The Hunters-הקדמה.
אין אחד שלא היה רוצה לעצור את הזמן או לחזור אחורה ולשנות איזה רגע בחיים, איזו טעות שאתה חושב שאתה מתחרט עליה, אבל המציאות לא כזאת. אי אפשר לשלוט בזמן, אנחנו חיים עם כל הטעויות וכל החרטות שלנו. העבר הוא העבר אבל הוא גם הווה שלנו, אי אפשר לחיות את הווה ולהשאיר את העבר בעבר, לא משנה כמה פעמים נגיד את זה לעצמנו, העבר תמיד ירדוף אותנו. את העבר שלי כל העיירה מכירה, אני הילדה שצעקה זאב ואז כשהזאב הגיע אף אחד לא האמין לה, זה כבר היה מאוחר מידי. ההורים שלי נרצחו בקיץ האחרון, אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה שם, השוטרים לא הצליחו למצוא את הרוצח והתיק נסגר עקב חוסר ראיות. בהחלט לא התיק הראשון או האחרון שנסגר פה מהסיבה הזאת, דברים מוזרים קורים בעיירה הזאת וזה לא נראה כאילו למישהו אכפת. אבל מה שבאמת מוזר זה שהרוצח החליט להשאיר אותי בחיים. אני בחיים לא אשכח אותו, את המבט בעיניו אומנם פניו היו מכוסות אבל משהו בעיינים שלו היה נראה לי מוכר ואיך שהוא באותו רגע ידעתי שהוא לא יפגע בי. אני זוכרת איך הוא נמלט ואיך שהמשטרה הגיעה סופסוף ומאז הכל נהיה מעורפל. הרופאים טוענים שזה לגיטימי לגמרי למישהי שעברה טראומה כזאת ושזה יחלוף עם הזמן. אבל עדיין רוב הזכרונות שלי מאותו לילה מעורפלים והדבר היחיד שצלול כשמש זה הוא. כל לילה הוא רודף אותי בחלומות מרגיש כאילו אולי עדיף היה למות מאשר לחיות את אותו סיוט שוב ושוב.
זוכרים שאמרתי שאני הילדה שצעקה זאב? אז שלום אני אמה הילדה הבעייתית שאפחד לא האמין לה, הילדה שאיבדה את הכל בלילה אחד. הילדה שלא יכולה לעבור במקום מסוים מבלי כל מבטי הרחמים של כולם. אולי כולם המשיכו פה הלאה,ממשיכים בחיים שלהם כאילו כלום לא קרה. נשבעת שזה מרגיש כאילו כולם פה רובוטים. אבל אני לא אני אמצא אותו, לא משנה מה אני בחיים לא אוותר מצידי אני יהפוך את זה למטרת חיי. גם אם זה יהרוג אותי.
מחר זה היום הראשון של הלימודים, שזה גם היום הראשון בשנה האחרונה שלי.
כי שנה כזאת אף אחד מכם לא היה שורד.
תגובות (2)
דירגתי מדהים כי לדעתי זה באמת מדהים,רק יש לי הערה קטנה לא כותבים אפחד כי זה כמו "אני פוחדת מהחושך,אני אפחד מהחושך" כותבים אף אחד מקווה שלא פגעתי בך…בקיצור סיפור מושלם! אני יעקוב אחריו
אני חושבת שסוף, סוף מצאתי סיפור שאוכל להתחבר אליו.
הכתיבה שלך טובה וההתחלה מסקרנת, אמשיך לעקוב.