#NotJustAnyFriends- פרק 1 (סיפור אהבה מיוחד)

זה היה לילה של יום חמישי, היא לבשה חולצה אפורה שהייתה גדולה עליה בכמה מידות ובהתה במים הרדודים מהם הרגע יצאה, ישבנו שנינו על הדשא במין שקט מוזר כזה, כאילו שידענו מה הולך לקרות בעוד מספר שניות.
"קר לך?", שברתי את השתיקה בשאלה טיפשית במיוחד.
"לא אני בסדר", היא ענתה לי בקרירות ואפילו לא הזיזה את ענייה מהבריכה.
"ספיר…אני יכול להגיד לך משהוא?", מלמלתי וחשש מילא את גופי.
"כן", היא מלמלה בחזרה ושוב לא הסתכלה בעיני, כאילו שהיא ידעה מה אני הולך להגיד ורק רצתה לגמור עם זה כבר.
"אני..אני.. אני אוהב אותך ספיר, אני אוהב אותך יותר מאשר סתם ידידה", אמרתי לה ועכשיו היא כבר הזיזה את מבטה מהבריכה אל כיווני.
"אני יודעת", היא ענתה לי והסתכלה על הדשא הירוק עליו ישבנו שכבר לא נראה כל כך ירוק פתאום בחושך הזה.
"אני גם צריכה להגיד לך משהוא חן..", היא מלמלה ואני קיוותי לטוב, קיוותי שהיא פשוט סתם ביישנית ושהיא הולכת להגיד לי שהיא אוהבת אותי גם, אבל הייתה לי תחושה נוראית שזה לא מה שהיא הולכת להגיד..
"אני מאוד אוהבת אותך", היא אמרה לי ואני חיכתי ל"אבל".
"אבל.." היא מלמלה בדיוק כמו שחשבתי וחנק נשמע בקולה, כעבור מספר שניות של שקט הבנתי שאלו דמעות שחונקות אותה.
"פשוט תגידי את האמת, אני אתמוך בך גם אם יהיה לך מישהוא שהוא לא אני", עודדתי אותה למרות שהרגשתי שאני זה שצריך עידוד.
"אין לי מישהו. יש לי מישהי", היא ענתה לי והלם עבר בגופי, מכל ההשערות שעלו בראשי זה לא היה אחד מהם.
"אתה שונא אותי עכשיו בגלל זה?" היא הסתכלה עלי וכעס ואכזבה נשמעו בקולה.
"אני אוהב אותך אפילו יותר בגלל זה", אמרתי בביטחון וחיבקתי אותה חזק, היא בכתה עלי במשך דקות שקטות ואני הרגעתי אותה.
"היא שווה את הבכי שלך?", שאלתי אותה תוך כדי שבכתה על הכתף שלי.
"ממש לא", היא ענתה לי והמשיכה לבכות.
"למה את בוכה אבל?", שאלתי.
"כי היא לא אוהבת אותי! היא בכלל לא יודעת שאני אוהבת אותה או שאני לסבית! היא חושבת שאני החברה הכי טובה שלה!", היא בכתה.
"מעיין?", שאלתי אותה.
"כן", היא ענתה ועזבה את הכתף שלי כדי לשכב על הדשא.
אני שכבתי ליידה וכל מה שיכולתי לחשוב זה על איך לעזאזל ספיר אוהבת את מעיין? דווקא את מעיין?
מעיין היא הבת זוג של החבר הכי טוב שלי ערן, הם בני זוג כבר כמה חודשים ואני כל כך שמחתי כששמעתי בפעם הראשונה שערן מאוהב בפעם הראשונה, במשך שנים הוא תמך בי באהבה שלי אל ספיר שלא יכולתי לשמוח יותר, אבל מי חשב שספיר תתאהב דווקא בבת זוג של ערן?
"אני יודעת מה אתה חושב", היא לחשה.
"מה אני חושב?", שאלתי תוך כדי שהסתכלתי על הכוכבים.
"שלא נעים לך מערן", היא מלמלה ואני לא יכולתי לענות לה כי הייתי המום מהרמה שהיא מכירה אותי.
"מה את מתכננת לעשות?", שאלתי אותה לאחר דקות ארוכות של שקט.
"אני…אני מתכננת..", היא מלמלה.
"אני מתכננת לנשק אותך", היא אמרה ונישקה אותי במשך שניות אחדות.
השניות הכי טובות בכל משך חיי, אבל גם הכי מפתיעות ומבלבלות בחיי.