שוב, ואומר"שתינו רוצים להרוויח, אני כדי לסיים את המאסר שלי יותר מהר, ואתה כדי שאני ייתן לך להמשיך לחיות, אז קדימה תתודה."
"אוקי, אוקי רק תעזוב אותי"אומר עמוס בזמן שהאסיר עדיין מחזיק בו.
האסיר עוזב אותו.
אני, אני, לא מודה בכלום"אומר עמוס שעדיין מתנשף.
האסיר בועט בעמוס, עמוס מתעלף, והשוטרים נכנסים לקחת את האסיר שהרביץ, לעמוס לצינוק.

"אמא אני יוצאת קצת"אומרת רונית בדיכאון.
"לאן?"
"לנשום אוויר, אני מרגישה חנוקה"אומרת רונית שוב בדיכאון ובעצב."איפה התיק שלי?"
על השידה .
"טוב ביי, אני יחזור עוד מעט."
"ביי."אומרת אמה של רונית בדאגה.
-כעבור 10 דקות-
רונית, הולכת חזרה לביתה, ופתאום גיא יוצא, מאחורי קיר אבנים, ואומר"רונית חיכיתי לך."