אקדמיית קידמור שלדרן פרק 1-זהב כן גודל על העצים.

ג'וליאן הסתכל על האקדמייה האימתנית בהתרגשות מהולה בפחד,הוא עמד להתחיל ללמוד שם ממש מחר.
מכיוון שהיה יתום הוא נכנס לאקדמייה בתנאי,אם יקרה משהו לא טוב במחצית הראשונה של השנה הוא עף החוצה,אם לא הוא נשאר. לצידו עמד "מורה הדרך" שלו,דוקטור ארול.
שהיה אחד מהדוקטורים הנדיבים והחכמים ביותר בעולם אם לא הדוקטור הנדיב והחכם בעולם.
"נו ילד מחר זה היום הגדול?". שאל איזה איש מבוגר,בטח אחד ההורים שהולכים לבדוק את האקדמייה חשב ג'וליאן לעצמו."כן מחר זה היום הגדול" ענה ג'וליאן בקרירות.
הוא לא אוהב לדבר עם אנשים שהוא לא מכיר. "הולכים הבייתה ג'וליאן?." שאל ארול.
ג'וליאן הסתכל על האקדמייה בפעם האחרונה להערב,"כן." הוא ענה והלך עם ארול הבייתה.
כשג'וליאן הלך לישון הוא ראה שהפרח שהיה על חלונו בהה בו.הוא קימט את מיצחו,פרחים לא יכולים לבהות באנשים, אבל הפרח גרם לו לאי נוחות.הוא נרדם כשמוחו מלא רעיונות וחלומות.
הוא התעורר בבוקר אוטומטית,'בדיוק בשבע' הוא חשב בפליאה כשהסתכל על השעון שעל השידה שליד המיטה שלו.הוא הריח פנקייקים וירד למטה לאכול במהירות, עשה כמה סידורים בבית.הוא הרגיש תחושת מתח ופרפרים בבטן. לבסוף הוא יצה אל הרחוב השקט וממש מולו, עמדה האקדמייה שבה הוא עמד ללמוד 11 שנים,אקדמיית קידמור שלדרן.הוא תמיד תהה על השם המוזר של האקדמייה.אט אט החלו ילדים להתקבץ בקבוצות קטנות ליד שער הברזל הגדול והשחור. ג'וליאן אף פעם לא היה בקבוצות,תמיד היה לבדו.כעבור זמן מה השערים הגדולים נפתחו ומתוך דלתות העץ הגדולות של האקדמייה יצאו 2 אנשים ואשה,ומיד כל המבטים ננעצו בהם,האיש הראשון שנראה בערך בן שלושים,עם זקן לבן עיניים חומות ושיער אפרפר,אמר:"היכנסו ילדים,באקדמייה שלנו אתם תלמדו את הכול,או לפחות את כל מה שאתם צריכים לדעת.את החוקים ואת הפרטים תשמעו בהמשך".
כל הילדים כולל ג'וליאן נהרו לאקדמייה,אבל ג'וליאן רצה לצאת אל הגן ולהכיר את המקום.
הוא הלך מאחורי האקדמייה אל הגינה האחורית,ושם היו שיחים ופרחים ועצים יפייפים,
אבל מה שבאמת תפס את מבטו של ג'וליאן היה עץ,אבל לא סתם עץ,אלה עץ מזהב.
גזעו היה מבריק ועל כול ענפיו היו מטבעות זהב קטנות,גם תפוחים היו שם,התפוחים הבריקו כמו יהלומים.ג'וליאן התקרב אל העץ,קטף מטבע אחד והסתכל עליו בתדהמה.לפתע קול מאחוריו הקפיץ אותו,"היי,ילד לא יפה להתקרב לעץ הזהב שלי ללא רשות מפורשת ממני ועוד,לקטוף ממנו מטבע?!." הקול מאחוריו נשמע ממש מזועזע. הוא הסתובב אל הקול וראה איש עם שיער שטני עיינים כחולות וגובה שנראה מכובד. " נו,אני אסלח לך רק בגלל הפרצוף ההמום שלך," האיש סקר אותו בעיינים מצומצמות."מותר לי לקחת את המטבע?".ג'וליאן שאל בגימגום."בטח,אבל להבא…"הוא גיחך לנוכח מבוכתו של ג'וליאן."תודה".ג'וליאן לחש והלך לאקדמייה במבוכה כשהמטבע בידו.