אהבה בלתי אפשרית – פרק 9

מלא זמן לא העליתי בגלל שהמחשב החרא שלי התקלקל , הגיע היום שהוא חזר מתיקון , קיצר , פרק משולש – הרבה יותר ארוך מפעם קודמת זה בטוח.

פרק 9:

"חברה שלי , קוראים לה ניקול…" הוא ענה לי

"אה" אמרתי באכזבה… בכל מקרה לא היה יכול להיות משהו בינינו.
"אגב , אני מצטער שהיא התחצפה" הוא אמר והשפיל מבט.
"זה בסדר" צחקתי צחוק מזויף. פתאום קיבלתי שיחת פלאפון.
לא רציתי לענות , קצת התביישתי להראות לו את הפלאפון שלי… בכל זאת אני ענייה והוא עשיר.
"תעני , הפלאפון שלך מצלצל" שניאל אמר. ( בכוונה השארתי שניאל , זה ככ מצחיק אותי אוח)
"אה , כן" אמרתי בהיסוס. הוצאתי את הפלאפון מהתיק הקטן שהיה לי , פלאפון קטנצ'יק וישן.
"הלו" עניתי וסובבתי את ראשי הצידה.
זאת הייתה אימא שלי , היא הייתה בלחץ. "משהו קרה?" שאלתי כלא מבינה.
"כן!" היא אמרה והחלה לבכות.
"אימא? אימא??" שאלתי בהיסטריה.
"לקחו את אבא לאישפוז" היא אמרה ופרצה בבכי
שתקתי. ניתקתי את השיחה והתחלתי לבכות.
"מה קרה?" דניאל שאל לחוץ.
"אני צריכה ללכת" אמרתי בזמן שאני מנגבת את הדמעות.
"מה , לאן?" הוא שאל
"א.. אבא שלי ב..באישפוז" התחלתי לגמגם מתוך לחץ ועיני החלו להתמלא דמעות.
הוא היה בהלם , הוא קירב אותי אליו וחיבק אותי.
" את רוצה שניקח אותך לבית חולים?" הוא לחש לי באוזן.
"אני לא רוצה להפריע" אמרתי משתחררת מהחיבוק.
"לא , לא , זה באמת לא מפריע." הוא אמר וחייך
לא עניתי והייתה דממה. הוא תפס לי את היד ומשך אותי מחוץ לחדר , אל הסלון.
" אימא , אבא של נועה מאושפז את יכולה לקחת או…" היא קטעה אותו "אוי ואבויי! בטח! בואו נזוז מהר! "
"תודה רבה!" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ.
נכנסנו אל האוטו והתחלנו לנסוע. הגענו לבית חולים.
"אימאא!" צעקתי אל אימי מרחוק , היא הייתה נראת בלחץ. חיבקתי אותה כאילו לא התראנו שנתיים.
"מה קרה לאבא?" שאלתי לחוצה.
"אני חושבת שהוא קיבל התקף" היא אמרה
"איזה התקף?!" שאלתי , היא באה לדבר אך הרופא יצא וקטע אותה.
"תראו , …

המשך בפרק הבא :)
לראות רציתי להוסיף!