״אף אחד לא מושלם – במיוחד לא אני״ פרק 2

פרק 2 – מוות
"Because I'm happy
Clap along if you feel like a room without a roof "
השעון מעורר שלי העיר אותי כמו בכל בוקר שיגרתי של בית ספר , משום מה קמתי במרץ שרתי לי ביחד עם השעון מעורר , וכרגיל אבא שלי הכין לי ולאח שלי רון את האוכל ושוב אמא הייתה בעבודה כמו תמיד.
אח שלי רון הוא לא ערס ממש לא הוא גם לא חנון הוא כמוני לא התנשק וגם לא הייתה לא חברה כנראה שזה מחלה תורשתית לצערי והוא לא בן 16 הוא בן 18.
"רוןןןןןןןן קדימה תקום שמונה בבוקר" צעקתי ברחבי הבית כאשר השעה הייתה בעצם שבע וחצי.
עשיתי קוקו מתוח שמתי חולצה שחורה צמודה,גינס סקיני בהיר ונעלי טימברליינד. אכלתי את ארוחת הבוקר הרגילה שלי ונפרדתי מאבא שלי "ביי אבא הלכתי, יום טוב," אמרתי ויצאתי מהבית. שוב , הולכת לבד עם המוזיקה שלי .
לאחר הליכה של מספר דקות הגעתי לבית ספר
"היי בוקר טוב" שרון אמרה לי "בוקר טוב"החזרתי בנימוס.
כמו תמיד הן דיברו ואני ישבתי מהצד מנסה למצוא נושא לשיחה משותף אבל זה לא מצליח לי אז פשוט קמתי מהמקום שלי , עברה חצי שעה שאני לבד ומשום מה לא שמו לב לזה אם מקודם הייתי שמחה אז אני כבר לא.
כל לילה,כל לילה עוברת לי את אותה מחשבה בראש אם אני ימות למישהו יהיה אכפת ? מישהו יבכה עליי ? אני בספק אם זה יקרה.
מישהו יזכור אותי בכלל אם אני ימות ?
אני לא מפחדת מהמוות כי לא קורה כלום החיים שלך נגמרים פשוט אבל אני מפחדת מאיך נהרגים אני רוצה שהמוות שלי יהיה מהיר ופשוט ללא כאבים , ללא צרחות וללא בכי.
פשוט למות .
ואני מקווה שזה יגיע במהירות.