יומן של גיבור על (על אמת!)- התחלה של סיפור שכתבתי

שם: הארי בלוסום
גיל: חמש-עשרה
מצב: שורד (לפחות בינתיים)
תחביבים בזמני הפנוי: בעיקר לכסח לנבלי על את הצורה

כולם מכירים אותי בתור בן טיפש עשרה מתבודד ומוזר בשם הארי בלוסום, אבל אני היחיד שיודע שהארי הזה הוא למעשה גם גיבור העל הצעיר, הנועז, המבריק והנאה להפליא שמסתובב בעיר שלנו מלפני כמה חודשים ועונה לכינוי "בלייז".
הכוחות שלי הם כמו של כל גיבור על אקראי- חזק מאוד, מסוגל לעוף ויכול לירות פצצות אנרגיה מהידיים. ואם במקרה יהיה חדש בנוגע לכוח נוסף, אודיע לכם.
אז מה הקטע שלי בעצם? ככה, הכוחות שלי, וגם החליפה, מגיעים מכוכב שביט קוסמי שיום אחד נפל אל כדור הארץ.
כמובן שאני גיליתי אותו, ואימצתי אותו לחיקי בטוב לב גדול ובאהבה של אמא. ומה אתם יודעים? הוא מת עלי! הרי לא סתם הוא החליט לצ'פר אותי בכוחות על מגניבים ובחליפה שמתאימה לי כמו חוש עכביש לספיידרמן (אז אני מחליט לגוון, מה קרה?)
אבל אני סוטה מהנושא, בכל זאת מדובר בבלייז ולא באיש העכביש המפורסם, אך הפחות חשוב ומעניין בסיפור שלי. בדגש על שלי, כי אני הדמות הראשית, אני.
זו ההקדמה, ביום שישי רגוע אחד החלטתי לצאת עם הטלסקופ שלי לשדות הקרובים אלינו בשביל לצפות בכוכבים (עוד חנון שמתברר כגיבור על? אולי.) , וכשהגעתי לשם שמתי לב לכוכב נופל. בינתיים רגיל, נכון? אז זהו, שלא ממש.
הכוכב הנופל הזה די חדר את האטמוספרה והתרסק ממש כמה קילומטרים לידי, אז מטבעי הנערי המסוקרן מפלאי הטבע שבדרך כלל לא קורים בכל שני וחמישי רצתי וחיפשתי את המקום שבו הוא נחת. אחרי הליכה של זמן לא ידוע ומשוער הגעתי למקום שבו הוא נפל, וידעתי שזה המקום כי אני מאמין שלא סביר שיהיה מכתש ענק באמצע שדה.
בכל מקרה, קפצתי לתוך המכתש והחלטתי להביט בפלא מקרוב.
הכוכב הנופל המוזר היה ממש… מוזר. בצבע זהוב צהבהב וגם תכול בקצוות. מפתיע וטיפה אירוני אפשר לומר שהוא היה יהלום צבעוני בצורה של כוכב מרובע.
פשטתי את החולצה הארוכה הדקה שלי ואספתי אותו איתה.
תמיד תזכרו- אסור להרים חפצים חשודים בידיים חשופות!
למען האמת, אסור להרים חפצים חשודים בכלל. אז לא משנה מה קורה, אל תנסו לחקות אותי. אלא אם כן גם אתם פגשתם בגורלכם המתמזל ומצאתם כוכב שביט קוסמי בעל כוחות על מסתוריים ומלחיצים אבל מגניבים להפליא.
אבל אם לא- אל תחקו אותי! אני לא דוגמא טובה לכלום!
אחר כך כשחזרתי הביתה בחנתי מקרוב את הכוכב המוזר הזה.
ציפיתי שיהיה כמעט רותח, הרי הוא בכל זאת חדר לאטמוספרה במהירות שיא, ובסיטואציה הזאת ברוב המקרים האסטרואידים נשרפים בקלות מבלי הזדמנות לומר שלום לקרקע, אבל הוא לא היה חם, ואני אפילו יכול לומר שהוא היה טיפה קריר.
אני לא יודע מה בדיוק עבר עלי שהחלטתי להצמיד את הדבר הזה לחזה שלי, אבל מהרגע שזה קרה כאילו נכנסתי לתוך עולם אחר לגמרי.
מכירים את המצב הזה שאתם ברכבת הרים, ויש לכם תחושה מרגשת כזאת בלב ממש רגע לפני שהיא צונחת מהמסילה למעטה ומשאירה אתכם עם הרגשה מפחידה אבל טובה כזאת? זו בדיוק ההרגשה שהייתה לי.
רגע אחד החזקתי את האבן המוזרה ביד שלי, ורגע אחר כך אני לבוש בתחפושת פורים מוזרה וכהה בעלת קישוטי ברזל כסופים, כפפות ומגפיים תואמים שמעוטרים בצורה פשוטה, וקסדה (די מגניבה, אני חייב לציין) על הראש שלי, בעוד הכוכב שהרמתי לפני רגע, נעלם.
הורדתי את הקסדה והסתכלתי בראי שבחדר שלי, זה שהיה צמוד לדלת, ולא האמנתי שזה באמת אני. בכלל לא זיהיתי את עצמי. רק בלי הקסדה הצלחתי להבין שזה באמת איך שאני נראה עכשיו. אחרי שסיימתי להתפעל מהלבוש בעל המראה המגוחך ברושם הראשוני שמתי לב לכוכב שמצאתי צמוד על הקסדה החדשה שלי, דבוק למצח.
הייתי מבולבל כל כך עד שבכלל לא שמתי לב שאני… עף! אני ריחפתי! בכלל לא נגעתי ברצפה!
זו הייתה הרגשה ממש מוזרה, אבל נחמדה עם זאת, ולא לקח לי הרבה זמן להתרגל אליה.
חשבתי שוב את הקסדה, רק כדי להראות מגניב יותר, והתיישבתי על המיטה שלי. רציתי לראות אם המצב הזה זמני ואם אחזור לבגדי הרגילים בשלב מסוים.
עברה אולי חצי שעה. היה נדמה לי שזה מספיק זמן בשביל לקבוע שזה קבוע, ועכשיו הגיע החלק הכיפי- הבדיקה של יכולות התעופה החדשות שלי.
פתחתי את החלון של החדר שלי, ובדקתי טוב טוב שאני לא נמצא בשדה הראייה של אף אחד. רק זה מה שהיה חסר לי בשלב הזה- שכנים שבטוחים שחייזר יצא מהחלון שבחדר שלי, ובטח חטף אותי בשביל לנסות לשכפל אותי כדי שיוכלו להשתלט על כדור הארץ.
כמו סופרמן (הנה אני מתחיל שוב) פרסתי את שתי ידיי קדימה כשקפצתי מהחלון.
נפלתי.
סנטימטר בדיוק לפני שפגעתי בדשא של אחורי הבית שלי הצלחתי להתייצב ולרחף מחדש. איבדתי שיווי משקל בהתחלה.
מוזר, בסרטים זה נראה כל כך קל.
אחר כך הצלחתי להתייצב ועליתי למעלה ברוגע, ולאט לאט הגברתי את הקצב. לקח לי זמן להתייצב ולכן בהתחלה ריחפתי כאילו אני יושב על רכבל שלג בלתי נראה. בסופו של דבר הצלחתי לשנות את התנוחה שלי לשכיבה אווירית, כמו שבדרך כלל עפים. (מצחיק להגיד בדרך כלל כשבערך אף בן אדם לא עף. טוב, חוץ ממני.)
במהרה התחלתי לקלוט את העניין ונכנסתי למצב שיצרתי שמיניות באוויר מבלי להזיע.
היה מעניין בלילה הזה, עד שעברתי ליד מסך חדשות ענק וראיתי מה השעה.
מהר מאוד טסתי חזרה הביתה בשיא המהירות, לפני שאמא שלי תכנס לחדר שלי ותקלוט שאני לא שם. הצלחתי לחזור בזמן. ממש בזמן, מכיוון שבדיוק כשסגרתי את החלון מחדש היא דפקה על הדלת ושאלה אם אני מתכוון לישון בזמן הקרוב.
עניתי לה שאני עדיין מתלבש ומיהרתי למצוא דרך להוריד את התלבושת הזאת ממני.
ניסיתי להוריד אותה כמו שמורידים בגד רגיל, אבל זה לא הלך. אחר כך בדקתי אם זה קשור למצב הרוח שלי וניסיתי להירגע, אבל גם זה לא פעל. אז תהיתי אם זה קשור לכוכב שמצאתי, שבגללו נכנסתי ללבוש הזה מלכתחילה. תפסתי אותו חשק וניסיתי למשוך אותו מהקסדה. הוא סירב לזוז, ואמא שלי הייתה קרובה בשניות מלפתוח את הדלת ולראות אותי בלבוש המגוחך הזה, כפי שהיא בטח תכנה אותו.
הדלת נפתחה בפתאומיות ואני הייתי צריך נס כדי לצאת מהמצב המביך הזה.
היא הביטה בי במבט הזועם הרגיל שלה, ואז התלוננה שאני לא לבוש בפיג'מה. רק חייכתי במבוכה והסתרתי את הכוכב בתוך שתי כפות ידיי, ולאחר מכן הוספתי שאני בדיוק עכשיו מחליף והולך לישון.
כן, כן, יש בית ספר מחר. איך אני יכול לשכוח? דבר כזה אי אפשר לשכוח!
נשמתי בהקלה. זה היה ממש קרוב.
אבל מה שלא יקרה, אני חייב לשמור על הכוכב הזה קרוב אליי כל הזמן, ולהסתיר אותו במקום שרק אני יודע עליו, כדי שאף אחד לא יחשוב על לקחת לי אותו… כלומר, שלא ייפול לידיים הלא נכונות, כמובן. אבל גם כדי שאף אחד לא ייקח לי אותו.
מאז הלילה המוזר הזה אני נוהג לסרוק את העיר בלילה, ומה אתם יודעים, לפעמים גם יוצא לי לעצור פושעים, זה החלק הכיפי בעסק הזה.
כן, חייו של גיבור על לא קלים. אבל שווים את זה.