אהבה בשביעית ובשמינית -פרק ראשון

"אין מה לעשות אוף … ! " רטנה דנה שישבה על אחד השולחנות
"מה אז בואי לאיזה סיבוב " הציעה לה שירה
"אין לי כוח… עזבי אותך " השיבה לך
"נו בואי לשירותים אני גם רוצה לתקן את האיפור וזה "
"טוב בסדר אני באה ! " קמה מהשולחן ומביטה בשאנל שבודקת את האיפור שלה ואת שיערה"את נראית בסדר גמור מה את בודקת כל הזמן איך את נראית ?" חייכה אל שאנל
"תודה רבה " חייכה "פשוט חשוב לי להראות בסדר .." היא הורידה את מבטה מהפלאפון
"את נראית בסדר גמור " חייכה אליה
"דנה בואי כבר !! "אמרה לה שירה
"אני באה ! שאנל רוצה לבוא ?"
"אני רוצה לדבר איתך בפרטיות …אז בלי שאנל " ביקשה שירה
"טוב אני באה,שאנל אני אבוא להיות איתך עוד מעט בסדר ? "
"בטח זה בסדר"שאנל חייכה
"אוקיי" אמרה ויצאה ,דנה הייתה מבין הידידות הטובות של שאנל ואולי הכי טובה.היא גרה בבניין של שאנל ומשפחתה הייתה עוזרת להם עם אוכל לפעמים.
שאנל חזרה לפאלפון משועממת ועייפה מאתמול בלילה. מאז שאבא שלה עזב לפני חודש היא צריכה לטפל באמא העיוורת שהתעוורה לפני חצי שנה שנסעה באוטבוס והיה פיגוע של מחבל מתאבד .הפיגוע הרג את רוב אנשים.אמא של שאנל יצאה עם העיוורון ואבא לא יכל לסבול את עיוורון אימה שלבסוף כבר עזב .
שאנל מטפלת באימה ובשלושת אחיה הקטנים ובקושי ישנה בלילה היא הרגישה שעינה נעצמות ולפתע נפתחה הדלת,היא כבר קיוותה שדנה חזרה אך לפתע עינה נפקחו לרווחה שראתה את הדבר הכי יפה לטעמה שראתה בתקופה האחרונה . הנער היפה ההוא שעמד בפתח הדלת הוא בן.
"אווף עם השיעמום הזה אין מה לעשות " רטן בעצבנות
"מה יש לך אתה ?" צחק עומר
"משעמם לי התבטל לי מבחן עכשיו שהתכוננתי אליו כל הלילה "
"איזה באסה "אמר עומר והוציא סיגריה "אתה בא ?"שאל
"לא עזוב אני אשאר פה אין לי כוח לצאת" התיישב על השולחן של עומר והביט על שאנל שישבה בה ומביטה בו בחינניות
"רוצה סיגריה ?"שואל אותה עומר
"לא אני לא מעשנת תודה" אמרה עומר משך בכתפו ויצא מהכיתה
"איזה שיעמום הא ?"שואל בן את שאנל ומתיישב לידה
"כן ממש " היא מחייכת
"איך קוראים לך ?"שואל אותה
"שאנל ולך?"
"שאנל איזה שם נפלא! קוראים לי בן נעים להכיר ! " לוחץ לה את ידו
"נעים גם לי "היא מחייכת ומביטה בעינו השחורות הגדולות והיפות ומשתוקקת לגעת בשערו השחור החלק
"מה ..אז משתעממת ? את נראית עייפה "
"אני דיי עייפה כן " אמרה באנחה
"קרה משהו?" שאל
"לא לא ממש הכל בסדר" היא חייכה
"כמה זמן את לומדת פה ?"
"מכיתה ז' ואתה ?"
"גם אני איך לא שמתי לב אליך ..מוזר שלא הכרנו לפני "הוא צוחק
הצחוק שלו מתגלגל ומתוק וזה גרם לה לחייך "אתה צודק " צחקקה "בהחלט מוזר "
"טוב עכשיו אנחנו יודעים שאנחנו קיימים"צחקק "בקיצור אני זז לשיעור נדבר אחר כך ?"
"בטח בשמחה " היא חייכה הוא קרץ לה וסימן לה שלום עם היד "ביי"
"ביי בן " חייכה והוא אליה . איזה מדהים הוא היא חשבה לעצמה ורצתה לחפש אותו בפייסבוק ובאותו הרגע נשמע הצלצול ועשרות התלמידים נכנסו לכיתה .