השבויה הקווקזית פרק 23: טעם הגיהינום

****חלום*****
הלכתי שוב שומעת לחשושים, סביבי הלכתי בתוך חדר לבן באחוזה גדולה.
"היא תהיה כלה יפה." שמעתי לחשושים שלי.
"השיער שלה זה החלום שלי." שמעתי קול נשי אומר. הבטתי מחפשת את הקולות.
"היא תהיה יותר יפה מהקודמת שלו." המשיך עוד קול נשי לומר.
צעדתי יוצאת למסדרון ארוך ולבן של על הרצפה רצפה אפורה מוזרה, צעדתי אל עבר המדרגות הלולייניות שהיו עשויות מזכוכית. המדרגות היו מחליקות החזקתי במעקה מרגישה פתאום שכל גופי חלש. הייתי לבושה באותה שמלה הלבנה שלבשתי בחתונתי אותה השמלה ושיערי היה באותה תסרוקת. שמלתי מצופה באבנים במחוך זהוב והשמלה והחלק של חצאית כולו פרחים זהובים קטנים עם פסים. התקשיתי ללכת ירדתי בזהירות באחוזה ריקה. התקדמתי אל עבר הדלת הלבנה, שמעתי שוב קולות הפעם בקול רם יותר. מריעים התקדמתי אל עבר החופה בערפל לא ראיתי את האנשים עוד. הם היו תחת ערפל הגעתי לחופה ראיתי את הרב שחיתן אותי עם אלירן. ושמעתי את קולו של אלירן אומר בשמחה וקצת צער. "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל." הוא אמר חשבתי הוא מתקרב אלי אבל הוא עבר אותי כאילו הייתי אוויר וענד טבעת על הבחורה הג'ינג'ית הזו אנה ונישק אותה. נשיקה לוהטת הרגשתי ברעד עובר בגופי והאנשים הריעו להם.
"היא הרבה יותר יפה ממנה." אישה אחת בשמלה אדומה אמרה.
"ממי?" שאלתי אותה היא הביטה בי.
"מלינה אישתו הראשונה שמתה." היא אמרה רגועה הבטתי בעצמי הייתי מחוסה בדם כל השמלה שלי דם.
"אלירן! אני חייה!" צעקתי הוא לא שמע אותי והמשיך לנשק אותה הרגשתי בדמעות.
"אלירן!!" צעקתי הרגשתי החופה מתרחקת ממני. "אלירן!!" צעקתי.
********
——-לינה——-
"לינה תתעוררי לינה!" שמעתי את קולו של אלירן הוא ניער אותי התעוררתי מתנשפת ודמעות על פני.
"אלירן.." לחשתי מביטה בו וחיבקתי אותו חזק מחבקת אותו הוא ליטף את שיערי.
"שש… תרגעי לינה אני כאן הכל בסדר." הוא לחש ברוך הוא חיבק אותי בחוזקה אליו כשפני טמונים בצווארו. חיבקתי אותו ליטפתי את שיערו כשעדיין המילים מהדהדות במוחי 'לינה אישתו הראשונה שמתה…" התכווצתי מלשמוע את המילים עדיין בראשי.
"אלירן…" לחשתי את שמו וגרוני התכווץ הרגשתי שאין בי אוויר עיני התחילו להיעצם וראיתי שחור.
"לינה!" שמעתי את קולו של אלירן לפני שאיבדתי הכרה עד הסוף.
"אלי-רן" ניסיתי להגיד את שמו והרגשתי שאני שוקעת.

——-אלירן——–
"לינה!! לינה !! אהובתי תתעוררי לינה." אמרתי מנסה להעיר אותה היא היתה חיוורת לבנה כחלב. הרמתי אותה בזרועותיי מקרב אותה אליי. "לינה תתעוררי לינה." אמרתי היא פשוט לא הגיבה התקשרתי לאמבולנס ונתתי כתובת. הם הגיעו התלבשתי מהר והם נכנסו עם אלונקה וירדתי איתם עולה איתה לאנבולנס. נסענו לבית החולים במהירות הרופאים הכניסו אותה לאחד החדרים. ולי לא נתנו להיכנס חיכיתי בחדר ההמתנה שעה ארוכה מחכה לשמוע מה הרופאים יגידו. אחרי שעה ארוכה הרופא יצא.
"משפחת שמייב?" הוא שאל.
"כן זה אני," אמרתי לה.
"מי אתה בשבילה?" הוא שאל אותי מביט בי.
"בעלה." עניתי בקול תוקפני קצת.
"לצערי יש לי חדשות רעות בשבילך." הרופא אמר לי הבטתי בו מחכה.

——–אנה——–
"איך אלך לך ביום הראשון בצילומים?" נויה שאלה אותי.
"מושלם מאוד אני הולכת לשחק את הארוסה שלו בסרט יהיה מעניין." אמרתי בחיוך. "ובנוסף אהיה קרובה אל אלירן והשיג אותו חזרה אליי." אמרתי בחיוך רחב מוציאה שמפניה.
"לחיי אלירן ולי." אמרתי לה בחיוך.
"לחייכם." היא אמרה בחיוך. "אז מה את מתכוונת לעשות עם אנאל הזו אחותו היא תהרוס לך?" היא שאלה אותי.
"לצערי אבל אני אמצא דרך להעיף אותה מהגב שלי וגם את ויקטוריה אלירן יהיה רק שלי." אמרתי בחיוך גדול.
"אז בינתיים מתי אתם תשחקו בסט הבא?" היא שאלה אותי.
"הסצנה הבא שלה ביום חמישי." אמרתי לה בחיוך. "אבל בינתיים אני הולכת להתחבר אליו מאוד מאוד והוא לא יתחמק ממני." אמרתי לה בחיוך.
"טוב אני אעזור לך יקירתי ואנחנו נחסל את הפנדורה המכוערת הזו." היא אמרה והיקשנו את שני הכוסות שלנו אחת בשנייה.

———אנאל———-
הסתובבתי בעיר שוב לבד חושבת כל הזמן על אלירן ולינה. והכי הרבה על רז הפסקתי לתערב להם כמו שהוא אמר התרחקתי ממנו ניתקנו מגע בנינו כלל. עכשיו הוא רק עם האחות הזו מבית החולים ואני פה לבד ושבורה. אבל אסור לי לעזוב כל עוד אנה פה אני לא אלך לשום מקום. נאנחתי מתיישבת ליד החוף ובהיתי במים חושבת על מה שקורה איתי. אז היה צלצול של הודעה וחשכו עיניי.

——–רז———-
"איך היה יום יפה שלי?" שאלתי את אליסון כשהיא לידי יושבת.
"יום מושלם חתיך שלי כי אתה איתי." היא אמרה בחיוך ונישקה את שפתיי.
"בסדר בייב אני ההפוך אותו למושלם יותר בשבילך." אמרתי מתקרב אליה ונישקתי את שפתיה באגרסיביות התנשקנו כשהיא מחובקת בין זרועותיי. התנשקנו כך חמש עשרה דקות עד ששמעתי צליל של הודעה. התנתקתי מאליסון קורא את ההודעה ופניי הפכו לחיוורות הרגשתי כאב וזעם.
"מה קרה יקירי?" היא שאלה מביטה בפני.
"לינה." אמרתי מהוסס.

המשך יבוא…