דברים שקשה להגיד בקול רם – אסוציאטיבי.

לפעמים אני אוהבת לנסוע, להסתכל בחלון ולהתבודד עם עצמי עם המוזיקה.
לפעמים אני אוהבת לטייל לבדי, מהלכת בשבילים, לשמוע את רחש העלים, ציוץ הציפורים והשקט של הטבע, להרגיש את הטבע ולהתחבר אליו, זה מרגיש לי קסום.
אבל, בניגוד לבדידות, לפעמים אני אוהבת פשוט לצחוק עם חברים, ללכת איתם לקניון, לפארק או סתם מתחת לבית ולדבר.
לפעמים אני מתנהגת שונה מאדם לאדם שאני מדברת איתו, לפעמים אני נהיית פשוט אחרת, מי אני האמיתית? אין לדעת, אני בעצמי לא יודעת.
אולי, כולם ביחד, אולי הכל ביחד, זאת אני האמיתית? אולי כל דבר קטן ממני הופך אותי למי שאני? חלק אומרים שאני רועשת, חלק שקטה, חלק שמחה וחלק עצובה, חלק אופטימית וחלק פסימית, אולי אני בעצם כלום מזה? אולי כל החיים האלה נועדו בשביל מישהו אחר? אין לדעת בוודאות.
כל כך הרבה שאלות שישארו לנצח ללא מענה, כל כך הרבה דברים שלעולם אף אחד לא יידע.
תחושת התסכול, תחושת האכזבה, שמלווים את כולנו בשלב כלשהו בחיים, גורמים לנו להרגיש חסרי ערך, אבל בעצם הם רק עוזרים לנו, הם גורמים לנו להעריך את השמחה והתקווה.