אל העולם שלך פרק 1: משפט בשמים אפורים

פרק 1: משפט בשמים האפורים
גשמים היכו מן השמיים על הארץ הקרה, ריח החורף עלה באוויר. ובשמיים היה משפטו של מלאך המוות. האולם התמלא בעורכי דין מלאכים, ועל כיסא הכבוד ישב בורא עולם אשר אף אחד אינו ראה אותו. הוא הקשיב למשפט.
המשפט אחל מלאך המוות מבוגר כתובע, הוא הביט בגבר הצעיר של פניו מבוססת אדישות.
"חברים יקרים, אנא שבו במקומכם ונתחיל במשפט צדק." נשמע קולה של בת קול שליחת ה'.
"היום יערך משפטו של מלאך המוות, אשר פעל נגד הגזרה אשר נקבעה." קולה היה רך ויפה.
"המואשם פעל נגד הגזרה, ופעל ללא כל אישור מגן עדן ואישור מבית משפט העליון של בורא עולם." נשמע קולה ברחבי האולם המלאכים בעלי הכנפיים השחורים מלאכי המוות הביטו בו בקור וזעם. והמלאכים הלבנים הופתעו לשמוע שמלאך המוות פעל נגד גזרת המלאכים האפלים. מלאך האופל פעל נגד מוות האם זה הגיוני? תהו כולם. מלבד אחד מבינהם אשר הבין את מעשיו הוא ישב והביט בגבר הצעיר.
"אני רוצה לשמוע את ההסבר של המאושם." נשמע קולה של בת קול כולם הפנו את מביטיהם עליו.
\"מדוע עשית זאת מלאך המוות? מדוע פעלת נגד גזרת חבריך וגזרת ה\'?\" היא שאלה אותו בקול רציני.
"תענה!" נשמע קולו של אביו שהיה תוקפני.
"הוא עשה זאת מתוך הבנה שהמוות אינו תמיד פותר את הבעיות." נשמע קולו של האיש הזקן שהיה לבוש בלבן שיערו היה לבן עיניו חומות וחמות כאש חמה ונעימה. הוא התקדם אל עבר כולם עומד בין הנאשם לתובע.
"אליהו," אמר אביו של המלאך מסנן בזעם קצת את שמו.
"אתה פעלת נגד החוק ילדי, אבל הצלת נפש שעוד יכולה לתת מעולמה אור." קולו נשמע הוא התקרב אל מלאך המוות.
"אליהו אל תכניס לבן שלי רעיונות, על עולם טוב המוות הוא הפיתרון היה והוא פעל נגד הגזרה. הוא עשה זאת כי רצה להשתעשע בבת מלך לראות כיצד תברח מן המוות כמוך בתקופתך וכיצד יסוריה יגדלו בעולמה." אמר האיש שיערו בלונד זהוב כסוף עיניו ירוקות עמוקות הוא היה חסון ולבוש שחורים, אך מגובר בקצת בשנות השלושים לחייו ואפילו צעיר יותר.
"אני דורשת שקט בעולם!" נשמע קולה של בת קול באולם והגשם התחזק בשמיים הסערה היתה כבדה ברקים ורעמים נשמעו והגשם ירד בזעף.
"בית המשפט החליט לגרש את מלאך המוות הצעיר אל האדמה עם בני האנוש לגלות לחמש שנים ללא כנפיו." בת קול המשיכה לומר.
"אני מתנגד!" נשמע קולו של אביו של המלאך.
"יש לך הצעה כלשהי אריאל?" שאלה בת קול.
"אכן יש לי, אני מציע שמלאך ישאר עם כנפיו אך ימשיך את תפקידו על האדמה." אביו אמר.
"כעונש גלות על יד בני אנוש ואינו יוכל לשוב לשמיים בתוקף עשר שנים." הוא אמר בקול חד.
"אם כך מאושר." בת קול אמרה.
"בית המשפט החליט לעניש את מלאך המוות בעונש…" נשמע קולה של בת קול. והמלאך הפסיק להקשיב.
הגשם המשיך לרדת בעולם חומרי בעולם בני האדם. הגשם ירד בזעף כאשר בני האדם ממשיכים בחייהם. וביניהם נערה אחת שבגללה התנהל המשפט בשמיים למלאך המוות. הלילה ירד לו, הירח הסתתר מאחורי העננים האפורים. הכוכבים החביאו את הזוהר שלהם מאחורי העננים. הגשם ירד לו והמלאך עף לו בגשם כאשר כנפיו זוהרות בחושך בגשם. עיניו קרות ואדישות הביטו בעולם האנושי. הוא התיישב על גג אחד הבניינים הכי גבוהים והביט בעולם בו הוא יחייה כעת.
"הינה אני כאן הגעתי אל העולם שלך בת מלך." הוא לחש בקול שקט מביט בגשם.
הוא הביט באדמה ברחובות שהפנסים האירו את הרחובות ונזכר בכל. הוא נזכר בה איך הוא עף איתה כשהוא נושא אותה בזרועותיו אל חדרה אל ביתה.
הוא נשם עמוק מנסה לראות בתוך האפלה והגלות בה הוא יחייה עכשיו עשר שנים הבאות.

הבוקר הגיעה זה היה עוד בוקר אפור, השמיים היו צבועים באפור קרן שמש בקושי חדרה את השמיים האפורים. עדן נעים קמה באור הבוקר האפור מביטה דרך חלונה, היא הביטה בעיניה בעיר האפורה דרך בניינה מחשבותיה נשאו אותה רחוק. חושבת על כאב שהיא חוותה בימים האחרונים הקפואים האלה. מנסה לברוח מהכל. »הם לא ישובו הכניסי זאת לך עמוק לראש.« היא חשבה לעצמה מתפללת כמו כל בוקר אחרי האסון הזה.
היא עזבה את החלון שלה והתקדמה לכיוון ארון הבגדים. היא לבשה את התלבושת בית הספר שלה. חצאית כחולה קצרה, עם גרביונים בצבע עורה, חולצה מכופתרת לבנה ופפיון אדום עדין. ומגפיים שחורים נמוכים, היא לקחה את ז'קט כחול של בית הספר שלה. עדן צעדה לכיוון המראה היא שמה עיפרון שחור עדין, מסקרה שחורה ואודם עדין בצבע סגול סלט עדין. היא הביטה בעצמה ונאנחה היא לא רצתה ללכת לתיכון שלה. לא היה לה חשק לכלום מאז האסון שהיא עברה. היא הלכה לשם מתוך חובה יותר מאשר רצון. היא יצאה מחדרה צועדת אל המטבח מוציאה לעצמה חטיף גרנולה, נס קפה בתוך כוס חד פעמית למשקאות חמים ולקחה קורסון. היא לקחה את תיק שלה ויצאה לתיכון עם תיק צד שנראה יותר כמו תיק איפור בינוני שבו היה כלי כתיבה, ודפדפת אחת, ובלוק ציור וכמובן מסקרה עיפרון ואודם ובושם קוקו שנאל.
עדן יצאה אל העיר שהיתה רועשת מאוד בבוקר בשעה שמונה. היא צעדה כשבאוזניה תחובות אוזניות. היא הקשיבה לשיר האהוב אליה בימים הקשים האלה, השיר של רותם כהן אל העולם שלך. היא שקעה בשיר עד שהגיעה לתיכון היא נכנסה לבניין כל המבטים היו אליה כרגיל.
"בוקר טוב," הילה קפצה אליה בחיבוק עדן הסתובבה, וראתה את הילה עם שיערה הג\'ינג\'י אדמוני הרך שלה ועיניה הירוקות שחרחרות של הילה מביטות בה.
"בוקר טוב גם לך." עדן אמרה בחיוך.
"מישהי נראית היום במצב רוח טוב," היא שמעה את קולה של אלכסנדרה. שהביטה בה היא היתה עם שיער קצר מדורג בשחור חום ועיניה היו בצבע זהוב צהוב כזה עם ירוק.
"בוקר טוב גם לך אלכס." עדן אמרה בחיוך מחבקת אותה.
"אז מה עדן איפה נעלמת לנו בשבוע האחרון?" אלכס שאלה אותה.
עדן לא רצתה לספר להן על האסון שעברה היא חייכה חיוך מזויף שדמה לאחד החיוכים האמיתיים שלה.
"הייתי חולה קצת בגלל החורף והייתי אצל דודה מריאז\' אחרי טיול ארוך הזה." היא אמרה בקול הרגיל שלה.
"טוב לדעת שאת בסדר." הילה אמרה בחיוך. והן צעדו לכיתה מפטפטות על בנים ובנות בבית הספר. מעמדה של עדן היה בין המקובלים אבל היא לא נתנה לאף אחד להשפיעה אליה. כשהיא עברה כולם אמרו לה שלום בחיוך הבנים לא הפסיקו להתחיל איתה. אבל היא לא נתנה לזה להשפיעה אליה זה לא עניין אותה. הן נכנסו לכיתה עדן התיישבה כמו תמיד בשורה שנייה באמצע וכולם רק בהו בה. הילה התיישבה לידה ואלכס ישבה מאחור עם טופז שהיתה גם חברה קרובה שלה. היא אמרה לה בחיוך בוקר טוב והתיישבה ארבעה היו קרובות מאוד בינהן. חברות ילדות מכיתה א' החברות שלהן היתה הכי טובה בלי ריבים כמעט.
"בוקר טוב תלמידים," אמר המורה שלהם בנג'מין מאייר.
"נא לעמוד." הוא אמר כרגיל כולם עמדו באי רצון, כדי לא להישאר עד שבע בערב בתיכון. טומי אחד הבנים בכיתה ערס של הכיתה, התגרה כך באחד המורים לא עמד ונשאר עד שבע בערב. ומאז כולם הבינו שהמורים האלו רציניים טומי היה הבחור הכי מקובל ויפה בתיכון.
"שבו בבקשה." המורה אמר להם.
"היום הגיעה אלינו תלמיד חדש לתיכון." בנג'מין מאייר המשיך בדבריו כל הכיתה הביטו סקרנים בדלת ובמורה. "נדיר רפאלוב כנס בבקשה." המורה אמר נדיר נכנס לכיתה כשכל המבטים עליו במיוחד של הבנות.

המשך יבוא…