הכעס שבתוכי (סיפור קצר)

——————————–
כעס.
אני מרגישה אותו בתוכי.
ואיך זה שהוא משתלט?
ואיך אני מפסיקה….?
עצב.
והוא ממלא.
ממלא חללים שפעם היו
חללים שמחים.
חללים שיכולתי לשלוף מהם זכרונות יפים על צחוק וחיוכים.
ואני מרגישה שגדלתי, העולם הציב לי גבול.
בגילי כבר אי אפשר לחלוף זכרונות גל צחוק וחיוכים.
כי כעס ועצב החליפו אותם.
החברה אומרת "הנה! תתמודדי!"
החברה אומרת "הנה! תסבלי!"
ולאף אחד לא אכפת.
כולם כל כך עסוקים בעצמם. ורק לי..
רק לי אכפת מכולם ואני מקבלת על הראש ואני סוחבת.
ואני רוצה לצעוק "קשה לי!!!" ואני יודעת שלא יהיה מענה.
כי החברה אומרת "הנה!"
והעולם לא נותן לשלוף זכרונות יפים. הוא מציב אותך לבד מול כולם.
לא משנה כמה אנשים יש סביבי…
אני לבד.
כעס ועצב השתלטו לי על העט.
והנה אני פורקת הכל על עט ודף למרות שהדבר היחידי שאני רוצה הוא מישהו לדבר איתו.
אבל העולם מסרב, ומציב אותך פה. לבד.
והחברה אומרת בשתיקה "הנה! תתמודדי!"
"הנה תסבלי!"
ואני מתמודדת עם עט ונייר
זועקת בלחישה ודמעות
המלחמה החלה,

אני ניצבת.
אני מתמודדת.
אני …
אני …

אני.
——————————–