תתעורר [WAKE UP] || קריפיפסטה

"איידן, תתעורר!" צעקה אמא אלי מלמטה. "אתה תאחר!"
"אני מתעורר, רגע!" צעקתי חזרה, מתכרבל בשמיכת הפוך החמימה שלי.
אחרי חמש דקות אמא צעקה לי שוב, והייתי חייב לקום.
עזבתי את המיטה, מרגיש את הקור הפתאומי שמתפשט בגופי, ומיהרתי לקחת חולצה כלשהי. היה לי כאב מוזר, לא משהו שאני יכול להגדיר, משהו..? לא, זה מהחלום בוודאי.
ובכל זאת, אני לא מצליח להיזכר בבהירות מה קרה אתמול בערב. אני זוכר שהגעתי מחוג שחמט, כמו כל ערב יום שלישי, והגעתי הביתה. אבל זה כאילו שיש שם משהו נוסף, כמו חלום רחוק שאני לא יכול להיזכר בו.
התארגנתי במהירות וכמו בכל בוקר אחר, הלכתי לבית הספר. הגעתי דקה לפני הצלצול בערך, אז הספקתי לדבר עם ידידתי גלוריה בדקה הזו. בכל זאת, משהו היה מנותק בשיחה הזו. משהו כזה, שאי אפשר לשים עליו את האצבע, ומשום מה בצלצול הייתי בטוח ששמעתי אותה לוחשת לי את המילה "תתעורר". בכל זאת, כששאלתי מה הכוונה, היא נראתה כאילו היא מעולם לא אמרה דבר.
הלכתי הביתה בתום יום הלימודים, מקשיב לשירים שלי בדרכי ורואה את העצים העומדים מצדי השביל בפארק. אהבו לחרוט על העצים האלה דברים ולתלות מודעות. אהבתי להסתכל על זה, ציורי לבבות חמודים עם "ג'סיקה+רוג'ר=love" בתוכם, או "קטיה וסיימון לנצח OTP" ועוד דברים בסגנון. ובכל זאת, אחד העצים משך אותי יותר מהשאר. הכיתוב עליו לא היה שם, לא תאריך, לא שום דבר. העץ הזה תמיד היה ריק, אבל עכשיו…
"תתעורר".
הרמתי גבה, מה הכוונה ב"תתעורר"? זה איזה תגיל פרסום למשהו, כמו "תתעורר, האיש הגדול מנצל אותך, אל תהיה מיינסטרים!" או משהו כזה? "תתעורר, המדינה שלך צריכה אותך, בוא לצבא!", "תתעורר, אלוהים קיים, הגאולה קרבה! הלל את האל!", "תתעורר, הזולת זקוק לעזרה, תתרום בבקשה!", "תתעורר, אתה מסוגל ליותר ממה שאתה יכול! תפסיק לחיות במחשבה שלא!"
אז מה המשמעות של ה"תתעורר" הזה, בעצם? ולמה שמעתי את גלוריה אומרת אותה?
מחשבות מציפות את מוחי ואני מתחיל לדמיין קונספירציות, כך שאני ממהר להניד בראשי בחוזקה ולתת למחשבות האלה לצאת. "תתעורר" יכול להיות גם סתם תתעורר. מילה, זה הכל. למה להקדיש לה כל כך הרבה מחשבה?
ומצד שני, כמה שלא ניסיתי המילה נותרה בראשי, רודפת אותי במחשבות. כאילו… יש לה משמעות, כלשהי.
משמעות מיוחדת.
אבל מה?

הגעתי הביתה, והתחלתי להכין שיעורים. הכנתי את שיעורי הבית בהיסטוריה קודם, לא שם לב יותר מדי למבנה.
ובכל זאת, כשעברתי עליהם בשנית, ראיתי משהו מוזר.
התשובה של השאלה הראשונה הייתה "תקופת מלחמת העולם השנייה." התשובה השנייה "תוקפת את פולין, בכך מתחילה את מלחמת העולם השנייה." השלישית, "עוד שטח, קולוניאליזם." הרביעית, "ובנוסף לכל המוזכר בשאלה, הומוסקסואלים." החמישית, "ראשונות יצאו בריטניה וצרפת." והשישית, "רוסיה נלחמה כנגד גרמניה מאחר וההסכם בין המדינות נשבר."
"תקופת…"
"תוקפת…"
"עוד…"
"ובנוסף…"
"ראשונות…"
"רוסיה…"
ת…ת…ע…ו…ר…ר…
"תתעורר." אמרתי בקול, בוהה במחברת שלי כאילו הגיעה מכוכב אחר.
לא, לא, זה צירוף מקרים. הרי הייתי אמור לכתוב תשובות מלאות, לא? זה צירוף מקרים, אם הייתי כותב תשובות מלאות זה היה שונה.
התחלתי להילחץ, המילה תתעורר כאילו רדפה אותי. היא לא הניחה לי, ובמשך חודשים מצאתי את עצמי שוכב ער בלילות ומנסה לחשוב על המשמעות שלה. כל פעם שאמא הורתה לי להתעורר, התחלתי להילחץ.
במהלך חודש, מצאתי עוד הצטרפויות מקרים מהסוג הזה. אבל השיא, השיא האמיתי היה אחרי חודש.
הלכתי לבית הספר כמו בכל יום אחר, והמורה חילקה לנו דפים. קיבלתי את הדף שלי ועברתי עליו, אך כאשר הפכתי אותו לצידו השני המילים "תתעורר בבקשה!" היו כתובות בכתב ענקי ומרושל. עיני נפקחו בבעתה בעודי קם בלי לשים לב. רק כשעמדתי הבנתי שקמתי, הכיסא מאחורי נפל כתוצאה מהתנועה המהירה שלי.
"כן, איידן? מה קרה?" היא שאלה בדאגה, מביטה בי.
התנשפתי מעט, ואז הרמתי את הדף עם צידו ה"ריק" אל המורה. "מה הכוונה ב'תתעורר'?" שאלתי.
היא בהתה בדף למספר שניות. "אני לא יודעת," ענתה לבסוף. "בטח מישהו כתב על הדף שלך והחזירו למכונת הצילום."
"אני צריך לשטוף פנים." אמרתי, והיא הנהנה בתשובה.
יצאתי מהכיתה ותוך מספר דקות הייתי מול המראה, מתנשף בפחד, רועד, מנסה להרגיע את עצמי. שטפתי את פני במים קרים. "רק מילה איידן, זו רק מילה. מילים לא רודפות אנשים. אתה ער, זה הכל צירופי מקרים." ניסיתי לשכנע את עצמי, מדבר לבבואתי.
כמה דקות עברו כך. הייתי רטוב לגמרי, אבל נרגעתי מעט. החלטתי לעשות סיבוב קטנטן בבית הספר לפני שאחזור לכיתה.
בעודי עובר ליד לוח המודעות, ראיתי דף נייר. זה היה כמו מכתב, הוא היה קרוע מעט, וכולו בכתב רגיל למעט מילים משורש ע.ר.ר., כמו… כמובן, תתעורר. הן היו שחורות יותר, גדולות יותר ובכתב עבה יותר.
לקחתי את המכתב לידי והתחלתי לקרוא.
"כבר דווח שחלק מקורבנות אונס, בזמן המקרה, נסוגו לעולם פנטזיה ממנו הם לא יכלו *להתעורר*. במצב המתואר לעיל, הקורבן חי בעולם זהה לעולם הרגיל, למעט העובדה שהוא לא נאנס. מוחו של הקורבן לעיתים קרובות תנסה *להעיר* את הקורבן דרך השארת סימנים בעולם בפנטזיה שלו במטרה לעזור לקורבן להבין שהוא ישן. לפעמים, אפילו לאחר שהקורבן היה מודע למצב, הוא עדיין סירב *להתעורר*.
*בבקשה, תתעורר!!!*"