אחת העם
קטע קצר שכתבתי . על תקופה שחורה בחיי שעברה ואיננה עוד

אני פה כלואה

אחת העם 22/10/2014 672 צפיות תגובה אחת
קטע קצר שכתבתי . על תקופה שחורה בחיי שעברה ואיננה עוד

אני פה כלואה בין הטוב ובין הרע. מכול מקרה נשארתי עם כוויה. הסביבה חושבת שהיא תומכת אך בסופו של דבר רק לוחצת לוחצת לוחצת.. מרגישה כבר שאני מתפוצצת. חיפשתי שלווה ומצאתי מלחלמה. הנקמה לא משאירה תמימות של ילדה. פעם נערה היום לוחמת. כל יום את הפחד שורדת. מבחוץ נראה כמו ציור של ילדה אך מפנים הכל רקוב ונורא. היה לי תמימות אופטימות ותקווה החליפו אותם פחד שנאה ונקמה. נלחמת בחיילי השקר ומפקדי האכזבה אך בלילה בשקט בשקט בוכה מתחת לשמיכה על כל מה שקרה. לפני שהגיע האור בקצה המנהרה נשלחת לי פנס מגרש את החשכה. אור קטן בלב שלי. אתה מהחושך מציל אותי. אם הזמן אני הופכת  חלשה אצבעות נרפות אחת אחרי השנייה. נלחמת שישאר אור ותקווה, אל תיפול איתי ביחד לחשכה. יש עוד טוב ככה אומרים. אני צריכה להמשיך להיאחז במילים. ולמרות שיש מאחורי צבא שלם של תקווה, ישנה אבן קטנטנה של פחד וחולשה. עוד כוח עוד רצון עוד אמונה עוד אהבה. לא משנה מה האבן נשארת במקומה. הפחד משתק את שני רגליי כאבנים, המוח עוצר ומפחד להאמין. זה צעד קטן בשבילי אך להרוס חיים של הבנאדם השני . להרוס למחוץ להשאיר אותו בלי כלום. לרסק לבעוט אותו מחוץ לתחום. להשאיר אותו בתוך המנהרה פצוע מכול בחינה ללא אפשרות של בריחה . אך זאת הפנטזיה בין דמעותיי כי כרגע המנהרה הזאת לוקחת עוד שנייה של טוב מחיי . 


תגובות (1)

ואו..התחושת הזדהות שלי עם הקטע חזקה ואמיתית,זה מדהים!

23/10/2014 15:32
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך