הרוח מתחת לכנפיי.
נתתי לעצמי לעוף
נתתי לראשי לרחף בין עננים
אך השקט לא יניע עפעף
ברגעים בהם אביט אל השחקים.
הדממה שוב תתעורר,
ברגעי הייאוש והנייר המתפורר,
התקווה תהיה לנו רק לעוד
מכשול,
לסיום הכל.
תן לי את הרוח מתחת לכנפיי,
הבא את הכוח איתו אוכל
להאמין בשנית,
לגלות שוב את ימי השלווה…
– – – – –
הרימי מבטך, אל הלילה,
ראי כיצד הכוכבים מרקדים
סביב אותה
מנורה חסרת ימים.
פקחי עינייך ואחזי שוב בידי,
אתן לך כנפייך,
אתן לך הבטחות,
רק תבואי
איתי.
(מכיוון שאם לא את,
אז מי?)
תגובות (10)
אם במקרה קראו לך פעם the fallen angel או נדמה לי שאח"כ (תקופה שלא הייתי בה) כבר the wrong world (לא זוכרת כבר בלין;-;) ואני לא מתבלבלת, אז הייתי קוראת קטעים שלך ממשתמש אחר פעם, אהבתי אותם.
אהבתי גם את השיר הזה, משום מה במיוחד את הבית השני. אהבתי גם את זה שבהתחלה את השיר מפי הדוברת הקוראת למישהו לתת לה כוח, ואז בבתים האחרונים דיברת מפיו. זה יצא מיוחד ככה.
שבהתחלה כתבת את השיר מפי*
*מצייצת בשקט* כן, זו אני. אני לא מאמינה שמישהו רציני זוכר אותי, whoa. ותודה רבה לך, אני שמחה שאהבת!
(אני עדיין משום מה מופתעת שמישהו זוכר אותי)
הלוואי ומישהו היה יכול לזכור אותי, אבל אני נעלמת ומחליפה משתמשים, לפעמים גם לא מרצון-,-
בקשה ראשונה ואחרונה-פרידה? אל תפרשי בבקשה, את בין הכותבים האחרונים שראיתי גם פעם באתר ולא נעלמו עדיין, ואת כותבת יפה><
אני לא יודעת, אם אפרוש זו כנראה תהיה פרישה חלקית. זה לא כאילו שרציני העלתי משהו בחודשים האחרונים; אז עכשיו פשוט עשיתי את זה קצת יותר רשמי. אני בכל מקרה כאן לפעמים, אבל אני לא מעלה דבר למרות שאני כותבת – לעצמי.
הכתיבה שלך מעולה אבל לא הצלחתי להתחבר לשיר מסיבה כלשהי…. :\
זה מהמם. כישרון. תודה ששיתפת הלוואי שתמשיכי.
נתת לעצמיך לעוף אבל בעתיד את רואה שהשקט לא מזיז עפעף – כלומר השקט אדיש ומסרב לבוא.
ואז השקט חוזר שוב בקטע של שממה, שהיא כמו ריק שמתעורר.
כלומר יש עכשיו דממה – מדאיג.
בעתיד אין שקט- מדאיג.
זה קצת מבלבל. אבל הבנתי את הכוונה, פשוט בחרת באותו המושג לציין שני דברים מנוגדים באותו השיר.
החלק השני החסיר בי פעימה. הצלחת להעביר בדרך עדינה מנומקת ומחוכמת את תחושת המחזוריות האין סופית במעשיה ובכלל- הבאת את זה בקונוטציה של כל החיים. זה יפהפה ומדהים. איך שהכוכבים בסתמיות ככה סתם מסתובבים סביב 'שמש' שהיא לא יותר ממנורה- הרי בשביל מה? הביטי, התעוררי. מדהים. מקסים. *מסירה כובע*. 'מנורה חסרת ימים'- הורס. היא כל כך סתמית שאין לה עבר ועתיד… זה כבר נוגע בכל כך הרבה נקודות, תיאור שובה לב באנלוגיה מדהימה. 'מרקדים'… כל כך הרבה ציניות אבסורדיות וצחוק סביב מילה שמתארת בדרך כלל דברים יפים… הורס שוב.
בבית האחרון מבינים שאלה הדברים שהוא אומר לה. היא מבינה את חוסר הטעם והטיפשות ממילותיו, היא רואה את האמת במה שהוא מנסה למכור לה. את המחיר לתענוג הזמני לרקד סביב השמש, לתענוג הסתמי והחסר משמעות שבזה על אף שהיא משתוקקת לזה כי זה כמו 'לגעת באושר'… אילו רק תצליח להעמיד פנים שיש טעם היא תרקוד סביב השמש וכמו כל הכוכבים תהיה מאושרת. אבל היא לא מצליחה לעבוד על עצמה כך, היא רואה היא יודעת. יד לאחוז, כנפיים, להמריא, הבטחות…. ואז המשפט הנורא האחרון!!!^%^*%$ כי אם לא את- אז מי?
:OOOOOOOOO
כי היא יודעת שכמו שיש אלף כוכבים, הם לא מיוחדים. אם תהיה עוד אחת כמוה שתרקוד סביבו, שתתן לו להרגיש 'שמש', כמה הוא באמת יצטרך אותה?? או יזדקק לה??? אז היא לא יכולה לסמוך עליו. אז מכל הסיפור שהוא מתחנן שתחזור, היא עדיין זו שנפגעת ונעלבת למרות שבדיעבד היא זו שמסרבת לו.
בקיצור- יפהפה. נהניתי עד כדי תענוג. תודה לך.
אני ממש מודה לך. פשוט מודה לך כל כך. זה מסקרן אותי לראות איך אנשים רואים את המשמעות בשירים שאני כותבת, לראות את נקודת המבט שלהם על הקטע. תודה לך על זה שכתבת את התגובה הזו, באמת תודה. מכיוון שזה גם גורם לי לראות את השיר בצורה מעט אחרת, כי לפעמים אנשים שקוראים את הקטע שאתה עצמך כתבת מבחינים בפרטים שאתה לא קלטת אותם.
אז המון המון תודה.
ידעתי שאני מזהה את הכתיבה שלך!
בהתחלה לקח לי שנייה להבין ששינית שם אבל אז נזכרתי..
מאוד יפהפה (אני קצת ישנונית אז אני לא מצליחה לבטא הכל מעולה, אבל הכתיבה שלך מדהימה)
ספיר! אני חייבת לומר שהתגעגעתי אלייך. יאי עוד אנשים שזוכרים אותי!
תודה רבה ^-^