״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 46

נקודת מבט אליאן:
״את לא מבינה איך הבהלת אותי בפלאפון, רצתי לכאן הכי מהר שיכולתי.״ אמר לירון מתנשף.
״רצית הוכחות, אתה הולך לקבל אותן עכשיו.״ אמרתי בחיוך.
״שניכנס?״ שאלתי בזמן שעמדנו ליד הדלת של החדר של סבא, לירון הנהן בראשו.
״רגע אליאן, ומה אם זה לא הוא?״ שאל לירון בחשש.
״זה מה שאנחנו הולכים לבדוק עכשיו.״ עניתי.
״לא יודע, הרי אנחנו לא יכולים לדעת מי עומד מאחורי הדלת.״ הוא אמר.
״לי פשוט נראה שאתה פוחד שתגלה שצדקתי.״ אמרתי בהתגרות.
״זה ממש לא קשור לזה אליאן, את מבינה שזה יכול להיות מסוכן.״ הוא אמר בדאגה.
״חשבתי שסכנות לא מפחידות אותך.״ אמרתי.
״הן לא. אבל אני מפחד עלייך.״ הוא אמר.
״אוייש לירון, די כבר!״ אמרתי בעצבים.
״אני רק דואג לך, זה הכל.״ אמר לירון.
״אני ילדה גדולה, אני יכולה לדאוג לעצמי.״ אמרתי בעצבים.
״אליאן…״
״שניכנס?״ שאלתי.

נקודת מבט זוהר:
״אני מקווה שלא אמרת לה כלום.״ אמר חיים באזהרה.
״לא אמרתי. למרות שאני מת, מת לספר לה.״ אמרתי בכנות.
אני שונא להסתיר דברים מאליאן, ובמיוחד דבר גדול כמו זה. 
״זוהר…״
״אני לא אעשה את זה. אתה יודע שלירון חושב שהיא השתגעה, כולם חושבים ככה?״ שאלתי.
״אני לא יכול לשקר לה יותר.״ אמרתי בכנות.
לפתע הדלת נפתחה ולירון ואליאן עמדו בפתח והסיוט הכי גדול שלי מתגשם.
״מסתבר שהכל היה שקר אחד גדול, הא?״ דמעות הופיעו בעיניה של אליאן.
אליאן… א-אני יכול להסביר.״ אמרתי בגמגום.
חיים היה מופתע בדיוק כמוני כשראה את אליאן ולירון.

נקודת מבט לירון:
״מסתבר שפשוט היית כאן, כל הזמן. מתחת לאף שלנו.״ אמרתי בכעס.
״לירוני, אליאני אני…״ 
״אתה מה, שיקרת לנו כל הזמן, ככה פתאום ביום בהיר אחד נעלמת לנו מהחיים בלי התראה מוקדמת?״ שאלה אליאן בבכי.
״אני אסביר לכם הכל, אנחנו נספר לכם הכל.״ אמר סבא ברוגע.
הסתכלתי על אליאן שהיית נסערת מכל מה שקרה קירבתי אותה אליי וחיבקתי אותה חזק.
״זה הכל התחיל מלפני עשרים שנה, כשאימא שלכם הייתה בגילכם. לאבא שלי היה עסק, עסק כשאני עבדתי בו מאז גיל שמונה עשרה, זו הייתה כמו אימפריה של המשפחה שלנו, משם הגיע כל הכסף.״ סיפר סבא.
״ממה, מלרצוח אנשים, מלגנוב, ממה בדיוק?״ שאלה אליאן בכעס.
״זה לא תמיד היה ככה.״ אמר סבא.
״הכל התחיל ממועדון שכונתי קטן, ככה זה במשך כל הדורות עד שזה הגיע אליי. קרה מצב שהייתי חייב כסף לאיזה אחד, הוא איים שהוא יפגע בי, במשפחה שלי, בכם. לא הייתה לי ברירה, אז בשביל להרוויח קצת כסף קיימתי הימורים במועדון, ולאט לאט זה באמת עזר, התחלתי להרוויח כסף, סגרתי את החוב שלי, והחלטתי לקיים הימורים על בסיס קבוע, וככה בניתי את החיים שלי.״ הוא סיפר.
״אתה בכלל יודע כמה חיכינו לך באותו יום, יכולת להודיע שלא תגיע. כמו מטומטמים, כמו שני ילדים מטומטמים חיכינו לך בבית הספר ולא הגעת.״ אמרתי בכעס.
״לירוני, לא הייתה לי ברירה.״ הוא אמר בהתנצלות.

נקודת מבט אליאן:
״אתה עזבת אותנו, את המשפחה שלך, אתה שיקרת לנו,״ אמרתי בקול שבור.
״אליאני…״
״אתה בכלל יודע כמה אני הייתי צריכה אותך, נעלמת לי דווקא בתקופה שהייתי הכי בודדה. אתה בכלל יודע מה עבר עליי?״ שאלתי בבכי.
״אני יודע הכל קטנה שלי, אני יודע הכל.״ הוא אמר וליטף את ראשי אך אני מיהרתי להתרחק.
״אני יודע מה אתם חושבים, אבל אני תמיד הייתי איתכם, ידעתי על כל צעד שלכם, זה היה מסוכן מידי.״ הוא אמר.
״ואתה,״ אמרתי בחצי צעקה והצבעתי על זוהר.
״אתה בעצם כל הזמן הזה רק ריגלת אחרינו, שום דבר ממה שהיה בנינו בכלל לא היה אמיתי.״ אמרתי בעצב.
״זה לא נכון, אליאן זה לא נכון!״ הוא אמר בחצי צעקה ואחז בידי.
״אתה שקרן זוהר, אני ואתה גמרנו, והפעם לתמיד.״ אמרתי בבכי ושיחררתי את ידי.
״אליאני, אל תכעסי עליו, הוא לא רצה לשקר לכם. עד לא מזמן בכלל לא ידעתי שיש בינכם משהו, אם הייתי יודע אני הייתי…״ 
״זה לא משנה, לפחות עכשיו אני יודעת הכל.״ אמרתי בכעס.
״ועוד כל הזמן הזה חשבתי שאני משוגעת. לומר את האמת, העדפתי לחשוב שאני משוגעת מאשר…. מאשר לגלות שכל החיים שלי הם שקר אחד גדול.״ אמרתי בעצב.
אני לא יודעת מה יותר כאב לי, זה שסבא שלי, הבנאדם שגידל אותי, שהייתי מספרת לו הכל נעלם פתאום מהחיים בלי התראה מוקדמת בתקופה שהייתי הכי זקוקה לו, או דווקא זוהר, החבר שלי, האהבה הראשונה שלי, הבנאדם היחידי שנפתחתי אליו בכזאת מהירות, שיקר לי כל הזמן הזה. 
״תגיד, חוץ מזה ששלחת את זוהר לרגל אחרינו, גם לגרום לי להתאהב בו היה חלק מהתוכנית הגאונית שלך?״ שאלתי בכעס והבטתי בזוהר שהשפיל מבט.
״אליאני, מתוקה שלי, אני…״
״כן או לא?״ הרמתי את קולי.
״קטנה שלי, אין סיכוי שהייתי עושה לך את זה.״ הוא ענה.
״לא יודעת, אולי בשביל שהמשימה תבוצע יותר ביסודיות.״ אמרתי.
״בנוגע לרגשות אני לא מתערב. מה שיש בין שניכם הוא אמיתי.״ אמר סבא. הסטתי את מבטי לזוהר.
״אני נשבע לך, אליאן אני באמת אוהב אותך.״ הוא אמר.
באותו רגע לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי כל כך פגועה, נבגדת, לא ידעתי אם אני יכולה לבטוח בו שוב.
למרות שבאותו רגע רק רציתי לחבק אותו חזק, לנשום את הריח הממכר שלו, אבל אני פוחדת, פוחדת להיפגע שוב.
״טוב, אני גמרתי עם השיחה הזאת, אני רוצה הביתה.״ אלו היו המילים היחידות שהצלחתי להוציא מפי.
 ״אתה בא, לירוני?״ שאלתי את לירון. הוא לא ענה.
״טוב, אני מחכה לך בחוץ.״ אמרתי ויצאתי מהחדר.

נקודת מבט לירון:
״לירוני…״ מלמל סבא.
״אני מבין אותך, את שניכם. אבל, אתם מבינים שאליאן פגועה, ויהיה קשה לסדר את זה.״ אמרתי בכנות.
״אני מצטער לירוני, אין לך מושג כמה אני מצטער.״ אמר סבא.
״יהיה בסדר.״ נאנחתי.
״כדאי שאני אלך, אליאן מחכה לי.״ אמרתי ויצאתי מהחדר.
~
הדרך לפנימייה עברה בשקט, כל אחד היה עסוק במחשבות שלו.
ניצלתי הזמן בשביל לחשוב על הדברים יותר לעומק.
מצד אחד, אני כועס על סבא. הוא עזב אותנו לפני עשר שנים דווקא בתקופה שהיינו צריכים אותו. אולי עשיתי טעות שהסכמתי לסלוח מהר מידי, אבל מצד שני, אני לא רוצה לאבד אותו שוב.
הסטתי את מבטי לאליאן, שאריות של דמעות יבשות עוד נותרו על פנייה.
אליאן היא הכי מסכנה בכל הסיפור הזה, כל כך כואב לי לראות אותה ככה, עצובה ושרע לה. 
אליאן הסיטה את מבטה אליי, חייכתי אליה חיוך מעודד.
״מה עם זוהר, מה הולך לקרות איתכם עכשיו?״ שאלתי את אליאן.
״הוא שיקר לי, אתה קולט שכל מה שהיה בנינו היה שקר?״ היא שאלה בעצב.
״אני חושב שהוא באמת אוהב אותך.״ אמרתי בכנות.
״לא זה משנה עכשיו. אתה קולט שהוא ריגל אחרינו כל הזמן הזה, שהוא ידע עלינו הכל?״ היא שאלה.
״האמת שעדיין קשה לי לעכל, אבל בדבר אחד אני בטוח מאמין לו, הוא אוהב אותך באמת.״ עניתי.
״אני צריכה לחשוב על זה.״ היא אמרה.
״אני איתך בכל מה שתחליטי.״ משכתי אותה אליי לחיבוק.