האם לאהבה יש גבולות עונה 2 פרק 5

-כעבור שעה-
"תודה רבה על שלימדת אותי."
"אה זה שטויות,לפחות נשאר לנו שנה אחרונה לסבול בתיכון."
צוחק גיא, ואומר"אשכרה."
"כן טוב.."
"טוב אני צריך לזוז."
"טוב ביי."
"אה, רגע"אומר גיא במהירות."
"מה"אומרת רונית בחיוך.
"אה את יכולה ללמד אותי שוב מחר?"שואל גיא בחששה למקרה של סירוב.
"אני חושבת שאתה יודע את החומר מספיק טוב."
"פעם אחרונה, מבטיח"אומר גיא, ומחייך.
"טוב תבוא מחר, אבל זאת תהיה הפעם האחרונה."
"אוקיי."

גיא נכנס לביתה של רונה.
"מה זה, איך הצלחת להיכנס, הדלת הייתה נעולה?"
"לפני שאריק מת הוא לימד אותי את זה."
"מה אתה רוצה עכשיו?"אומרת רונה בלחץ.
"להגיד לך שהתוכנית שלנו, מתקרבת לסיומה."
"זאת התוכנית שלך"אומרת רונה בעצבים.
"לא חבל, שאני יצטרך לגרום לך להצטער על זה שוב."
"מה אתה רוצה ממני?"
"התוכנית שלנו תמשיך מאיפה שהיא הפסיקה, אני מנשק את רונית, ואת תדאגי שעמוס יראה את זה, ואז אני ידאג לו, בוא נגיד את זה "בעדינות" להתחרט על מה שהוא גרם לאריק."
"בבקשה תעזוב אותי אני לא קשורה לזה"אומרת רונה בחוסר אונים.
"הוא היה גם דוד שלך, אז את תעשי את זה"אומר גיא כשפרצופו נראה מפחיד.
"ומה אם לא?מה אם אני יגיד לעמוס, מי אתה באמת?מה אתה תוכל לעשות?שוב להרביץ לי?אתה הרי לא תהרוג אותי, כי אני משפחה שלך."
"אל תבדקי אותי"אומר גיא בכעס, והולך.
ורונה מחייכת, מרגישה מנוצחת.

"נו מה את אומרת על עמוס?"
"בסדר."
"תודה רבה"אומרת רונית בהתנשאות.
"טוב אני צריכה לזוז לעבודה."
"טוב אני הולכת לבקר את עמוס אני יצא איתך דקה אני מתארגנת."
"טוב מהר."

"אה דניאל מה קורה?"
"אני סבבה, דודה שלך לא באה?"
צוחקת רונית, ואומרת"לא, אני מצטרת בשבילך."
"תודה"ומחייך
"תגיד דניאל למה בעצם אתה בבית החולים."
"אה.."
"אתה לא חייב להגיד לי."
"לא זה בסדר אני עברתי "ניתוח בבטן."
"ואי, באמת, למה?"
"כי, היה לי בעיה בכבד."
"אח."
"בקטנה."
"או סוף, סוף, איפה היית?"
"סתם ירדתי לקפיטריה"אומר עמוס, ומחייך.
"טוב, חבל."
"למה חבל?"
"כי הבאתי לך עוגה שהכנתי."
"אה לא אוהב את העוגות שלך"אומר עמוס בצחוק."אבל תשאירי אותה פה, שאני יבדוק שהיא לא מורעלת…"
דניאל משתעל ברמיזה לעמוס.
"זאת אומרת אני, ודניאל נבדוק שהיא לא מורעלת."
"אה"ורונית מחייכת."אז אני ישאיר לכם את זה פה, טוב אני זזה ללימודים."
"ביי."
"ביי"אומרת, רונית בחיוך.

"את זוכרת שקבענו להיום בערב."
"זוכרת "נודניק"
"טוב רק וידאתי."
"טוב, אל תאחר."
"אוקיי."

"ואי העוגה הזאת פצצה."
"כן טעימה מאוד."
צלצול טלפון נשמע.
"שנייה אחי."
"מי זאת?"
"סתם, משוגעת אחת, דקה אני בא."
הולך עמוס לשירותים , ומדבר בשקט.
"עמוס זאת רונה ."
"אני יודע, מה את רוצה?
"תקשיב , יש לי משהו חשוב להגיד לך, בקשר לאריק."
"מה?"
"אני לא יכולה, לספר לך את זה בטלפון, תבוא לפה בערב."
"ממש לא, תגידי מה."
"אני רק יכולה להגיד לך, שאם לא תדע מזה תמות, והפעם לא מוות מזויף."
"אני יגיע."אומר עמוס בחוסר ברירה.
"אני צריך לזוז אחי."
"לאן."
"אני חייב, ללכת להגיד משהו לרונית, אם ישאלו איפה אני, אתה תוכל לחפות עלי?"
"כן ברור, אבל אתה בקושי יכול לזוז, הצלעות שלך שבורות."
"אל תדאג לי, זה חשוב לי מאוד."
"אוקי."

עמוס דופק על הדלת, והיא נפתחת מעצמה.
"רונה, את פה?"
לפתע עמוס רואה סימנים של דם על הרצפה הוא מביט לצד שמאל, ורואה את רונה יושבת על כיסא, שבבטנה יש סכין בבטן,עמוס מתחיל להשתעל, ואז מקיא.
הוא מוציא את הסכין, הנעוץ מבטנה, ואז המשטרה נכנסת, ואחד השוטרים אומרת לו"תוריד את הסכין אתה עצור."
עמוס מההלם מפיל את הסכין, ואומר בטון שקט, ובהלם"זה לא אני עשיתי את זה."
אחד השוטרים אומר לו" רד על הברכיים."
תוך כדי שעמוס יורד, על הברכיים, הוא אומר, עדין בהלם , ובקול נמוך שוב"אני לא עשיתי את זה, הפלילו אותי."