לעולם.

הוא התיישב לידה, מבטו עמוק בתוך עיניה והיא מסוחררת מעיניו המהפנטות.
הוא מרים את כף ידו הגברית כל כך ומלטף את צווארה.
בתגובה היא עוצמת עיניים, מאפשרת לו לגעת בה בעדינות מפליאה בצווארה הרך.
הוא מסופק מההיענות שלה ולא חדל מלגעת בה.
ידו עוברת מצווארה, אל כתפייה, עיניו עסוקות בגופה, הוא מרפרף בידו אל עבר ידיה, ואז עושה את כל הדרך חזרה בעזרת שפתיו.
הוא מניח את ידו בין ירכיה העסיסיות, העטופות בחצאית קצרה ועדינה.
עיניו החמות, הרכות כל כך מתבוננות בפניה בייסורים.
הוא ממשיך לנוע במעלה ירכיה ונשימתה נעתקת, עיניה עדיין עצמות והיא קפואה במקומה.
הוא רוכן לעברה והיא כבר יכולה להרגיש את נשימתו עליה.
היא מתלבטת, וכך גם הוא. ואז הוא מתנתק ממנה במהירות ומסתלק.
מותיר אותה כמהה לעוד, המתח מסרב להתפוגג ובדמה עוד זורמת התשוקה.
היא פוקחת את עיניה בבת אחת אך הוא איננו.
תחושת ריקנות מציפה אותה והיא זועקת, אך איש לא שומע את היגון הגואה בה.
עיניה פקוחות עכשיו לגמרי, ולצידה המיטה ריקה, היא מזיעה מן החלום והמציאות שוב מכה בפניה והיא נזכרת ביום בו כבה נרו ואז היא מבינה כי הוא הלך, והוא לעולם לא ישוב יותר. לעולם.