משהו חדש ושונה 1

בית ספר חדש, אף אחד לא מתייחס אלייך. איזה באסה להיות במצב הזה. כולם שונים כולם עם חבריהם. אבל אני יודעת, שאני לא צריכה אף אחד. אני יכולה להתמודד לבד. אז.. פשוט בהפסקות סרטטתי לי את החולצות ומכנסיים שיש לי בארון וכל אחד ביחד. כבר אמרתי שאני רוצה להיות סטייליסטית? כן אני יודעת שיש עוד המון זמן ואני רק בת 13. אבל משפט לחיים :\\\"תמיד כדי לחלום\\\" או במילים אחרות \\\"תמיד מותר לחלום\\\". אז כן. זה מה שעשיתי. אבל אז.. באמצע סרטוט, הגיעה ה\\\"חנונית הגינגית\\\". ושאלה אותי :\\\"מה את עושה? מה מציירת? תראי לי תראי לי!\\\" לא! צעקתי עלייה, תעזבי אותי בשקט. יצאתי מהכיתה, הגעתי לעץ, עליתי עליו. והמשכתי לסרטט. אבל אין לי 100000000 בגדים. אז המחברת שלי נגמרה, וככה גם הבגדים לצייר. אז פשוט שמרתי אותה באוסף המחברות המצוירות שיש שם 52 כאלה בערך. התחלתי לעשות את כל זה מגיל 7 וחצי, 8. אז כן בשנה אני גומרת ככה 4 מחברות. כי אני ממש משקיעה בהם. ואז, מה שתמיד חיכיתי לו, אבל שחכתי בחודשיים האחרונים הגיע. הגיע, משהו שלא האמנתי שיקרה עד גיל 20. סוף סוף. נערה בגיל 15 ניגשה ושאלה אם אני יכולה להיות הסטייליסטית שלה ולהתאים לה בגדים. שמחתי וצעקתי כן. וכולם התחילו לצחוק עליי. אפילו אני צוחקת על עצמי. איזה סתומה אני -_- נו באמת. מה הסיכויים שמישהו בגיל 15 גדולה ממני בשנתיים, תבקש את זה. אוף איזה מפגרת אני. אבל אני, כשאני מתעצבנת זה לא נגמר בטוב, אז בואו נקרא לזה :\\\" לא יכלתי להחזיק את עצמי\\\" ניגשתי אל הנערה. ואמרתי לה : באמת ניראה לך? שמישהי מוכשרת כמוני, תבחר לך בגדים? ועוד לילדה סתומה כזאת\\\" \\\"מתוקה, את לא יודעת אם מי את מתעסקת אז כדי שתלכי לפני שאני אחטיף לך סטירה\\\" היא אמרה לי. \\\"לא, כדי שאת תלכי יותר נכון תברחי, כי את לא יודעת ע מי את מתעסקת. וניראלי שהקדמתי אותך\\\" עניתי ונתתי לה סטירה כשכל שכבות : ז,ח,ט, י וי\\\"א. היא התקרבה אליי, ונתנה לי סטירה. אז פשוט נתתי לה שני בעיטות דחפתי אותה. ואז היא קמה ודחפה אותי. דחפתי אותה, בעטתי בה. ואז המנהלת הגיעה. על היום הראשון את מחטיפה מכות? היא פנתה אליי. גם אלייך אני פונה (עכשיו היא פנתה אל הילדה בת ה15). שנינו שתקנו. שתיכן למשרד שלי! ברגע זה! היא צעקה. הלכתי לשם בעקבותייה של דיאנה (הנערה בת ה15 כך קוראים לה ) יופי דפוקה! היא סובבה ראש וצעקה לעברי. את דפוקה! הכל קרה באשמתך. וחוץ מזה זה לא איכפת לי. אמרתי לה. והיא ענתה זה לא איכפת לך, אבל זה כי את לא יודעת מה עושים במשרד שלה כעונש ומה קורה שם. שאלתי בהסתקרנות מה? והיא התחילה לצחוק. ניראה לך שאני אגיד לך אחרי מה שקרה איתך. ואז הגענו למשרד. חיכינו למנהלת ואז כשהיא הגיעה….