כמה פעמים.. עונה 2 פרק 14

נקודת מבט רותם-

ההריון התפתח והגעתי לשבוע 22, איזה אושר גדול.
הבטן תפחה לי. התינוק שלי נמצא שם.
גיליתי זאת, יש לי בן! אני אהיה אמא לבן!
"בייבי?" שמעתי את מתן קורא לי מהסלון, שקעתי במטבח בבישול.
החשק לבישולים גבר עלי..
כל ה22 שבועות עברו בלימה על גוף האדם ביחד עם ענת, שלא הבינה איך תינוק נמצא בתוך הבטן שלי.
22 שבועות של ביקורים אצל אמא של מתן, אצל הרופא, אצל הדיאטנית ובמסעדות עם אוכל משונה.
22 שבועות של התעוררות בלילה מדברים שונים. כאבים, פיפי, בכי של ענת, תסכולים שלי ותסכולים של מתן.

"ענת בטלפון, היא נשמעת עצובה." אמר מתן בשקט והביא לי את הטלפון שלו.

-"מאמי שלי." אמרתי בחיוך שבור,
"אמא.." אמרה בקול עצוב,
-"כן, נסיכה שלי.." עניתי בשקט, מקשיבה לנשימותיה
"אני רוצה שתבואי להביא אותי, אני רוצה אליך." אמרה בעצב,
-"אני אשלח את מתן? או שאני אבוא." שאלתי
"רק את.." אמרה בעצב
-"אני יוצאת." אמרתי לה בטלפון וסגרתי את הגז בשביל שהאוכל לא ישרף.

"תתפוס." צחקתי כשמתן נבהל שזרקתי את הנייד שלו אל כיוונו,
"את חולה!" צחק ולגם בחזרה מהבירה כשנרגע שהטלפון בסדר.
"מאוד." צחקתי, "אני הולכת לקחת את ענת, עם הרכב שלך." קרצתי.
"תמלאי דלק, עליך כמובן." קרץ והושיט לי את הכרטיס אשראי שלו,
"תודה." צחקתי ובאתי ללכת,
"מה תודה? תתפשטי." צחק, הרמתי את חולצתי למעלה עד קו החזיה בשביל שתחשוף את ביטני ההריונית.
"כפרה אני על הדבר הזה!" אמר ברגע שראה את ביטני, שולח את ידו אל ביטני ומלטף, כמובן מנשק.
"איך אני יכול לאהוב אותו, אפילו שלא פגשתי אותו?!" השאיר זאת כתעלומה בעיניו.

נכנסתי לרכב והתמקמתי בנוחות, נוסעת אל הבית של ג'ייסון.
יש להם תינוקת, כ"כ אופייני לג'ייסון. בת.
היא בת חודש וקצת..

דפקתי בדלתם וכשהדלת נפתחה פגשתי בג'ייסון עם שקיות שחורות מתחת לעיניו,
"הו- רותם. מה את עושה פה?" צחק
"באתי לקחת את ענת. רגע- היא לא אמרה לך?" צחקתי
"לא.." אמר בשקט ובחן בעיניו איפה ענת.
"היא בחדר.." ענתה אשתו שישבה בספה עם התינוקת שלהם.

התקרבתי אל אשתו בספה ובחנתי את התינוקת.
היא הייתה קטנה!
"איך הסתדרת עם כל זה לבד?" נאנח ג'ייסון.
התינוקת בכלל לא דומה לג'ייסון.
היה לה שיער שחור ועיניים חומות. ההפך מג'ייסון.
שתקתי.
חייכתי חיוך קטן והלכתי אל החדר של ענת,

דפקתי בדלת חדרה ושמעתי שהיא לא עונה,
"טוק טוק, מי זה שם. דובי דוב המכוער." אמרתי את סיסמאת הכניסה לחיים של ענת,
כשהיא הייתה מסתגרת בחדר לפעמים, לא יכולת לדבר איתה אם אתה לא יודע את הסיסמא.
"אמא!" צעקה בקול ויצאה מהחדר, פוגש. בגופי ומחבקת אותי חזק.
כמובן שקיבלתי כמה מכות בבטן, מתכווצת בכאב.
"באתי לקחת אותך, מה שלומך?" חייכתי אליה ונשקתי לראשה, היא הביטה בי בחיוך קטן ויצאה עם המזוודה שלה אל כיוון הסלון, מתעלמת מאבא שלה ומאשתו החדשה. ומאחותה.
"ענתי, תגידי להם להתראות." דיברתי אליה באנגלית, היא הביטה בי והנידה את ראשה לשלילה.
מה קורה פה?!
הכנסתי את ענת אל הרכב, חוגרת אותה במושב המיוחד שלה ומביטה על ג'ייסון המאוכזב שעומד ליד הרכב.

"היא בסך הכל הייתה פה יום אחד. מה קרה?" שאלתי ללא הבנה,
"אני חושב שאפילו לא שמתי לב לזה.. הייתי עסוק בתינוקת שבכתה, ו-" אמר אבל קטעתי אותו.
"ג'יי. היא ילדה יחידה, אתה חייב לשים אליה תשומת לב רבה!" אמרתי בטון מאוכזב
"אני יודע. זה פשוט קשה.. קשה.." נאנח
"אל תוותר עליה. היא הראשונה שהפכה אותך לאבא, אתה לא יכול להיעלם לה מהחיים ככה בגלל התינוקת. היא בסוף תוותר גם היא עליך.." הודתי בשקט,
"אני יודע.." אמר בשקט.
הבטתי עליו בשקט וחזרתי אל הג'יפ של מתן. מתיישבת בנוחות ומחכה שג'ייסון יעשה את הצעד הבא.

"ילדה שלי , חבל שאת עוזבת.." אמר בעצב ונשק למצחה והיא לא הגיבה
"ביום שבת נלך לים?" שאל ג'ייסון את ענת, היא התעלמה.
"נלך לספארי ביחד כולנו?" שאל, היא שתקה.
"אני אקנה לך דובי ענקי, והרבה גלידה!" ניסה לשחד אותה, אך ענת היא ילדה מיוחדת שאי אפשר לשחד.
"טוב.. אני מניח שאת כועסת. ביי ענתי" אמר באכזבה וסגר את הדלת.

המשכנו בנסיעה שקטה והגברתי את המוזיקה. כמה טוב לשמוע שירים.
הגעתי למקום שענת אוהבת להיות בו , "הגשר".
יצאנו מהרכב אל הגשר מעל האגם והתיישבנו שם,
כרכתי את ידי סביבה והושבתי אותה על רגליי הנפוחות וחיבקתי אותה חזק. למרות הכאבים שחשתי בגופי ההריוני.
"את יודעת שאנחנו אוהבים אותך. אבא עסוק בגלל התינוקת בחדשה, אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך. הוא אוהב אותך מאוד! כמו שאת אוהבת אותו, והוא ישמח מאוד אם תעזרי לו עם התינוקת.. כי את אחותה הגדולה, את תהיי זו שתשחקי איתה, ותלמדי אותה הרבה דברים!" הסברתי לה בחיוך.
"באמת?" שאלה בשקט, הנהנתי בראשי.
"וכשהתינוק שלנו יגיע, את תעזרי למתן ולי. את זאת שתעזרי לנו לבחור צעצועים, לשחק איתו. לסדר את החדר ולשחק איתו במשחקים." חייכתי שוב.
"ומתן , את ואני נמשיך לצאת כל יום שלישי לבילוי?" אמרה בפרצוף עצוב
"כמובן! יכול להיות שיהיו פעמים שלא נצליח לצאת בגלל שהתינוק מאוד קטן והוא לא יכול להיות בחוץ. אבל אנחנו עדיין נעשה בילוי משפחתי, את סומכת עלי?" שאלתי
היא הנהנה בראשה וליטפה את ביטני ההריונית.
"גם אני הייתי כזאת?" חייכה, הנהנתי בראשי.
"נחזור לבית ונראה את התמונות מחדש?" שאלתי , היא כמובן שמחה.
"נכין שוקו חם עם קצפת!" התרגשה, מנהג קבוע שלה ושלי. לשתות שוקו עם קצפת.

הגענו אל הבית וענת קפצה על הספה וחיבקה את מתן, הוא חיבק אותה בחזרה והביט בה בחיוך.
הוא רגיל לכל האהבה הזו ממנה.
בן אדם מבחוץ היה חושב שהוא אבא שלה. היא מעניקה אהבה לכל אדם,
הוא אוהב אותה בחזרה, הוא תמיד מאחל לעצמו שיהיו לו ילדים כמוה.
"אני אעזור לך כשהתינוק ייולד!" אמרה בהתרגשות וחיבקה אותו שוב.
"כמובן! את אחותו הגדולה." אמר בחיוך מאושר, זה לא מובן מאילו שילד קטן יתרגש מזה שעומד להיות לו אח. במיוחד שהוא ילד שגדל כילד יחיד במשך הרבה זמן.

ענת התמקמה במיטה וחצי בחדרה וחיכתה שאגיע עם שוקו ועוגיות.
ערב סרט.
"אתה מצטרף?" חייכתי , הוא הניד את ראשו לשלילה והצביע על המחשב נייד שלו בזמן שעשה עבודת הגשה.
"טוב בייבי." אמרתי בחיוך והלכתי אל החדר של ענת , מכורבלות בשמיכה ורואות סרט של דיסני.

"נסיכות? אפשר להיכנס? יש כניסה לגברים היום?" התקיף מתן בשאלות, לא נכנס לטריטוריה שלנו בערב בנות שלנו.
"מה הסיסמא?" שאלה ענת בחיוך רחב, והביטה בו חושב חזק.
"טוק טוק מי זה שם? פיל פילוני המכושף?" צחק
"קרוב! אתה מוזמן להיכנס." צחקה ענת,
הבטתי במתן בזמן ששכבתי על הצד כשענת מכורבלת לתוכי,
"אני חייב לזוז לעבודה, משמרת לילה. נשיקת לילה טוב?" חייך אלינו,
הוא נשק לשפתיי נשיקה ארוכה , לאחר מכן למצחה של ענת שצחקה מהזיפים המדגדגים, ואז עבר אל ביטני.
"אהבות שלי.. אני אבוא בבוקר." אמר בחיוך קטן,
כואב לי שהוא צריך לעבוד משמרות לילה..
"לילה טוב, אהבה'שלי." אמרה ענת במחובר.
"לילה טוב אהובי." אמרתי בחיוך וצחקתי מהמשפט של ענת.

הטלפון שלי צלצל ונבהלתי מכיוון שנרדמתי. הבטתי הצידה והבחנתי שגם ענת רדומה,
קמתי מהמיטה בזהירות וכיסיתי אותה בנעימים. הולכת אל המטבח לארגן את הכלים ואת הבית. מתן השאיר הכל נקי, אין כמותו.

-"הלו?" עניתי בקול צרוד, שמבשר על כך שהתעוררתי.
"הערתי אותך?" שאלה בבהלה עדי. צחקתי.
-"קצת.." הודתי
"מצטערת…. לא יכולה להירדם! יש לי חשק לעמבה!" אמרה ברעבות.
-"איכס. מכירה את זה!" צחקתי, השלמנו לא מזמן…
"את באה לאכול?" שאלה
-"אני עם ענת היום , תעברי דרך מתן. תאכלו ביחד, הוא בעבודה." צחקתי
"יופי." אמרה בשמחה וסיימנו לדבר.

כשהכל היה מאורגן הלכתי לישון ביחד עם ענת.

התעוררתי מתזוזותיה של ענת והתהפכתי על צידי השני, התינוק לא נח.
"לחשוב שאת היית כזאת.. זזת לי בבטן כמו כדורגלנית, הייתי בטוחה שכדור כדורגל עומד לצאת לי מהבטן." צחקתי לעצמי.

***
(תחילת פלאשבק)

"בוטן זז כמו מסי!" צחקתי לעצמי כשהרגשתי שוב את התינוק זז, הייתי בחדר שלי.
התגנבתי לחדר בלי שאמא ידעה,
אם היא תדע שאני בבית כאן היא תהרוג אותי.
"מי פה?" צעקה הדהדה ברחבי הבית, או..
"א-אני." צייצתי בשקט מחוץ לחדר , פוגשת במבטה הזועם.
"עופי לי מהבית חתיכת מטומטמת!" צעקה ועלתה במדרגות וגררה אותי אל הקומה הראשונה.
"בבקשה! תתני לי להישאר כאן, אני אלך בערב!" התחננתי.
"עופי!" העיפה לי אגרוף ללא חמלה אל תוך לסתי.
הלסת שלי כאבה ולקח לי מספר שניות ארוכות עד שהצלחתי להזיז את פי..
הבטתי עליה במבט לא מאמין ובמקום לקבל מבט חמים , קיבלתי עוד סטירה אל תוך לחיי ומשיכה חזרה בשיערי.
"עופי!" בעטה ברגליי ודחפה אותי אל הריצפה.

הבטתי בה בעצב ויצאתי מושפלת מהבית. כל כך כואב לי והתינוק לא זז יותר.
איך הוא עוד לא מת?
"את הרגת לי אותו!" צעקתי לה בחוזקה.
היא חייכה חיוך רחב ודחפה אותי מהבית ונעלה עלי את הדלת.
התחלתי לבכות בהיסטריה , איפה החיים שייחלתי לעצמי? איך זה קורה לי.

ג'רמי עבר בשכונה והביט בי בגועליות והעיף את מבטו למקום אחר ורץ אל תוך ביתו בחזרה.
חזרתי אל הבית כשאני מושפלת עד שד עצמותי..
נכנסתי למיטה בביתי הבודד ובכיתי בשקט.
הפעם אני לבד.
אפילו בלי התינוק שלי.

יום למחורת התעוררתי בבית חולים , מבחינה במחטים נעוצים בידיי.
"מה אני עושה פה?" שאלתי ללא הבנה,
"את בסדר. הגעת לכאן עם חבלות בגופך , יש לך מזל.. התינוק בסדר.." אמרה בהרגעה האחות.
"מי הביא אותי?!" שאלתי בפחד,
"שכן שלך , הוא הלך מקודם. הוא סיפר לנו שנפלת במדרגות ובאת אליו." חייכה
"ג'רמי?" שאלתי ללא הבנה
"לא יודעת.." חייכה.
"אני לא נפלתי מהמדרגות!" התחלתי לצעוק ולבכות
"את כנראה לא זוכרת.." חייכה הרופאה.
"הו- רותם." נכנסה אמא אל תוך החדר.
"אז מה קרה לך? תספרי לי." חייכה שוב הרופאה,
אמא הביטה עלי במבט נוראי…
"נפלתי במדרגות." שיקרתי, אמא תרביץ לי יותר.

הרופאה הנהנה בראשה ויצאה מהחדר והשאירה אותי לבד עם אמא,
"אני לא ידעתי שזה היה חמור.." אמרה אמא בשקט, היא הצטערה?
הבטתי עליה במבט מהסס, לא יודעת איזו מכה תיפול עלי שוב.
"את סולחת לי?" שאלה בשקט. הנהנתי בראשי בזהירות והבטתי בה בפחד.

השתחררתי הביתה שוב, הייתי צריכה להיות בהשגחה של מישהו..
אמא סירבה באופן מוחלט בעוד שאבא נאנח בקול וקילל בקולות רבים .
"לעזאזל." אמר בעצבים כשיצאתי מהשירותים אל הסלון היכן שישב.
הסתובבתי באיטיות וחזרתי אל השירותים, עדיף להיות שם מאשר בחדר איתו.
יצאתי לאחר שעות רבות והבחנתי שהוא נרדם , הגיעה השעה שלי לאכול..
הכנתי חביתה וכמובן שרפתי…
"מה זה הריח הזה!" התעורר אבא בכעס, הבטתי בו בהתנצלות והצבעתי על החביתה השרופה.
"לעזאזל!" אמר שוב ויצא מהבית שלי בטריקה רועמת.
אמא לא הסכימה שבזמן הזה אני אהיה אצלם…

הערב הגיע ונשכבתי לישון , מרגישה את התינוק זז.
בסוף יצא לי כדור מהבטן.

(סוף פלאשבק)

***

התעוררתי בבוקר והבטתי על ענת שדיברה אל ביטני בשקט.
"אני אהיה אחותך הגדולה! קוראים לי ענת, איך קוראים לך?" ליטפה את ביטני
"אתה שומע אותי? למה אתה לא עו-נה" אמרה את המילה האחרונה מקוטע מכיוון שהרגישה דחיפה חלשה מביטני.
"הנה! ענית לי." התרגשה
"בוקר טוב ענתי.." חייכתי אליה, היא קפצה עלי בחיבוק ונישקה אותי חזק.
"אני אוהבת אותך, אמא. יש לי אח קטן!" אמרה באושר
"נכון! איזה כיף, נכון?" חייכתי אליה. היא הנהנה בראשה.

צחקוק מהיר העיר את תשומת ליבנו,
"מצטרף אלינו?" חייכתי אל מתן, הוא הנהן בראשו ונשכב ליד ענת והקיף בעזרת ידו את ביטני ואת גופה של ענת.
"איך היה בעבודה?" שאלתי בשקט,
"מעייף. עדי באה לאכול איתי , מזל שאין לך את החשקים האלה.." נאנח
"מזל באמת." צחקתי, למזלי היום אני לא עובדת… אבל ענת צריכה להיות בבית הספר.

הוצאתי לה בגדים וסירקתי את שיערה הבלונדיני לצמה דקיקה וישרה.
בזמן שענת התלבשה , הכנתי לה כריך ופרי להפסקת האוכל,
כוס של שוקו וחתיכת עוגה חיכתה לה על השולחן.

–

"יום נעים מתוקה שלי, אני אוהבת אותך." אמרתי לה בשמחה, היא נופפה אלי בשמחה ורצה אל תוך הכיתה בחיוך רחב.
תפסתי בגבי ונאנקתי בשקט, אני רק צריכה להניח את הראש על הכר..

היום עבודה עבר במהירות, חלק ללא בעיות.
יוצאת מחדר הישיבות מהמשרד בו אני עובדת, מתאים למקצוע שאותו למדתי..

"סליחה!" אמר בבהלה ותפס בגופי אדם שגרם לי למעוד במקומי,
הבטתי עליו בבהלה כשפחדתי שביטני קיבלה מכה.
הבטתי עליו זה היה הוא!
הוא!!!
"הראל?" צחקתי, מה הוא עושה פה.
"רותם, הו- לעזאזל. מה שלומך?" אמר בחיוך רחב והמשיך ללכת איתי אל כיוון החניון,
"בסדר. מה איתך?" התעניינתי,
"בסדר. קשה, חי." נאנח בחיוך והביט על ביטני בחיוך קטן,
"התחתנתי, הוא מנישואים." צחקתי, הוא הביט בי בזעזוע קטן ופרץ בצחוק
"עם הבן של ציונה?" שאל, הנהנתי בראשי והגעתי ליד המכונית שלי,
"טוב לשמוע. אני גם התארסתי לא מזמן, היה טוב לשמוע ממך." אמר בחיוך קטן והמשיך ללכת.

נכנסתי הביתה עייפה מתמיד וקרסתי על הספה, היום ענת ביום כיף עם מאיה ואשר. נהנית לה..
"אישתי?" שאל מתן, הממתי בקולי וחיכיתי לתגובתו, הדבר היחידי שבאותו רגע הרגשתי זה את ידיו החמות ונעימות עושות לי מסאג'.
"כן!" אמרתי בנואשות והתמכרתי למגעו,
"אני רוצה תמיד להיות בהריון, אם זה הפינוק שמגיע לי." צחקתי,
"אני אשמח להכניס אותך עוד הרבה פעמים להריון." צחק