אח שלה פרק 14

רותם שמטה את הפלאפון מידה, לא מבחינה חרגע שהוא נופל על הרצפה, כמעט מתנפץ, אבל לא.
היא הרגישה שיש אלפי אנשים סביבה, תמיד הייתה הילדה המקובלת, האהובה; אבל אף איד לא מכיר אותה באמת..
הודעות זורמות לווצאפ שלה אחת אחרי אחת. צלצולי פלאפון ללא סוף.. אלוהיים ללא סוף.. היא הרגישה שהיא משתגעת כבר מכל האנשים האלא שמתקשרים ואומרים "חיים שלי יפה! מה קורה?" והיא כל כך רוצה לענות שקורה שנמאס לה מהכל.. וקורה שהיא מרגישה שלמרות שיש אלפי אנשים מסביבה היא כל כך לבד.. לבד.. והחיבוקים, ונשיקות ואהבה, שהבנים האלא נותנים לה, לא מתקרבים אפילו ללהיות הדבר האמיתי…
צלצול קטע את מחשבותיה. הפלאפון שהיה זרוק על הרצפה עם המסך מופנה כלםי מעלה, הציג שהמחייג הוא אמית.. היא כבר הרגישה חולה מכל זה..
"היי…" היא ענתה, קולה עייף משהו, כאילו מיואש, מחפש משהו, אולי.
"יפשלי! מה קורה? את נשמעת עייפה.." הוא אמר, האכפתיות שתמיד נשמעה בקולו נשמעה פתאום כל כך מזוייפת..
"כי אני כזו.." כן.. עייפה מאנשים שמנצלים אותה בפנים, באנשים שאצלהם היא מחפשת את החיבוק; את הנחמה.
"אה.. אז אין לך כח לדבר? חשבתי נדבר על מה שהיה היום בבצפר.. לא דיברנו כל היום.. את חסרה לי.. "
בטח חסרה לך.. היא חשבה לעצמה בציניות.
"יודע מה? עזוב את העייפות, מה קורה שם באמת? מה קרה עם גיא?" היא תקפה אותו, איכשהו, כאילו פתאום התמלאה כוחות, קולה נשמע ערני, כועס משהו…
"חח אמא רותם מה יש נבהלתי… תקפתי אותי.. מה נהיה? מישהי עצבנית?"
"אל תשנה את הנושא" היא אמרה נוקשות.
"טוב נו.. סתם ילד יצור, עזבי אותו.."
"לפני שבוע הייתם החברים הכי טובים, מה קרה?" כבר לא היה אכפת לה איך היא נשמעת, רק רצתה לשמוע תשובה שתשמע לה מספיק הגיונית כדי להאמין לה וולעזוב את כל העניין הזה מאחור. "זה הוא עשה לך את הפנס בפנים?"
"כן… נו, הוא אוהב אותך."
"אני יודעת" קולה נשמע חד.
"הוא אמר לך!" לא נשמעה בקולו הרבה הפתעה.. אבל בכל אופן..
"אל תזייף שאתה מופתע…"
"נו מה נהיה רותם?" הוא אמר, איפשהו מהדאגה הזו חזרה להיות בקולו לרגע ונעלמה שוב לתוך אופק אפל.
"כלום.. פשוט תעזוב אותי בשקט.." היא אמרה וניתקה. בפעם הזו הניחה את הפלאפון שלה על המיטה.
היא הרגישה מין רייקנות פנימית שכזו, כאילו אין אף אחד בעולם שייתן לה אהבנ, כאילו אין אף אחד בעולם כדי לתת לו אהבה.
פתאום היא הרגישה את הרצון הזה, שיהיה לה חבר שאוהב אותה, ושיהיה ראוי לקבל את כל האהבה שלה, הרצון שלה, האכפתיות שלה.
היא רצתה שיהיה לה אדם כזה שברגע שהיא תשמע שקרתה תאונת דרכים היא ישר תחשוב שבבקשה לא קרה לו כלום, היא רצתה אחד כזה שכשהיא תלך לקנות בגדים ותראה חולצה יפה חבנים היא ישר תחשוב עליו ותחייך, ותקנה לו את זה סתם ככה, גם אם היופ זה לא יום הולדת או יום האהבה, רק כי הם חברים. היא רצתה אחד כזה שכשהיא תבשל היא תזכר במה שהוא אוהב ותבשל לו גם.
ופתאום היא הבינה שאת כל הדברים שהיא שנאה כל החיים וקראה להם "קיטשים" היום היא כל כך רוצה קרוב אליה…
דמעות החלו לזלוג מעיניה והיא חשבה לעצמה שכל כך חסך לה הבנאדם שיבוא ויחבק ויגיד שהכל יגמר ושהכל יהיה בסדר..
***
אלמוג פתח את דלת ביתו, מחפש בעיניו. "אמא, את פה?" הוא צעק…
"כן" הוא שמע קול חלש מחדרה של אמו.
הוא פסע בעדינות לעברה החדר, מציץ בזהירות.
הוא ראה את אימו יושבת שם, ערמות של תמונות ליידה, גזרי דפים, עיתונים זרוקים. פניה היו אדומות..
"אמא? מה קורה?" הוא שאל, מתיישב ליידה, מלטף בעיניו כל דמעה שזלגה מעיניה.
"אתה חושב שזה אמיתי?" היא שאלה- דוחפת לידיו גזיר עיתון ישן.

*/בגידה בחלונות הגבוהים/
אחרי חקירה מעמיקה בעניין, זמן רב, ותשאולים רבים, התברר העיניין לאשורו.
אהוד שמואל (25), עובד מדינה, בין עורכי הדין הבכירים, הואשם בבגידה באישתו עם מזכירתו, לילי (22) לפני כ10 חודשים.
כיום, אחרי חקירות, תשאולים וזמן ארוך של מעצר, נסגר התיק- לזיכויו של אהוד שמואל.
אשתו, אשר הגישה את התלו…*

מכאן הדף היה קרוע.
"זה אבא?" הוא שאל, מפחד איפשהו לשמוע את התשובה.
"כן… אתה חושב שזה באמת היה? שסתם ביטלתי את התלונה..? אולי מאש הוא מתנהג אליי ככה, כמו שהוא מתנהג היום? אלים, פראי? אולי מאז למד שאי אפשר להאמין בי..? אולי מאז החל לזלזל בי? ידעתי שאני האשמה בכל המצב.." דמעות חמות ירדו מעינייה.
"אמא, שלא תעזי להאשים את עצמך לרגע. אין עשן ללא אש! ואז הייתה שמועה שהוא בגד כנראה שזה מה שקרה…"

רותם פסעה בעדינות למטבח, שותה שלושה כוסות מים ברצף, כששמעה את קול בכיה של אמה..
היא פסעה בשקט ונצמדה לקיר של חדרה של אמה.. היא שמעה את קולו של אלמוג
"אני לא יודע אם הוא בגד אבל אם זה מה שקרה זה לא אשמתך ולו לרגע!"
היא שמעה את יפחותיה הגבוהות של אמה.
"ואם.. אם יגלו שזה היה אמיתי?" היא מלמלה בין דמעה לדמעה.
"אמא, התיק נסגר לפני שנים… וגם אם יגלו שהוא אמיתי..ת זה לא כאילו שציפית שמשהו טוב יצא בסופו של דבר מהבנאדם הזה שהתיימר להיות אבא שלנו…"
רותם שמעה את צעדיה של נופר פוסעים בעדינות במעלה המדרגות…
היא התחמקה בצעדים שקטים לחדרה, מביטה על השעון.. 00:54, חמישה לאחת בלילה.
היא תהתה לעצמה אם היום הזה כבר נגמר או שהיא הולכת לגלות בו עוד כמה דברים בנוסף לכל מה שעבר עליה היום…