הצצה מהספר שאני עומדת להוציא לאור.

זו נטע- neta663 פרופיל שלי נתקע אז פרסמתי מהפרופיל של אחותי. עמכם הסליחה

הוא צפה עליה מאז הייתה קטנה, לבקשתו של אביה.
היא הייתה בת שמונה כשפגשה אותו לראשונה, וקלטה את אותו מבט חלול, המבט שלו.
היא שיחקה על דשא חצר הבית הקטן באנגליה, אביה מביט בה ומחייך בעוד היא מסתכלת עליו ומשיבה לו מבט. אביה קם ממקומו וחצה את החצר, הוא נכנס הביתה והותיר אותה להשתובב.
הוא לבש שחורים, צעיף כיסה את פיו ועיניו הכהות ברקו, מותירות אותה חסרת אונים למול הגבר הגדול והמאיים. הוא נגע בכתפה, צמרמורת חלפה בה. מגע קר.
הילדה התעלמה ממנו, היא הניחה ידיה על אדניות הפרחים גדושות הצבעונים וצפתה בידיה מדממות, מדממות כמו בכל אחד מימי הולדתה.
היא קראה לאביה, ובו ברגע שהגיע. הגבר בשחורים נעלם.
אביה הביט בידיים הקטנות. "הוא כאן, עדיין כאן." אמר בחיוך רחב. "הוא שומר עליך, תבטיחי לי שאת תדברי איתו, תבטיחי."
הילדה חנקה את דמעותיה, היא הנהנה במרץ. הוא הביט בה כמרוצה והיא המשיכה להנהן עוד מספר פעמים עד שהבעת לעג החליפה את החיוך שעל פניו.
"דם," לחשה לו.
אביה הביט בה כמשתהה והנהן, הוא ידע על מה היא מדברת. על האיש בשחורים, זה שמגן עליה. שמסמן את קיומו בכל אחד מימי ההולדת שלה, כדי שידעו שהוא עדין חיי.