השבויה הקווקזית פרק 26: התחלה בתוך הדמעות

——-רז——–
התכוונתי לשכב לישון שכבתי כבר היה חצות, שמעתי דפיקה קמתי באי רצון מי יכול לבוא בשעה כזו. פתחתי את הדלת הבעת פני ישר השתנה איך שראיתי את לינה חיוורת ודמעות על פניה.
"לינה מה קרה?" שאלתי בלחץ וזעם עלה בגופי. היא פשוט חיבקה אותי חזק ובכתה בשקט חיבקתי אותה בחוזקה והשבתי אותה לידי על הספה בחדרי. הלבן הכל היה לבן בחדר. חיבקתי אותה מלטף את פניה היא בכתה כל כך עד שכאב לי מאוד.
"לינה מה קרה שוב בינכם תספרי לי?" לחשתי מלטף אותה ברכות.
"רז— בבקשה אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו—- אני פשוט צריכה אותך." היא אמרה כל שנייה עוצרת לנשום מנסה להתגבר על בכי שלה חיבקתי אותה.
"אני כאן אחות קטנה אני כאן, אני לעולם לא אעזוב אותך לינה." אמרתי מלטף אותה מנסה להרגיע אותה חיבקתי אותה והיא בכתה כך שעתיים ארוכות ישבנו שקטים. וניסיתי להרגיע אותה עד שהיא נרדמה עם דמעות בעיניים. אני לא יודע מה אלירן עשה לה אבל אני הוציא לו את הראש מחר לזין הזה. איך הוא מעז להתנהג אליה בצורה כזו ועוד יותר לבכות ככה. נאנאחתי בזעם הרמתי אותה בעדינות והכנסתי אותה אל המיטה לקחתי עוד מצעים שהיו לי ופרסתי לי על הספה. והלכתי לישון מנסה לישון לפחות הייתי שקועה במחשבות מנסה להבין מה קורה לה מה הוא עשה לה זה לא נתן לי מנוחה. איכשהו בסוף נרדמתי עייף מאוד.

———לינה———–
התעוררתי בשעה חמש בבוקר, הרגשתי בכאב המקולל הזה בחזה כאילו אין לי אוויר כמו אתמול הרגשתי שאני נחנחקת האוויר נגמר לי.
"רז—–" קראתי בשמוע בקושי שומעת את עצמי הוא ישר קם כשהוא ראה שאני מתקשה לנשום.
"לינה תרגעי אני כאן בואי." הוא עזר לי לקום הרגשתי שאני מאבדת הכרה הוא הוציא למרפסת לאוויר צח. "תנשמי כמוני קחי נשימה עמוקה ותספרי עד עשר." עשיתי כפי שהוא אמר לי למרות שהיה לי קשה. "קחי עוד נשימה עמוקה לינה תמשיכי את יכולה אל תחשבי על כלום." הוא אמר לי בקול מרגיעה שלו עשיתי כדבריו לאט לאט נרגתי.
"היה לי התקף." לחשתי מבינה את המשמעות.
"הוא חלף הכל בסדר לינה בואי תתלבשי ונצא לאכול." הוא אמר לי בקול שקט וסמכותי. "ואחר כך תספרי לי מה קרה לך." הוא אמר לי ובמבט רציני ואני רק הנהנתי. הלכתי לאמבטיה שטפתי פנים ושיניים ויצאתי. ראיתי את רז לבוש בגופייה שהבליטה השרירים שלו ומכנס קצר לבן ברמודה.
"בואי אחות קטנה." הוא אמר בחיוך ויצאנו לאכול לא רציתי לאכול אבל אכלתי בשביל רז. הארוחה עברה בשקט הוא לא דיבר איתי על מה שקרה לי אתמול. אבל ידעתי שזה יבוא ניסיתי לא לחשוב על אתמול בכל כוחי אבל זה מאוד כאב לי. בסופו של דבר הוא הצליח להפיל אותי ולרסק לי את הלב כמו שבטח תכנן ואני חשבתי שהוא יכול להיות אותו האחד שאני צריכה. הייתי צריכה לא להתאהב בו לעזוב באותו יום אחרי שהוא נתן לי את הסטירה ההיא.
"על מה את חושבת לינה?" רז שאל מביט בי הרמתי את מבטי אל עיניו.
"אני חושבת שצדקתי כשאמרתי לא לכל מה שעשיתם לי. עכשיו אני רק מבינה עד כמה הייתי צריכה באותו יום להילחם נגד המילה של אבא אולי לא הייתי עכשיו מגיעה למצב הזה." אמרתי לו בקול שקט הוא הביט בי במבט רציני על פניו כאב לא הבנתי למה אבל זה כאב לראות את אח שלי מביט בי ככה. אולי לא הייתי צריכה לספר לא מעובר לי בלב.
"אני מצטער אחותי." הוא אמר לי. "לא רציתי לראות אותך ככה לא חשבתי שהוא דווקא יתאהב בך." הוא אמר לי את המילה הזו והרגשתי שכל החומות נשברות ונחשול וגאות שוטפים את ליבי הכאוב. החזקתי בדמעות בכוח שלא יפרצו סכך ושאני לא אשבר כאן איפה שיש אנשים. הנחתי את מזלג על השולחן הוא הרים את מבטו.
"אני חושב שהגיעה הזמן שנדבר ותספרי לי הכל אחות קטנה." הוא אמר בקול רציני הנהנתי וקמתי מכסאי ויצאנו מחדר אוכל הוא לקח אותי החוצה איתו. לכיוון הפארק איפה שלא היו אנשים כלל התיישבתי מולו בספסל. "עכשיו תספרי לי מה הוא עשה לך?" קולו היה רציני מאוד.
"אני… קודם כל ניסיתי לתת לו הזדמנות לפני שתחשוב שלא נתתי לו. אבל אתמול הוא ניפץ אותה. כשנכנסתי לחדר—–" התחלתי להגיד ולא יכולתי להמשיך כאב לי שוב נשמתי עמוק. "כשנכנסתי אתמול אחרי שבילינו ביחד, תפסתי אותו עם בחורה אחרת." קולי רעד עצרתי את הדמעות. "הוא היה עם האקסית שלו והיא היתה חצי ערומה. עם מגבת והם התנשקו." לחשתי את המילה האחרונה לא נותנת לדמעות לזלוג. ראיתי את הזעם בעיניו של רז את כעס מתפשט על פניו.
"רז…" לחשתי ראיתי את זעם הוא קם ישר תפסתי אותו וחיבקתי אותו הוא הביט בי. "בבקשה תירגע רז אני רק דבר אחד רוצה להתגרש ולקחת את הדברים שלי משם." לחשתי לו כי לא יכולתי לדבר פחדתי שדמעותיי יפרצו את סכך.
"בסדר אחותי בשבילך אני מוכן לא לפוצץ אותו אבל אני אבוא איתך ונקח את בגדים עכשיו את עוד דקה לא תשארי שם." הוא אמר בקול קצת פראי עצבני.
"בסדר רק תזכור מה שהבטחת לי." אמרתי לו הוא הנהן.
"בסדר מבטיח עכשיו בואי ניקח את הדברים שלך לינה." הוא אמר בקול רציני הנהנתי.

———אלירן———-
ישבתי במרפסת שתיתי כל הלילה מאלכוהול שהיה לי, ונתתי לדמעות ולכאב לשתלט עליי. לא ישנתי כך עד אור הבוקר אני לא יכול לישון בלי לחשוב על הפנים שלה. המבט המאוכזב הזה בעיניה הדמעות שלה הרגו אותי. הכי כאב המילים שלה שהיא לא מאמינה לי ורוצה להתגרש ממני הרגשתי מיוסר שמעתי את הדלת נפתחת. יצאתי ישר ראיתי אותה עומדת עיניה קרות ולידה אחיה הגדול וחברי הטוב מהצבא עיניו היו מלאות זעם. אבל הוא החזיק את עצמו.
"תארזי את הדברים שלך ובואי נצא." הוא אמר לה בקול קר. לינה הוציאה את מזוודה שלה הבטתי בה הרגשתי את הכאב.
"אז מה החלטת להאמין למפגרת הזו ולא לי?" שאלתי אותה עומד לידה הרגשתי מישהו מזיז אותי.
"אל תתקרב אליה תחזור לזונה שלך. היא הולכת להתגרש ממך מגיעה לה מישהו יותר טוב ממך. אני סמכתי עליך ואבי סמך עליך נתנו לך את האוצר הכי יקר לנו ואתה מה שובר אותה!" הוא אמר לי בקול תוקפני. "אין לך זכות לפנות אליה שמעת!" הוא אמר מרחיק אותי ממנה.
"יש לי זכות היא אישתי." אמרתי בקול תוקפני של אריה שנלחם על טרף שלו.
"אני כבר לא אלירן פרץ, רז תעזור לי." היא אמרה לי ואז פנתה אל אחיה והם יצאו מהחדר.
היא השאירה את מפתחות שלה כשהיא יצאה הרגשתי שהאדמה נשמטת מרגליי והנשמה לי צונחת לתהום. ראיתי שהיא השאירה את הטבעת הנישואין שלה ואת הטבעת שהכנתי לה נזכרתי איך נתתי אותה לה בפעם הראשונה והיא סירבה לקבל זאת.

~~~פלשבאק~~~
עמדתי בפתח וראיתי אותה יושבת וסוגרת מחברת בעצבים. עמדתי קצת בפתח ונכנסתי כשבידי קופסא קטנה ועדינה היא היתה מעץ. ניגשתי אליה תפסתי בידה שהיתה כל כך רכה למגע. ושם על אצבע שלה טבעת ירוקה עם אבן אזמרגד עם גוון זהוב מוזר. היא הביטה בטבעת הבעת פניה היתה רצינית מופתעת ראיתי את מבטה הטבעת נראתה יקרה בעיניה.
“אני לא רוצה את זה תוריד אותה אתה לא תקנה אותי בכסף שלך.” היא אמרה לי בקול נרגז התקרבתי אליה הרגשתי מן כאב כשאמרה זאת חיבקתי אותה נוגע בשיערה ברכות.
“אני לא קניתי אותה הכנתי אותה בשבילך לא מאמינה בואי ותראי בעצמך.” אמרתי לה שומר על קול רגוע וחיוך על שפתיים היא הביטה פניה רציניות מאוד.
“בכל זאת קח את זה,” היא אמרה וכאב לי לשמוע שמרתי על קור רוח עצרתי אותה לפני שהורידה את הטבעת והבטתי בעיניה היפות האלה.
“זה לא נאה להגיד לגבר שעבד כל כך קשה לא לפחות את זה תכבדי.” אמרתי לה את בקול רציני הרגשתי קצת כאב אבל זו הדרך היחידה להשאיר אותה אצלה היא הביטה בי בהיסוס.
“כרצונך,” היא אמרה. “תראה לי איך אתה עובד,” היא הוסיפה וסקרנות ניקרה בעיניה היפות.
“בסדר,” אמרתי מושך בידה והלכנו לחדר שלי היא בחנה את החדר שלי את הקירות בחדר שהיו בצבע כחול ופוסטרים צבאיים בגדים מסודר היא נראתה מופתעת שאני מסודר יחסית לגבר. לקחתי אותה לשולחן העבודה שלי והיא הביטה בעבודות שאני עדיין לא גמרתי.
“אתה יודע שזו עבודה שצורכת סבלנות מאיפה יש לך כל כך ארבה סבלנות לזה?” היא שאלה אותי בסקרנות ראיתי על פניה סקרנות ילדותית וצחקקתי היא היתה כל כך חמודה.
“סבא שלי זכרונו לברכה לימד אותי בגיל ארבע עשרה באמצעות התחביב הזה שלי יש לי כל כך ארבה סבלנות זו עבודה עדינה את יודעת הכל צריך להיות מושלם.” סיפרתי לה. “כמו שהאדם עדין כך גם העבודה הזו עדינה.” ציטטתי את סבא שלי בחיוך.
“סבא שלך היה צורף?” היא שאלה אותי מופתעת.
“כן, פעם הוא התפרנס ולימד אותי בגיל ארבע עשרה התחברתי למקצוע הזה מאוד.” אמרתי לה בחיוך היא היתה כל כך חמודה באותו רגע.
~~~סוף הפלשבאק~~~

כאב לי וחייכתי כשנזכרתי היום הילדה הזו שנלחמתי אליה עזבה אותי ולי זה כואב שהיא לא מאמינה לדברי אחרי כל כך הרבה פעמים שאמרתי לה כמה אני אוהב אותה ורוצה רק אותה. היא עדיין מעדיפה לאמין לשקר, וזה מה שהכי כואב שאני לא אשכח אותה. היא מתנהגת עדיין כמו ילדה היא תמימה היא לא רואה שאנה ניצלה את ההזדמנות לפגוע במערכת יחסים שלנו. שגם ככה היתה על חבל דק שעכשיו נקרע לצערי ואני לא רוצה לחיות בלעדיה.

——-רז——–
המבט על פניה היה הכי כואב באותו רגע שהיא יצאה משם. ראיתי איך עוצרת את עצמה מלבכות הכרתי אותה היא לא תבכה לעולם בפומבי. לקחתי אותה איתי חיבקתי אותה בחוזקה.
"אני מצטער שהרסתי לך את החיים כשנתתי לו להיכנס אל חייך." לחשתי לה מחבק אותה היא הביטה בי בעצב כשאמרתי לה זאת היא פשוט חיבקה אותי.
"אני חושבת שנצטרך שכירות לקחת פה." היא אמרה בקול שקול.
"למה? אנחנו לא חוזרים לארץ?" שאלתי אותה.
"לא יש לי חוזה לסדרה שאני משתתפת." אמרתי לו הוא הביט בי במבט רציני.
"אוקיי אני נשאר איתך אני השלים את חודשיים האחרונים של שרות שלי אחר כך אני הבקש ממפקד." אמרתי בקול רגוע אני לא מתכוון להשאיר אותה פה לבד. "בסדר צריך עיתון." הוספתי.
"אין צורך מצאתי כבר אחת כשתכננתי לברוח מאלירן בימים הראשונים שלנו פה." היא אמרה בקול שקט.
"בסדר בואי נתקשר ונראה." אמרתי לה היא פתחה את הטלפון שלה וחייגה לשם.
"שלום אני מתקשרת על פי מודעה שראיתי.." היא התחילה ואז היא חייכה אליי. "אוקיי אנחנו באים תודה רבה." היא אמרה בקול שקט.
"אז מה שלומנו אחותי?" שאלתי בחיוך.
"שלמנו טוב אחי, יש לנו דירה לראות עכשיו ועל הדרך לחתום על חוזה." היא אמרה בחיוך גדול.
"אז בואי נלך." אמרתי תופס במזוודה שלה והלכנו לכיוון הכתובת עלינו במעלית.
"שלום אתם לינה ורז?" שאלה אותנו אישה בשנות הרבעים.
"כן, אלה אנחנו." אמרתי לה בחיוך מנומס היא בחנה אותי ואת לינה.
"אוקיי אני אמיליה ריי," היא אמרה.
"נעים להכיר." לינה אמרה בנימוס.
"אז אתם זוג או מכרים?" היא שאלה אותי ואת לינה ואנחנו צחקקנו קצת.
"לא אח ואחות." אמרתי לה היא הביטה בשוק.
"אתם לא דומים ממש." היא אמרה בחיוך. "אם כך ניגש לחוזה." היא אמרה ונכנסנו לדירה.
"אני רואה שאתם ישראלים." היא אמרה מביטה בדרכון שלנו.
"כן, יש לנו פה חוזה עבודה לשנה." לינה אמרה לה.
"אוקיי אני מבינה," היא אמרה לנו. קראנו בעיון את המסמכים וחתמנו שנינו. "אוקיי בהצלחה לכם תעבירו לחשבוני כל חודש בעשירי." היא אמרה ולינה הנהנה.
"טוב תודה לך." אמרתי בנימוס ולקחנו מפתחות שלנו. "בלונדה אז עכשיו יש לנו דירה בואי נשאיר רק את המזוודה שלך ונלך להביא את הדברים שלי ונתחיל לסדר את הדירה." אמרתי לה היא צחקקה.
"בסדר מכוערצ'יק." היא אמרה בחיוך.
"אני אח החתיך שלך מכוער?" שאלתי בהלם.
"לצערי," היא אמרה ואני התחלתי לרדוף אחריה בבית קצת והיא צחקקה. "טוב בוא נלך אח הכי יפה שקיים." היא אמרה בחיוך עייפה מריצה.
"טוב בואי." תפסנו מונית ונסענו למלון. נכנסתי לחדר לינה עזרה לי לארוז ויצאנו מהחדר לקבלה שילמתי על הימים שהייתי פה והלכנו למונית שחיכתה לנו ונסענו לדירה.
נכנסנו לבניין שהיה נקי מאוד וחדש. ועלינו לקומה אחד עשרה, פתחנו את הדלת.
"נתחיל מהמטבח?" היא אמרה בחיוך בחצי שאלה.
"תתחילי." אמרתי בחיוך.
"הי אתה גם עוזר לי!" היא אמרה בקול תוקפני מאוד.
"בסדר סתם צחקתי." אמרתי לה.
"רז לך תקנה אקנומיקה ועוד חומרים אנחנו נצטרך בדחוף." היא אמרה כמו מפקדת.
"כן המפקדת." אמרתי מצדיעה.
"יאללה טוס." היא אמרה צוחקת.
ויצאתי לחנות. על הדרך עשיתי קניות הרי אנחנו עוד מעט גם ככה נצטרך ללכת שוב אז קניתי ישר את מצרכים וכלי הרחצה והכל על הדרך. התחלתי ללכת חושב אליה אני צריך לעשות הכל שלינה לא תהיה בדיכאון בגלל החרא הזה. הלכתי שקועה בעצמי ונתקלתי במישהו.
"הי סתכלי לאן את הולכת." ראיתי בחורה נופלת עזרתי לה לקום ואז ראיתי שזו אנאל הזו.
"אה את." אמרתי בקול אדיש היא הביטה בי מופתעת.
"מה קורה שקנית את כל החנות?" היא שאלה משועשעת.
"לא עניינך מתוקה." אמרתי לה בציניות מתוקה והתחלתי ללכת.
"למה אתה עצבני אליי תמיד?" היא שאלה אותי גיחכתי.
"אני לא אוהב מפונקות כמוך הן מעצבנות אותי." אמרתי בקול קר חיוך ארסי על שפתיי. היא הביטה בי המומה ואני הלכתי משם.
"מה יש לך!" היא אמרה עצבנית והלכה.
"מה שאין לך ולאח שלך." אמרתי בקול קר והלכתי.
"מה קשור אח שלי?" היא אמרה. "אחותך עושה לו את המוות." היא אמרה הבטתי בה בזעם הסתובבתי עצבני טילים.
"אל תעזי לדבר על אחותי, חתיכת זבל מפונק כמו אח שלה המזדיין." אמרתי עצבני אליה והלכתי לכיוון הבית שלי.

——–אנאל——–
הבטתי בו בשוק והדמעות פשוט זלגו כשהוא אמר זאת. מה יש לו? למה הוא עצבני כל כך? התחלתי ללכת מהר לכיוון המלון של אלירן ולינה. ניגבתי את הדמעות עליתי לחדר שלו דפקתי בדלת. הוא לא פתח לי אף אחד גם לא לינה פתחתי את הדלת היא היתה פתוחה. הבטתי בהלם בחדר המבולגן שהיה להם. ראיתי את אלירן במרפסת כשהוא מחזיק בידו טבעת ירוקה אזמרגד. וסביבו בקבוקי אלכוהול הבטתי בהלם בכל.
"אלירן מה קרה פה?" אמרתי מנערת אותו.
"אנאל תעזבי אותי." הוא אמר לי עצבני עייף.
"אלירן פרץ קום מיד!" אמרתי בקול תוקפני מאוד מקימה את אחי.
"מה את רוצה לעזאזל אנאל!" הוא צעק אליי.
"תרגיעה את הצעקות שלך, מה קורה פה לכל הרוחות? איפה לינה?" שאלתי אותו עצבנית מאוד.
"אנאל תעזבי אותי כבר." הוא השתחרר מאחיזתי.
"אתה בנוסף שיכור! לא אתם משוגעים." אמרתי עצבנית גוררת אותו לכיוון המקלחת שלו הכנסתי אותו למרות שהוא היה כבד מאוד. והדלקתי את המים שופכת עליו. הוא כעס אליי אבל הוא יכול לקפוץ לי עכשיו, הוא יסביר עוד היום מה קרה פה. אחרי שהצלילות חזרה אליו זרקתי עליו מגבת והוצאתי בגדים מן הארון שלו.
"עכשיו לך להתקלח!" אמרתי בקול תוקפני הוא נכנס באי רצון סגרתי את הדלת. לקחתי שקית לבנה והתחלתי לזרוק לתוכו את הבקבוקים ושמתי אותם לפך. התחלתי להרים את הדברים במרפסת ניקיתי שם ואז את החדר שינה שלהם את המיטה והבגדים שלו. באתי להשים לארון ראיתי שבגדים שלינה חסרים, והבנתי שהיא עזבה אותו. איך רז הסכים לזה ואלירן נתן לה לעזוב אותו אחרי שהוא נלחם אליה? שאלתי את עצמי אלירן יצא אחרי כמה דקות כשטרנינג רק על גופו.
"עכשיו תסביר לי מה קרה פה לכל הרוחות?" שאלתי אותו בקול קר קצת.
"מה קרה? מה אכפת לך אחות קטנה תתעסקי בחיים שלך ותפסיקי לתעסק בחיי." הוא אמר בקול מלא לעג קולו היה בנוסף תוקפני.
"אלירן פרץ! אני רוצה להבין איזו חתולה שחורה רצה בינכם שוב!" אמרתי עצבנית מאוד עליו.
"לחתולה הבת זונה הזו קוראים אנה!" הוא צעק עצבני מאוד.
"עכשיו בוא ותספר לי מכאן את כל הפרטים." אמרתי לו הוא הביט בי ראיתי את אי רצון בעיניו הוא התיישב לידי על הספה.
"הבת זונה פרצה לחדר שלנו חשבתי שזו לינה מתקלחת ופתאום אני רואה את הבת זונה לפני שהספקתי להגיב, הזונה הזו נישקה אותי ולינה ראתה אותה היא היתה חצי ערומה עם מגבת ולינה חשבה שבגדתי בה. בלי להקשיב והיום היא באה עם אח שלה ולקחה את הבגדים שלה ואמרה שהיא מתגרשת." הוא אמר עצבני מספר לי את כל מה שהיה הייתי המומה ורק עכשיו הבנתי למה רז היה עצבני מאוד.
"בת כלבה היא מתה פשוט מתה." אמרתי עצבנית מאוד על אנה הזו.
"את צודקת אבל זה כבר לא יעזור לינה לא תחזור אליי. היא החזירה את טבעת הנישואין והטבעת שהכנתי לה." הוא אמר לי קולו היה זעם וכאב.
"אלירן אני מצטערת אבל אני הולכת להיכנס בבת כלבה הזו עד הסוף." אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"אותו דבר אני אנקום בבת זונה הזו." הוא אמר הוא חיבק אותי.
"לך תנוח אלי עבר עליך יומיים קשים מאוד ואני בינתיים יביא לך משהו לאכול." אמרתי לו אני ממש מצטערת בשבילו שהכל כל כך רע אצלו. לינה אנה שניהן רק לא נותנות לו מנוחה למסכן.
אני חייבת לעזור לו ולתמוך בו אני לא אעזוב עד שהוא לא יחזור לעצמו. יצאתי למרפסת בקומה השנייה וחייגתי לאמא.
"הלו אנאלי מה קורה? איך אלירן ולינה?" היא שאלה אותי שמחה בטלפון.
"לא טוב אמא, אנה חזרה." אמרתי לה.
"מה? הוא נשוי ללינה מה היא רוצה ממנו הכלבה הזו?" היא שאלה קולה הפך לתוקפני.
"המפגרת חזרה לפה הרסה הכל עד הסוף את לא מבינה מה היא עשתה." אמרתי לה עצבנית.
"מה היא עשתה?" היא שאלה אותי קולה רציני.
"הבת כלבה פרצה לחדר שלו נכנסה להתקלח במקלחת שלהם ואלירן בדיוק נכנס לחדר שלו. הוא חשב שזו לינה אז הכלבה יצאה, והיא נישקה אותו לפני שהספיק להגיב. לינה נכנסה וראתה הכל והיא חשבה שהוא בגד בה כי היא היתה חצי ערומה הכלבה עם מגבת. לינה באה עם אח שלה ולקחו את הדברים הבוקר והיא אמרה שהיא מתגרשת." סיפרתי לה את הכל.
"מה? אסור לה." היא אמרה עצבנית.
"אמא אני מצטערת כרגע אי אפשר לעשות כלום אין לנו הוכחות שהוא לא בגד בה." אמרתי לה.
"ילדה שלי מה יהיה איתו?" היא שאלה עצובה.
"אמא רציתי לבקש ממך אישור להישאר אצלו, ואני כבר אחשוב על משהו איך להשלים בינהם." אמרתי לה שמעתי אנחה יוצאת מפיה.
"תישארי איתו את חייבת לעזור לו לסלק את אנה הזאת מהחיים שלו." היא אמרה לי בקול רציני. "בעניין לינה.. תני לה זמן להירגע אל תלחצי אליה לאט לאט תחזירי אותם." היא המשיכה לומר.
"בסדר נדבר אחר כך ביי." אמרתי לה בקול שקט.
וירדתי למטה מביטה באחי ישן ועל פניו חוסר מנוחה, הוא נראה פגועה מאוד ממה שקרה אני חייבת לעזור להם לחזור אבל איך?

———-לינה———-
רז חזר עם טונה שקיות בידיו ואני חייכתי ממש ארקולס אח שלי. הוא הביט בחיוכי לא מבין.
"אתה ממש ארקולס אחי אה גם מצרכים וגם חומרים." אמרתי הוא צחקק.
"מישהו צריך להיות חכם בנינו אחותי." הוא אמר קורץ לי.
"אתה קראת הרגע לאחותך טיפשה? אני בשוק!" אמרתי לו בקול דרמתי והוא גיחך.
"את אמרת את זה לא אני אחותי, אז במה נתחיל קודם?" הוא שאל אותי בחיוך.
"במקרר." אמרתי לו. המקרר עמד בצד הכניסה למטבח מעליו ארונות קטנות לבנות, הוא היה בצבע נירוסטה יפה עם שתי דלתות מעל ומגירה למטה שזה היה פריזר.
"קח סבון ותשטוף את המקרר ועל הדרך תשטוף ארונות מעל כי אני לא כמוך גבוה אחי. ואני בינתיים אשטוף את הגז. תגיד קנית חומר לנירוסטה?" שאלתי אותו הוא הביט בי הרמת גבה.
"מה נראה לך אחותי בטח שקניתי." הוא אמר בחיוך.
"טוב אז בוא נתחיל לעבוד." אמרתי לו בחיוך הבטתי בגז שהיה מעליו קולט ארובות אידוי שהיה בצבע לבן.
"כן המפקדת!" הוא צעק מצדיעה ואני צחקקתי.
"משוחרר." אמרתי לו בחיוך.
"מזל שאין אני לא נשוי אחרת זה היה נמשך כל היום." שמעתי אותו מלמל ואני רק צחקקתי.
"מה את צוחקת?" הוא שאל והתחיל לשטוף את הפריזר בזמן שאני שוטפת את הגז שנינו לבשנו כפפות הוא לבש בצהוב ואני בורוד. שטפתי את הגז עם חומר לנירוסטה כך גם רז השתמש עם החומר למקרר.
"אתה מזדקן אחי ועוד מעט בעזרת ה' שהאישה שלך תתעלל בך." אמרתי צוחקת.
"את יודעת זה שאני מנקה זה נגד החוק, גבר קווקזי לא מנקה רק האישה אל תעצבני אותי אני אפנה לזכויות הגבר הקווקזי." הוא אמר ואני רק יותר צחקקתי ממה שהוא אמר.
"הי כל עוד אני אחותך ואתה חי איתי באותו בית אתה תנקה אחריך, כשתתחתן אישתך תהיה המשרת שלך ועל הדרך אני המחא כף והיא תנקה בשבילי גם." אמרתי הוא לו הוא גיחך.
"מסכנה אישתי מה היא תסבול ממך, אם כך אישתי לא תסבול לבד בעלך יכבס לי את הגרביים ויהיה הפרייר שלי." הוא אמר ואני צחקקתי משועשעת.
"אישתך תהיה המשרתת שלי אני המחא בכף והיא תכבס ותנקה הכל בשבילי." אמרתי לו והוא רק צחקק.
"יופי לה ככה אני יהיה הנסיך שלה על החמור הלבן שיציל אותה, אגב אמרתי נכון על החמור הלבן?" הוא שאל אותי ואני רק צחקקתי.
"על סוס הלבן." אמרתי מצחקקת יותר.
"ובעלך ישאר משרת קבע אצלי." הוא אמר צוחק על חשבוני חוצפן.
"בעלי יהיה הנסיך מהסיפור יפיפייה הנרדמת אז סתום!" אמרתי צוחקת עליו.
"אם כך מקומו של שלמה המלך אני אקח גם חתיך וחכם כמוהו וגם יהיה לי ארמון של נשים שלי יותר מאלף." הוא אמר ואני רק צחקקתי יותר.
"מה את צוחקת?" הוא שאל אותי.
"חולה עליך אחי הגדול אין עליך ודרך אגב סיימתי מה מצבך אני כבר סיימתי." הגז נצץ אחרי חצי שעה של עבודה שלי.
"עכשיו נלך לשטוף את הארונות והכיור והארונות." אמרתי לו שטפתי את הכיור מצד שמאל בינתיים שרז שטף את הארונות ליד המקרר בלבן ועל הדרך שטף את תנור אפייה. כשסיימנו לשטוף הכל. עבדנו במטבח במשך שלוש שעות מטישות. אחר כך שמנו את הכלים שרז קנה על הדרך סירים קוקום והכל שטפנו אותם שוב ואז התוצאה היתה מושלמת השולחן מקרמיקה היה נקי. שטפנו את הרצפה במטבח הכל היה נקי.
"אז מה הדבר הבא אחותי?" רז שאל אותי בחיוך מוטש.
"הסלון ואז החדרים שלנו." אמרתי לו בחיוך. שמרתי כל הזמן על החיוך רק בזכותו של רז הייתי שוכחת מדי פעם את אלירן.
"בוא נזיז את הספות." אמרתי לו באתי לעזור לו אבל הוא עצר אותי.
"לא בא בחשבון את לא תרימי לי דברים שכבדים לך לכי תקני לנו וילונות לסלון בינתיים ואני אסדר פה. מאחורי הסלון." הוא אמר לי כמפקד.
"אתה בטוח שתסתדר פה בלעדי רז?" שאלתי אותו הוא גיחך.
"בטח שכן לכי תבחרי לנו וילונות יפים בקניון ותחזרי בהקדם." הספתי את שיערי ויצאתי כשהכסף בידי. הלכתי ברגל נותנת למחשובות לחלוף בראשי יום האתמול לא יצא מראשי ובטו הכאוב של אלירן. הוא לא אוהב אותי עם הוא היה אוהב אותי הוא לא היה בוגד בי. וחוץ מזה תפסיקי לחשוב עליו לינה גם ככה חלמת לברוח והינה היא ההזדמנות אחיך לצידך תומך בך ויהיה פה עבורך כל הזמן הזה. ואני אהיה עבורו אני בטוחה שהיה טוב לי איתו מהתוכנית המקורית. נכנסתי לחנות עיצוב בית וראיתי עיצובים שונים שתפסו את עיניי. ראיתי וילון אחד היפים ומתאימים לסלון שלנו הבטתי בוילון תחרה יפה בצבע בז' בחלקו הקדמי ובחלקו האחורי תחרה לבנה עדינה.
"שלום במה אוכל לעזור לבחורה הצעירה כמוך?" שאל המוכר הוא היה גבוה שיערו שחור והיה לו מפתה ספרדי איטלקי שיערו היה שטני ועיניו היו כחולות אפורות.
"שלום גם לך אני חושבת שכבר מצאתי את הסגנון שיתאים." אמרתי מביטה בוילונות הוא עקב אחרי מבטי בחיוך.
"בחירה יפה, האם את זקוקה לעוד וילונות?" הוא שאל אותי.
"האמת שכן, אני צריכה למטבח ואני צריכה לחדרים שני וילונות." אמרתי לו.
"מעבר דירה או שיפוץ?" הוא שאל בחיוך.
"עברתי דירה ואני צריכה שהבית שלי יראה די יפה." אמרתי לו בחיוך.
"איזה וילונות את צריכה סגול לחדר שלי, לבן לחדר של אחי ולבן כי החדר שלו כהה." אמרתי לו הוא הנהן.
"מה דעתך על אלה הם מצוינים תודה." אמרתי בחיוך. הלכנו לקופה שילמתי עבור הוילונות. יצאתי אל דרכי כשחזרתי הביתה הבית היה נקי הסלון נוצץ מבריק.
"ואו מישהו השקיעה." אמרתי כשראיתי את רז יושב ומחייך היה כבר שלוש. הסלון היה מעוצב בגבס היה נקי שטיח אפור ורך היה מונח בסלון האח ששמול היה מצוחצח המראה היתה נוצצת מרוב ניקיון חלונות נצצו. הספה בצבע במין ירוק כהה היתה בהירה ויפה ואליה כריות שמחוברות למן קופסה שולחן קפה. הספה ממול היתה לבנה ובהירה עם שני כריות. מול שני הספות מונח היה שולחן קפה לבן ובצד ליד היתה נורת חשמל לבנה. ועל יד בצד השני שולחן עם נורת חשמל יפה. ליד החלון הונח לו אגרטל עם פרחים מול המרפסת שלנו.
"כן בינתיים שהלכת לקנות לנו וילונות סידרתי כמה דברים." הוא אמר בחיוך.
"אתה האח הכי מושלם שיש." אמרתי בחיוך הוא צחקק.
"נו תראי לי את הוילונות שקנית לסלון שלנו אחותי." הוא אמר הוצאתי את הוילון הוא הביט בו בחיוך.
"אני חושב שאחות שלי הולכת להיות מעצבת מאשר שחקנית." הוא אמר וצחקק הוא הביא כיסא ותלה את הוילונות החדשים שכל כך התאימו ונתנו לבית אור חדש ויפה.
"יפה מאוד עכשיו נשאר לנו לשטוף את חדר כביסה וכמובן את האמבטיה." הוא אמר לי טוב.
"בעניין חדר כביסה אני אטפל ואתה תתטפל באמבטיה." אמרתי לו בחיוך.
"טוב אני אשטוף את האמבטיה ואנקה שם." הוא אמר בחיוך.
נכנסתי לחדר כביסה הוא היה בצבע טורקיז מלוכלך שטפתי את הרצפה וניקיתי אבק ואז ניקיתי בתוך המכונה ופתחתי את החלון אוורר את החדר. שמתי את שק חדש על גלגלים שמתי לשם כביסה מלוכלכת שלי ושל רז. הנחתי את החומרים במקומות כמו מרכך ואבקת כביסה. והנחתי בארון את מגבות החדש. לקח לי שעה לצחצח את המקום ולהניח כביסה חדשה למכונה.
"סיימת עם הכביסה?" שמעתי את רז בפתח.
"כן, סיימתי ואתה?" שאלתי.
"גם סיימתי באמבטיה לסדר את דברים שלנו ולשטוף רוצה לראות?" הוא שאל אותי צחקקתי.
"בוא נראה את אדון רז שמייב איך הוא ניקה." אמרתי צוחקת על חשבונו.
"תדברי אחר כך שתנקי את החדר שלך ונראה מי מסודר?" הוא אמר צוחק.
נכנסתי לחדר הרצפה היתה נקייה היתה במן מעוינים ונקודות שחורות הקירות היו בסגנון ישן ושטיח האמבטיה לבנה והאסלה הכל היה מן סגנון מיושן. לא טועם סגנון של ימינו בעלת הדירה באמת השקיעה בבית.
"טוב אחי נותר לנו רק החדרים." אמרתי לו בחיוך.
"כן בואי נסיים עם זה ואני אלך להכין לנו משהו לאכול." הוא אמר בחיוך.
"אני אעזור לך." אמרתי לו בחיוך.
"בסדר השף וסו שף יעבדו ביחד." הוא אמר צוחק.
נכנסתי לחדר שלי שהיה בסגנון מיושן מעט וחדש המיטה היתה ריקה החדר קצת מלוכלך פתחתי את החלון ויצאתי למרפסת בחדר דרך החדר ראו את כל העיר ואת הים היפה. נשמתי עמוקות את האוויר והוא התחיל להזדחל למוחי אני כמובן סירבתי לחשוב אליו פתחתי את הארון. ניקיתי את האבק בתוך הארון העץ הבטתי בגבס שמעל לתקרע. והספה הלבנה באבק ליד המרפסת. ניקיתי את האבק עד שהספה היתה לבנה שטפתי את הרצפה שמתי מצעים ניקיתי את השידות ואת מנורות בחדר וניקיתי החלון ושמתי שטיח הכל היה מסודר הרצפה מעץ סוף סוף כוסה בשטיח אפור. שמתי מצעים לבנים וניקיתי את הכיסאות הסגולים ואת השולחן הקטן ליד הספה. והתחלתי להניח פריטים פריטים מסיימת. אחרי שעה של ניקיון השעה היתה חמש. נכנסתי לחדר של רז. שהיה מעוצב באופן מושלם כמעט טעם את אופי חדרו בבית. חדרו היה בצבע היה אפור כהה רצפה שלו גם אפורה ומיטה בצבע בז' קרוב למרפסת שלו. הוא שם אליה מצעים שחורים ליד המיטה עמדו שתי שידות לבנות בצד נורה שחורה מצד שני נורה לבנה. מול המיטה עמד שטיח בז' אפרפר עם זית. ועמד עוד שטיח ליד המרפסת ושם עוד שידה לבנה. מול השטיח שליד המיטה שולחן קפה חום ועל החלונות וילונות לבנים.
"זהו אני מסודר נותר לי להשים לך את וילונות שלך וזהו." רז אמר בחיוך אחרי שסידר את ארון הבגדים.
"טוב אני אלך לבשל לנו משהו בינתיים." אמרתי לו בחיוך.
"טוב אחותי אני עוד שנייה מצטרף." בדקתי מה הוא קנה הכנתי לנו שניצלים משני סוגים שניצל טירס ושניצל מעוף. אחר כך הכנתי לנו צ'יפס עם תפוחי אדמה מקלות ודק כמו שרז אוהב. בישלתי סלט כרוב אדום סלט כרוב עם גזר ולימון. וחיממתי פיתות שהוא קנה בתנור הכנתי בנוסף סלט ירקות אמבורגר נקניקיות. והוצאתי חומוס קטשופ, אחרי שהפיתות התחממו והמבורגר והשניצלים והנקניקיות היו מוכנות בתנור הוצאתי ושמתי על השולחן.
"אני רואה שכבר הכנת לנו לאכול יפה אחותי." הוצאתי את הצ'יפס מהתנור גם הכל היה מוכן. רז שם בצלחת אחת גדולה את צ'יפס כך גם את אמבוגר וכל מה שהכנתי והוצאנו שני צלחות וכמובן בלו ורז בירה.
"לחיי כך שאנחנו עצמאים כמו ההורים." הוא אמר בחיוך מלא גאווה.
"לחיי כך," אמרתי והיכנו בפחיות.
"היה יום יפה ושווה אחותי נותרו לנו רק לסדר לנו כבלים והחיים בשוקולד." הוא אמר בחיוך.
"כן בהחלט יום יפה החלק שני שבו." אמרתי בחיוך צוחקת.
"אז מה נוכל ערב ולנוח?" הוא שאל בחיוך.
"כן נראה לי שזה היה יום מעייף לשנינו עשינו פה פסח אח שלי." אמרתי צוחקת.
"בזה את צודקת אחותי אגב מחר אני הולך לנסות את מזלי ולמצוא עבודה." הוא אמר בחיוך.
"יו אם מדברים על עבודה לא בדקתי את ההודעות." אמרתי פותחת את הטלפון שהיה בכיס.
"מחר יש לי צילומים אח יקר תבוא איתי?" שאלתי אותו בחיוך.
"מתי זה?" הוא שאל אותי.
"בשתיים עשרה בצהריים." אמרתי לו.
"נראה כי אני אמצא עבודה אולי לא אוכל." הוא אמר לי בחיוך.
"טוב אם תוכל תבוא אם לא סבבה." אמרתי והתחלנו לאכול לנו בשקט. אחרי שאכלנו רז שטף את הכלים בטענה שאני בישלתי אז לא היה טעם להתווכח והסכמתי.
"טוב אני אלך להתקלח בינתיים." אמרתי התקלחתי שוטפת ממוחי את אלירן מנסה לא לחשוב אליו.
"את הולכת לישון?" רז שאל אותי.
"כן אני עייפה מאוד." אמרתי לו בקול עייף.
"טוב לילה טוב אחות." הוא אמר לי בחיוך הלכתי לישון הייתי עייפה לא יכולתי להירדם. לא שמתי לב לפני כן הרגשתי משהו על צווארי ראיתי את הטבעת דמעות. היא היתה הטבעת היתה בעלת אבן אזמרגד ויהלומים לבנים כחולים עדינים. הבטתי בה ונזכרתי בכל מה שהוא אמר כשנתן לי אותה.
~~~פלשבאק~~~
אז טיילנו בפארק קצת עמדנו מול החוף השמש התחילה לשקוע בצבע צהוב ורוד עדין והמים נצצו להם באור השמש.
“לינה את יכולה לעצום עיניים לשנייה?” הוא שאל אותי הנהנתי עצמתי את עיני הרגשתי אותו מזיז את שיערי הפזור שהתבדר לו ברוח. ושם משהו על צאוורי פקחתי את עיני מביטה בו מופתעת ראיתי טבעת קשורה לשרשרת הטבעת היתה בעלת אבן אזמרגד ויהלומים לבנים כחולים עדינים. הופתעתי מאוד הבטתי בעיניו.
“זו טבעת הדמעות, קניתי אותה בשבילך לפני יומיים לפני כל הבלגן. קניתי אותה אצל צורף שהוא אוסף תכשיטים מיוחדים מכל העולם לטבעת הזו יש סיפור מדהים.” הוא אמר לי.
“מה הסיפור שלה ספר לי?” אמרתי לו הוא הביט במי הים ואז בי.
“פעם לפני הרבה שנים היה זוג שאהב אחד את השני כל כך חזק הם אהבו זה את זו אבל אהבתם היתה בלתי אפשרית. האישה האהובה של הגבר היתה מאורסת לאחר כבר והוא סבל בשקט בשל מעמדו הנמוך הוא שירת את העשיר ההוא והוא נתן את ביתו היפה שהגבר הצעיר אהב לאדם אחר. האישה שהוא אהב התחתנה עם אחר למרות שלא רצתה הוא ראה בדמעותיה והיא ראתה בדמעותיו הגבר הכין לאהובתו את הטבעת הזו בזמן שהוא בוכה. וקרא לטבעת דמעות של אוהבים מכיוון שאהבתם לא התממשה כשהוא נתן לה אותה הוא אמר תשמרי את דמעות שלנו ואת אהבה שלנו בתוך הטבעת הזו. הוא אמר לה בשדה שבוא היו נפגשים בלילה בסתר באותו לילה ירד שלג חזק האישה נשארה בחוץ בשלג ומתה והגבר לא סבל זאת לפני שהוא התאבד הוא אמר יום מן הימים יענוד את הטבעת אישה שאהבת תתממש ותשוקתה. את יודעת לכל צורף יש סיפור שלו.” הוא אמר לי את זה הרגשתי מוזר בליבי הבטתי בטבעת באמת היא נראתה כדמעה.
“מה הסיפור שלך אלירן מהסיפור של הטבעת הזו.” שאלתי אותו מראה את הטבעת שהכריח אותי לענוד בבית שלו כשהכין אותה הוא חייך מביט בי.
“הסיפור שלי את, הסיפור שלי איך התאהבתי בך ממבט ראשון כשראיתי אותך רצה וכשדיברנו בפעם הראשונה את לא עזבת את מוחי עשיתי את מה שעשיתי חטפתי אותך כי התאהבתי בך והאהבה שלי עליך התחזקה אבל השאלה היא לא אני לינה את.” הוא אמר מלטף את פניי.
“משאלתו של הגבר התממש זה שהכין את הטבעת לאהובתו ומקווה שאהבתם של אחרים תממש עם לא שלו. לינה את אוהבת אותי? מה את מרגישה כלפיי לינה?” הוא שאל אותי הופתעתי מה אני מרגישה?
~~~סוף פלשבאק~~~
לא שמתי איך הדמעות זלגו מתוך הזיכרון הזה. עצמתי את העיניי מרחיקה את הטבעת ממני שמתי במגירה בשידה. עצמתי את עיני בחוזקה מנסה לא לחשוב אני ואלירן פרץ סיימנו הוא בחר את דרכו.

המשך יבוא…