קרמבו מעוך- פרק 8
שכבתי במיטה. עצמתי עיניים. שחזרתי את התמונות האחרונות.
שכבתי כשראשי על בטנו השרירית. עצמתי עיניים, הקשבתי לנשימתו, קבלתי את חום גופו.
הוא הרכין את ראשו בכיווני והניח את שפתיו על שפתי. הזזתי את ראשי. זה נראה נורא.
פקחתי את עייני. חשבתי על למה אני לא מוכנה?, אני סומכת עליו, אני כבר לא שונאת אותו כמו בתחילת השנה, אבל יש רגש אחר שבוער בי כשאני רואה אותו, אהבה. אני אוהבת אותו, אז למה אני לא מוכנה??
חיפשתי בתוכי את התשובה, ומצאתי. אני לא מוכנה כי כל אדם שנמצא בקרבתי נפגע. אני לא יכולה להרשות לעצמי שעומר יפגע.
פתאום הרגשתי הרגשה מוזרה בלב. הרגשה טובה, הלב המרוסק שלי נהיה שלם.
חייכתי חיוך קטן והתקשרתי לעומר, אני חייבת שהוא ידע את זה.
"הלו" הוא אמר בקול עצוב.
"עומר, אני מצטערת על אתמול, אני אוהבת אותך אבל אני לא רוצה שתפגע." אמרתי.
"איך אני אפגע?" הוא שאל.
"כל בן אדם שקרוב אלי נפגע." הסברתי.
"אני כבר קרוב אליך, כבר נפגעתי." הוא אמר בשקט.
"נכון.. אבל…" אמרתי.
"אין אבל, את לא צריכה לשקר לי, זה בסדר אני לא יכול לשלוט ברגשות שלך." הוא קטע אותי.
"אני באמת אוהבת אותך, אתה גרמת ללב שלי להיות שלם שוב." אמרתי בשקט.
"אז למה התנגדת אתמול?" הוא שאל.
"אני לא מוכנה שתפגע יותר ממה שנפגעת. אני לא מוכנה שתהיה כמו קשת!" עניתי והגברתי מעט את קולי לקראת סוף המשפט.
"בסדר." הוא אמר וניתק.
הוא לא מאמין לי.
הלכתי לישון עם הרגשה נוראית. הוא לא מאמין לי.
לא הצלחתי לישון בלילה. כל הזמן נזכרתי בילדים גוררים אותי ומפשיטים אותי וקושרים אותי. נזכרתי בכאב שהרגשתי כשידיהם הגיעו אל בטני. נזכרתי בשנאה שחשתי כלפיהם. נזכרתי ביום של הטיול שלח- הם לקחו אותי אל מאחורי הבניין, אף אחד לא מסתובב שם. הם קשרו אותי, ידיים, רגליים, פה ועיניים. אחרי כמה דקות הרגשתי תחושת חשמול חזקה. ניסיתי לצרוח, זה לא עבד, כמובן. זה הפסיק לכמה שניות ואחר כך חזר שוב, כך קרה עשר פעמים. בסופו של דבר זה נפסק לגמרי. הם הוריד לי את הבד שהיה מעל עייני והזריקו לי משהו. אחרי כמה דקות איבדתי את ההכרה. הדבר הבא שאני זוכרת הוא שאני באוטובוס בדרך לצפת.
תגובות (17)
אמל'ה! את זוכרת איך הם נראו? אם כן את יכולה להוציא קלסטרון שלהם במשטרה! מתי זה קרה? והכתיבה שלך מדהימה! תמשיכי ותוכיחי לעומר שאת אומרת אמת, אני יכולה לשאול באיזה כיתה את או שזה לא עינייני?
תודה.
זה קרה לפני כמה שבועות…
אני בכיתה ח'.
ואני די זוכרת איך הם נראו לא ממש…
אז תגישי תלונה למשטרה! הם אשכרה קשרו אותף והזריקו לך משהו! תעשי את זה עכשיו! אם את רוצה אני יכולה לעזור לך, תגידי מה שאת צריכה, אני כאן.
אם אני אגיש ייקחו לי את הדברים הטובים שאיכשהו קיימים בחיים שלי- כנפיים של קרמבו, מחוננים, עומר, רוב הסיכויים שישלחו אותי למקום כלשהו ויסגרו אותי מהעולם כי השתגעתי או משהו, אני לא רוצה את זה..
בסדר… בחירה שלך, אבל אני חושבת שזה יכול לעשות רק טוב להתלונן על האנשים האלה. את בטוחה שאת לא זוכרת מה קרה משם?
אני לא בטוחה בכלום כמעט. יכול להיות שחלק מזה היה חלום בכלל או הזיה שהיא חלק מהתקף -,-
וואו כתיבה יפה. רגע מה? זה עלייך??
כן :(
וואו אני ממש מצטערת לשמוע את זה.
אני בכלל שונאת את האנשים האלה שאוהבים לעשות רע לאחרים אבל זה כבר עובר כל גבול
אני יודעת, זה כבר נגמר פשוט נזכרתי בזה…
אולי לא הייתי צריכה לייעץ לחזור לזכרונות? זה בטח קשה לך:<
את כותבת יפה, ו..כשיהיה המשך, אני מצפה לקרוא אותו.
זה בסדר, הייתי צריכה לפרוק את זה באיזשהו שלב… ותודה
ירדני…………….. אני כל פעם מופתעת מחדש……….. כל כך עצוב לי עלייך! אני אוהבת אותך נורא ואני לא יכולה לחשוב אפילו על האנשים האלה שעושים לבנאדם מושלם כמוך כ״כ הרבה רע. הם לא אנשים- הם חיות.הם מפלצות.
אני שונאת אותם בשבילך.
זה נורא.
בבקשה תדברי עם מישהו!!! תתקשרי למשטרה, ותספרי להם ה כ ל . . . אני בטוחה שזה יעשה לך רק טוב!!!
בקשר לעומר…. קורה. בסוף הוא יבין, בסוף יהיה בסדר!!!!!!!!!!
אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת אותך!
תקראי את ההודעה האחרונה שכתבתי לפפר…
אוי ואבוי ירדן
חסר לך את לא באה לצ'אט.
ואני אפתח איתך פרטי שתכתבי לי.
ולעזאזל ירדן, פשוט… וואו.
תעלי עוד פרק בבקשה.
ירדן, שיט נו.
למה לא סיפרת לי שזה קרה???
את באמת חתכת? ודיברת עם עומר?
לעזאזל ילדה את באמת גורמת לי לדאוג.
פאק ירדן, אני פשוט רוצה להיות חברה שלך שתדאג לך כל הזמן.
ירדני לכי עליו ותנשקי אותו! ככה הוא יאמין לך הוא גם ככה נפגע הוא לא יכול להפגע יותר תאמיני לי הוא צריך אותך איתו ! את תהרסי בסוף את הבן אדם היחיד שעזר לך! את צריכה אותו איתך והכלבים האלה שילכו לעזעזאל!
זה נורא [מה שקרה…]
אבל הקטע בהתחלה היה כל כך חמוד וזה כל כך הזכיר לי את אשמת הכוכבים!