שעות עגולות

05:58 בבוקר.
היא תמיד מכוונת את שעון המעורר שתי דקות לפני השעה שש.
העניין המוזר נותן לה מעין הרגשה טובה, שמאשרת לה שיש שתי דקות שלמות עד לשעה עגולה, שבהן היא יכולה 'לנצח' את הזמן.
כמה שאנסה, לעולם לא אבין את חשיבות השעות העגולות.
בשתי הדקות האלו היא קמה והולכת להשתין. ממש 'ניצול זמן נכון'.
שם, על האסלה, מארגנת בראשה "מערכת זמנים" לשעה הקרבה.
מה זה בכלל משנה אם תצחצח שיניים ב06:10 או ב06:12?
שעות עגולות. איזה שטויות.
בין 06:30 ל-06:35 היא שמה שתי פרוסות לחם-שיפון-מלא בטוסטר ומדליקה את המחליק, כדי שיתחמם בנתיים. "חוסכת זמן" לדעתה.
עדיף שתחסוך אוויר נשימה ותחנק.
בין 06:30 ל-06:35, אני מתעורר ונאנח, וב-06:37 כבר מעקם בכעס את גופי המגושם, כדי להשתין בהדדיות עם זיקפת הבוקר הקבועה.
בין 06:40 ל-07:00 היא שותה תה ירוק ורואה פרק של מייק ומולי.
איזו סידרה נוראית.
היא כזו מוזרה. ומושלמת.
אני בזמן הזה מת או זורק על עצמי איזה בגד.

בין 07:00 ל-07:15 יש לה זמן לעשות 'אחר'.
מה זה לעזאזל 'אחר'? מה יש לא להספיק בשעה ו17 דקות?
בזמן הזה אני שותה קפה, או מגרבץ, או ישן ומגרבץ, או חושב עליה, או מגרבץ.
כהרגלי, אני משתדל לצאת מהבית ב07:23 והיא תמיד ב07:20. אנחנו חולקים אותו בלוק, אבל היא אוהבת להקדים. מדובר ב6 דקות הליכה, לכן היא ממהרת ומספיקה ב5.

בסוף שנינו נפגשים בתחנת אוטובוס ומחכים לאוטובוס שמגיע בקביעות ב07:32.
אולי זו אחת הסיבות שהיא לא אוהבת בקרים – האוטובוס לא מגיע בשעה עגולה. האופציה השניה היא שהשמש צוחקת עליה גבוה בשמיים וחם מדי בשביל חולצות שמסתירות את הידיים.

כמוה, גם אני לא סובל בקרים.
בשביל להתעודד, התרגלתי לשאול אותה מתי מגיע האוטובוס.
בהבעת פנים מאוכזבת ומוכרת היא עונה – "בעוד שלוש דקות". אני חיי בשביל הרגעים האלו.

אז אולי לא נהיה ביחד כי אני אדם שקם ב06:37,
או כי היא יפה מדי בשבילי.
אולי כי אני בן 15 והיא בת 16, אבל זה רק פרט שולי.
להגנתי, הגיל שלי מתחלק בחמש, כמו השעות העגולות, אז בעיקרון יש לי עוד סיכוי,
אני חושב.

עוד שתי דקות יגיע האוטובוס והיא עוד לא כאן.
מסתבר שה"אחר" שלה לא עגול בכלל.
ישר, או סתם חד.

יותר אוויר בשבילי,

לעזאזל