בלאד: השקרים של לוס פרק 16

"אז יש סיכוי?"
"כנראה," הבטתי דרך העינית של הסנייפר וכיוונתי אל עבר המטרה הרחוקה שהתנדנדה לה
במרחק של כעשרה מטרים ממני, ישרתי את גופי וכרעתי ברך בשביל לשמור על שיווי משקל, לקחתי נשימה עמוקה ויריתי.
בדיוק באמצע המטרה.
"כנראה זה לא תשובה , אני צריך לדעת אם יש עדיין שמועות." הוא לא הפסיק לנדנד לי, אני יודעת שהבטחתי לו שאני יבדוק מה בדיוק נאמר בבלאדליינס אבל כול הסיפור עם אלי הסיח את דעתי והדבר האחרון שעשיתי זה להתחיל לשאול שאלות, שמעתי פה ושם שמועות זעירות על המלחמה ועל שני הצדדים אבל לא מידע ברמה בין לאומית שיכול לעזור לי לאתר את רוזלין ורקס גרין.
"יש האומרים שהלוטוס השחור אחרי על תחילת המלחמה אבל זאת לא אפשרות שאני שוקלת כי בלאד לא בדיוק מתעניין בדברים האלה, נכון הוא רוצח, סוחט, ראש מאפייה של ערפדים אבל פתיחת מלחמה לא בדיוק הקטע שלו, אתה מבין?" שאלתי אותו והתרוממתי מהדשא, מניחה את רובה הסנייפר שלי על הדשא ולוקחת את הAK-47 מבול העץ שעמד ותמך ברובים שלי. כולם יודעים שהרובים זה פחות הקטע שלי כי השליטה שלי עושה את רוב העבודה, העיניים שלי יכולות לעשות יותר ממה שיריה אחת של אקדח מוכנה לעשות, במבט אחד קטלני אני יכולה להרוג בן אדם.
ניקיתי את הלוע של הרובה ונשפתי עליו "הקטע של בלאד זה פחות תשומת לב, הוא שונא תשומת לב," רכנתי בשביל להפעיל את דמויות הקרטון הזזות שימחישו לי אנשים בפעולה, "הורדת פרופיל יותר חשובה לו, אז אם השמועות אומרות שהוא התחיל את המלחמה," צעדתי צעד אחד קדימה וכיוונתי את הרובה אל הדמויות "זה לא הוא." והתחלתי לירות בכול אחד, עיניי ננעצו בדיוק במטרות הנכונות , אלו שהייתי צריכה לפגוע בהם, הדמויות הקרטון השחורות שזזו בין הלבנות. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהתאמנתי עם רובים אבל בגלל שהוא הזמין אותי למפקדה שלו חשבתי להעביר את השיחה דרך אימונים. גם ככה עכשיו הקבוצה שלי עוברת אימוני בוקר עם אלי והצוות שלו, מה שאני לא רוצה להיכלל בו.
"היה עוד משהו?" הוא לא הרפה ואני הבנתי אותו, הוא זה שבנה את דמות הציידת שלי מאלף עד תו ולכן אכפת לו עד כמה אני יכולה להיות כאוזן קשבת מאחורי הצללים, אבל יש לי יותר מידי על הראש, יותר מידי שקרים, יותר מידי שאלות ופחות תשובות.
"כן," נזרקתי באחת השמועות שהחלה להסתובב בזמן האחרון בעיר של בלאדליינס, " אומרים שמתחילה מלחמת צללים בין הלוטוס הלבן ללוטוס השחור, אתה יודע על זה משהו?" הסתובבתי לכיוונו, הוא נראה בדיוק כמו בלאד.
ובגלל זה קוראים לזה מלחמת צללים, זה כינוי נוסף למלחמת אחים , הלוטוס הלבן והלוטוס השחור.
"לא דיברתי עם בלאד במשך שנים, הפרטים היחידים שאני יודע עליו זה מפיך. וממה שאני יודע, בלאד לא מתכנן להרוג אותי." אמר ג'ון, אחיו התאום של בלאד.
לאחר חשיפת השם של ה"הוא" זה נשמע לי קצת מוזר להגיד ג'ון, אחיו התאום של בלאד. חייתי במשך שנתיים כמעט תחת הסוד מי הוא הקול מאחורי החשכה, מי הוא הקול שמפעיל אותי כמו בובה. אבל אחרי שקבלתי סוף ,סוף הזמנה להיכנס למפקדה של ג'ון, גיליתי אותו.
"גם בלאד היה מופתע, הוא אמר לי שלא משנה עד כמה הוא שונא אותך הוא לעולם לא יהרוג אותך." אני יודעת שבלאד נשמע אכזרי אבל זה לא נכון, אני גם לא שונאת אותו, הסיבה היחידה שבגללה אני בוגדת בו היא בגלל שהוא חטף שני אנשים שהוא ידע שהם חלק מהחיים שלי, הוא הרי הכיר אותי מאז שנולדתי, מאז שהשמועה שדמפרית ששולטת בדם חדשה נולדה הוא ידע מי אני וברגע שהוא הציל אותי, הוא בוודאות ידע מי אני.
"אני לעולם לא מתערב בעסקים של אח שלי, הלוטוס הלבן נועד לשמור על שומרי הערפדים ועל המועצות." בגלל זה הלוטוס הלבן נשמע ברשויות העליונות של עולם הערפדים והלוטוס השחור נמצא בתחתית עולם הערפדים.
"בגלל זה ,זה מוזר." הרמתי את הסנייפר מבול העץ ותליתי אותו על כתפי, מתקדמת אל עבר המפקדה, אימון הבוקר נגמר מבחנתי. אני לא צריכה להיות בדיוק הצלפית הכי גדולה על פני האדמה אז חמש עד עשר דקות של אימוני בוקר מספיקות לי.
"למה זה מוזר?" הדלתות האוטומטיות נפתחו ברגע שנכנסנו למפקדה, הרמתי את ראשי בשביל לראות את המדרגות שמובילות לקומה העליונה שבה נמצא המטבח שמכיל בתוכו אוכל, מה שמזכיר לי שאני רעבה.
"איך התחילו השמועות ולמה? ברגע שמתמקדים בשמועה מסוימת לא ממהרים לפתח שמועה נוספת, במיוחד שזה מדבר על משפחת הלוטוסים. זאת אומרת שמישהו מנסה להסיט את תשומת הלב מהמלחמה וזאת אומרת שמשהו מסריח עומד להתרחש." אני נמצאת בעסק הזה מספיק זמן בשביל לדעת על כוח השמועות, מה שנכון נכון והפעם תחושת הבטן שלי אומרת לי שאני צודקת.
" בגלל זה את משחקת בשלוש הצדדים." הבטתי אל עבר ג'ון במבט ציני והתחלתי לעלות במעלה המדרגות.
" החיים לא נהיים קלים מרגע לרגע, אני גם צריכה להשיג מידע מבלאד בלי שהוא ירגיש שמשהו מסריח כאן, אני גם צריכה לעבוד אצל אלי שהוא במקרה גם רוצה במותי, גם להשגיח עליו שלא יתקרב לשמועות על ההורים שלו, גם להשגיח על המלחמה ובנוסף להשתתף בה," נעמדתי במקומי באמצע המדרגות והסתובבתי לג'ון " ואל תשכח שכול שני הצדדים לא אמורים לגלות שיש גם את הצד השלישי, הלוטוס הלבן." זאת אחת הסיבות שלא עשיתי קעקוע שמוכיח שאני חלק מהלוטוס הלבן, עוד יעלו עלי ואני בדיוק מתחילה למצוא קצי חוט בקשר להימצאות של רוזלין ורקס גרין.
אבל גם קצי החוט האלו מובילים אותי למבוי סתום , עד כמה האנשים האלו יכולים להיות חכמים בשביל להסתיר ממני את מה שקורה בעיר שלי. ואני יודעת בדיוק מה קורה בעיר שלי, בכול מקום ומקום. תמיד הייתי בבלאדליינס אבל בעיר העתיקה שנחשבת לעיר של בלאד, בגלל זה אף אחד מהארמון לא ידע שאני נמצאת במרחק נגיעה מארמון.
"את תמיד יכולה לפרוש אם את רוצה," אמר ג'ון בקול מהסס.
חייכתי חצי חיוך "בחלומות שלך, בשביל שאני אפרוש, הצטרכו להרוג אותי." אני עושה את העבודה שלי עד הסוף, גם אם זה אומר לפגוע באנשים שחשובים לי. ואני יכולה לומר, שהלוטוס השחור והעיר העתיקה הם המשפחה שלי, המשפחה האמיתית שלי.
ברגע שנכנסתי למטבח המפקדה ניגשתי ישירות את המקרר מחפשת אחר הכריך שהכנתי אתמול בלילה כי ידעתי שאני יהיה רעבה אחרי אימוני הבוקר, וברגע שפתחתי את המקרר ראיתי שאין שם כריך.
"מישהו אכל את הכריך שלי." שמעתי את קולי מתגבר בעצבנות.
"תשבי, תנשמי עמוק ואני יכין לך כריך." הייתי רעבה ועצבנית, סיוטי הלילה שלי על אלי רק ממשיכים וממשיכים ואני יודעת שעד שאני לא אפתור איתו את כול הדברים אני ימשיך לחלום עליו, ועד שאני אפתור את הבעיות שלי יעברו עשרות שנים.
"מה את מתכוונת לעשות אחרי זה?" לא חשבתי על זה במיוחד, ברגע שהתעוררתי לצידו של בלאד ידעתי שאני לא רוצה ללכת לארמון ולהשתתף באימוני הבוקר יחד עם אלי, ואם כבר אז חשבתי לעבור במפקדה של ג'ון ולהגיד שלום לרובים שלי ששוכבים ומחכים שאני ייקח אותם.
"אני חושבת שאני הלך לבלאד, יבדוק מספר דברים איתו, אחרי זה הלך לבקר בעיר העתיקה. מזמן לא הייתי פעילה בה ואני לא יודעת מה קורה שם, אחרי מה שקרה עם קרודליה אני לא רוצה להפוך להיות האויבת של כול הערפדים. רוצים לשתות ממישהו? בכיף, רק תעשה את זה בהסכמה." אני לא רוצה להיות הדמפרית הרעה הזאת ששונאת ערפדים כי במקרה הטוב, אני חצי ערפד מצד האבא. כמו כול הדמפרים, לא יכול הפוך?
"אני צריך שתלכי היום לארמון." הוא הגיש לי כריך עם נקניק שהוא בדיוק הכין לי, אצבעותיי נחו על הלחם הרך ועיניי התרוממו לקו עיניו, פי היה פעור כי לפני שהוא שאל את השאלה התכוונתי לנגוס בכריך.
"בשביל מה?" לצערי הרב אני לא יכולה להתחמק, אם אני המשיך להתחמק יתחילו לחשוד.
"חבר לוטוס חדש, הוא ארגן פגישה עם השומרים." נשפתי בבוז וגלגלתי עיניים.
"הבדיקה היסודית?" נגסתי בכריך, ג'ון הנהן,"ג'סי?" שאלתי בפה חצי מלא.
"כן." למזלו הרב שזה ג'סי, אני מכירה אותו רק כשהוא היה בהתמחות בלוטוס הלבן וזה היה כשהייתי בת ארבע עשרה, עכשיו שגילו את הפוטנציל שלו החליטו שמתאים לו להיות חבר הלוטוס הלבן.
הלוטוס הלבן, מוזר, ג'ון ובלאד קראו לעצמם כך בגלל האהבה של אמם לפרח הלוטוס.
"טוב, אבל שיגיע אחרי שאני יעשה סיבוב בעיר העתיקה, אסור שידעו שאני מסתובבת עם מישהו מהלוטוס הלבן." ואחרי השיחה הזאת ג'ון השאיר אותי לאכול לבד.
אחרי כעשרים דקות החלטתי לעזוב את המפקדה ולנסוע לעיר העתיקה הגיע הזמן להחזיר את החוקים למיטבם. מה הם קיווי שבגלל שאני עסוקה במלחמה הם יכולים לעשות בעיר שלי מה שהם רוצים? שלוש שנים הערפדים למדו לא לנסות אותי, הגיע הזמן לחזור.