סיפור על לארי -הקדמה(מחודש)מוקדש לנוי רעאר

לואי הסתכל אל תוך עיניי במבט חודר ואני בהיתי בעיניו היפות שעתה החליפו צבע.י
שבנו על הספסל בפארק, חוגגים יחד שנה. היום שהיה אמור להיות המאושר בחיי הפך בין רגע ליום העצוב שלא ארצה להיזכר בו כל חיי.
הוא המשיך לבהות בי.
“אני אוהב אותך, אבל גם לא יכול לעמוד בזה יותר…”- דמעה צצה, זולגת על פניו-”את מצליחה לשגע אותי.. אני מבולבל.”
בכיתי. אני מודה. פניי היו לבנות כשלג ושפתיי אדומות כדובדבן. עיניי עצובות וראשי מורכן לקרקע..
לא מבינה איך הגעתי למצב הזה.. איך הגעתי למצב שאני מבלבלת את לואי כל כך?!
תמיד חשבתי שאם יש אהבה הדדית, אין סיבה להיפרד.. ידעתי שהמילים של לואי הולכות לקראת פרידה.. פרידה עצובה שלא רציתי בה!
פרידה שתכה בי כל חיי. פרידה כל כך משמעותית! כל כך גורלית!…
“אני נפרד מימך”- אמר לואי בעצב. הוא מחה דמעותיו- “אני מצטער..”.- אמר ונשק למיצחי נשיקה אחרונה.
מחשבות החלו להתרוצץ במוחי. אולי הוא לא אוהב אותי? אולי האהבה לא אמיתית? אולי האהבה לא הייתה הדדית כמו שחשבתי…
הוא קם מין הספסל, והלך. הסתכלתי בדמותו ההולכת ומתרחקת… נותרתי בודדה.
ישבתי על הספסל והרכנתי ראשי.. אבל למה?! למה?..
לפתע שמעתי קול בוקע מין הנייד שלי.. קיבלתי הודעה מחסוי.
לפתע ראיתי בהודעה.. תמונה של לואי ועוד אדם בעל שיער מתולתל וגומות ככל הנראה, מתנשקים……
מי זה?! מה הוא עושה?מי שלח את זה?!?!.. ללואי יש חבר?!..