חיי לירז – פרק 4

הרגשתי שליבי נשבר. פשוט רציתי להסתגר כל היום בחדר ולא לצאת!

החלטתי שאני אתקשר ללירז, אני לא יכולה לשמור בלב. עוד דקה אני מתפוצצת

לירז תמיד עוזרת לי ברגעים שקשה לי, ובכלל.

"תקשיבי, אני חייבת אותך פה!" אמרתי כאשר קולי חנוק מדמעות.

"מה קרה חיים שלי? את בוכה?" שאלה אותי לירז.

"אני חייבת אותך דחוף, בבקשה בואי!" עניתי דמעה זלגה מעייני. לפני שלירז הספיקה

לענות ניתקתי את השיחה.

– נקודת מבט לירז –

זאת הייתה שיחה מוזרה! בר בוכה? בר כמעט ולא בוכה, אבל יש 2 דברים ששוברים

אותה – משפחה, אהבה.

אז הבנתי שכנראה היא רבה עם המשפחה שלה.

התארגנתי מהר שמתי חולצת בטן, סקיני שחור וכפכפים. לקחתי גם בגדים למחר הרי

אני כבר אשן אצלה.

נכנסתי לרכב ולאחר 10 דקות הגעתי לבר. יצאתי מהאוטו ורצתי לכיוון הבית של בר.

דפקתי בדלת, אמה פתחה לי את הדלת.

"היי לירזוש מה קורה? מזמן לא ראיתי אותך" אמרה וחייכה.

"בסדר, איפה בר?" שאלתי.

"היא בחדר, אני חושבת שהיא צריכה אותך. היא לא מוכנה לספר לי מה קרה" ענתה לי

אמה.

"אוקי, תודה." אמרתי ועליתי לחדר של בר.

כשנכנסתי לחדרה ראיתי אותה יושבת על המיטה עם דמעות בעיינים, והאיפור מרוח.

בחיים לא ראיתי אותה ככה! הבנתי שהמצב גרוע, ושהיא פגועה.

בר עדיין לא שמה לב שאני בחדרה.

"הי" הסתובבה לעברי ואמרה ביובש.

"יאו, מה קרה? בחיים לא ראיתי אותך ככה!" אמרתי בזמן שאני מתיישבת על הכיסא.

אחרי שבר סיפרה לי הייתי בשוק! אין מצב שזה דור! דור? הילד המופנם, השקט, זה

שכמעט ולא מדבר, הביישן, זה הוא?

"אהובתי, אל תבכי, הוא לא שווה את זה! הוא חרא של ילד!" אמרתי בתקווה שתתעודד.

"אני יודעת אבל אני אוהבת אותו, ואני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה! אני חשבתי

שהוא אוהב אותי, כנראה שלא" אמרה בר וניגבה את הדמעות.

כשבר עצובה היא אוהבת לאכול פנקייק עם שוקולד, ולשתות שוקו. זה תמיד מרגיע אותה!

"אני תכף באה, חכי לי פה. 5 דקות חוזרת" אמרתי לבר.

"לאן את הולכת?" שאלה בר.

"תכף תראי" עניתי ויצאתי מחדרה.

ירדתי במדרגות והלכתי לעבר סיוון (אמא של בר).

"סיווני, בר ממש עצובה, ואת יודעת מה היא אוהבת לאכול ברגעים כאלה.." אמרתי.

"כן, אני מייד מכינה" אמרה סיוון וחייכה.

"מעולה, תודה." אמרתי.

לאחר כמה דקות הפנקייקים היו מוכנים, קראתי לבר.

בר באה. כששמעה שיש פנקייקים היא שמחה, וראייתי איך החיוך חזר לה לפנים

במהירות!

"מישהי מחייכת אה?" אמרתי ושתינו צחקנו.

כשגמרנו לאכול באנו לעלות לחדר, ולפתע דפיקה בדלת.

מי זה בשעה כזאת? כשפתחנו את הדלת לא האמנו !