"אני אוהבת אותך"- "פאנפיק" לסיפור שלי (חלק 5)

אנה חייכה בשמחה. "אני התאהבתי בך מאז הפעם הראשונה שנפגשנו. זה לא נשמע מטריד מדי, נכון?"
שיי גיחך מהשאלה שלה. "אז את בטח היית מאוד נואשת בזמנו."
"מערכת היחסים הקצרה הזאת עושה לך רק טוב, כבר התחלת לפתח חוש הומור." היא חייכה בעוקצנות. "לא נעלבת, נכון?"
"את דואגת יותר מדי."
דפיקה נוספת על הדלת הקפיצה את שניהם בהפתעה.
"אנה? את כאן?" זה היה קאלין מעבר לדלת. אנה סימנה לשיי להיות בשקט. היא פתחה את הדלת אך לא במלואה.
"היי." אמרה בזמן שהיא חוסמת את פתח הדלת בגופה.
"את יודעת איפה איילין?" הוא שאל.
"לא." ענתה וסגרה את הדלת על פניו. קאלין תפס את הדלת לפני שנטרקה ופתח אותה.
"את בטוחה? כי זה נראה שאת מסתירה משהו." הוא ענה בחשד.
"אני? למה שאני אסתיר משהו?" שאלה.
"קודם כל את עונה לי בשאלה, שזה סימן שאת משקרת." השיב קאלין. "את מסתירה מישהו?"
"מישהו?" שאלה. "אוי שוב עניתי בשאלה."
"את לא צריכה להסתיר ממני כלום, אנה." הוא פתח את הדלת.
"לא, לא, לא."
קאלין נכנס אל תוך הבית וראה את שיי.
"אה הבנתי." אמר בהבנה. "אז אם תראו את איילין תגידו לי, בסדר?"
"כן."- "כן." ענו שניהם ביחד.
"שיהיה בהצלחה." הוא יצא מהבית, ושניהם עמדו נבוכים מול פתח הדלת.
"יעודד אותך שמירה אמרה שכולם צפו את זה?" שאלה.
"לא."
"אז תשכח מזה." אמרה, והוסיפה לנשק אותו על הלחי.