אהבה וצרות אחרות 2 פרק 7

עבר בערך חודש מאז התקרית עם דור ועמית. הבן זונה התעלם ממני אחרי שעמית תפסה אותו על חם. הממזר הפחדן הזה..ניצלתי טוב טוב את ההזדמנויות שנתן לי להחזיר לו באותו מטבע.
עליתי לאוטובוס כשאוזנייה אחת תלוי על עורפי ואילו השנייה תחובה באוזני. מחפשת מקום באוטובוס המלא ראיתי מושב שהיה ריק לגמרי. כאילו סימנתי את המטרה לקחתי את הכרטיס שהושיט לי הנהג ודהרתי כמו בהמה אליו. אם הייתי יכולה הייתי גם מסמנת טריטוריה אבל אמרתי שהמבט המטורף והעיניים הפסיכיות די העבירו את המסר. "זה יום טוב" ציינתי לעצמי וחייכתי אל החלון תוחבת את האוזנייה השנייה אל אוזני. "המקום הזה פנוי?" שמעתי מבטא רוסי שואל וקול עבה עם צרידות קלה עונה לו,"לא" גוף שרירי נפל על המושב שלידי והוציא את האוזניות ממקומן. "מה אתה עושה?" שאלתי אותו ושיגרתי לו מבט עצבני. "מנצח אותך במשחק האידיוטי שהחלטת לנסות" ענה לי ומבטי התחלף בפליאה. איזה אומץ..חשבתי לעצמי כשפתחתי את פי לענות לו. "רק הפעם תסתמי" הוא הרים את אצבעו אל פיו וסימן לי לא לפתוח את פי. "אני לא מתעלם ממך בכוונה ואת יודעת את זה. עמית הפתיעה אותי את צודקת ואם הייתי יכול לבחור לא הייתי רוצה שהיא תפריע" קולו היה גבוה והוא לא התבייש מהעובדה שכל האוטובוס עד לויכוח שלנו. בניגוד אליי. "בחייך,אם הייתי יכול הייתי מנשק אותך עד שהשפתיים שלך היו נפוחות וסוקר את כל הגוף שלך עד שהייתי יודע כל סנטימר שבו ובינו" הוא אמר ונראה כעוס. "עם כל המבטים השונאים ששיגרת לי הייתי צריך להודות לאלוהים שלא הוצאת לי לשון כי אז אני לא בטוח אם הייתי יכול להשתלט על עצמי עוד זמן רב!" ניצלתי את ההפסקה הקטנה שעשה בשביל לנשום ופתחתי את פי,"איו לי כוח אלייך כבר! אתה אומר שאתה מכיר אותי אבל עדיין גורם לי לשנוא אותך יותר!" צעקתי לו והחלקתי במושבי מתעלמת ממנו בשאר הנסיעה.
כאילו מוותר לי הוא נאנח והסיט את מבטו אל המעבר. כן,סביר להניח שהוא וויתר לי בינתיים. אבל כמו שאני מכירה את דור זה לא יימשך לעוד הרבה זמן.
נפלתי על המיטה שלי ברגע שנכנסתי אל חדרי. בר יצאה עם חברות שלה ותישן אצל אחת מהן,עידן ורן בילו באיזה בר ואין לדעת אם יחזרו הביתה או ילכו לישון אצל אחד מהחברים שלהם,אמא ואבא הלכו להצגה עם חברים והבית עמד כולו לרשותי. בדיוק איך שאני אוהבת! הספקתי להתקלח והמגבת עדיין הייתה כרוכה סביב שיערי. הייתי עירנית לגמרי והספקתי לישון כמה שעות טובות כשהגעתי. עכשיו היה חשוך בחוץ ומנורות הרחוב דלקו ושימשו תאורה עמומה לילדי המושב המשועממים שהיו מפוזרים בקבוצות על הספסלים. ירדתי למטה לבושה בפיג'מה רחבה בכמה מידות והדלקתי טלווזיה על אחד ערוצי הסרטים ופניתי להכין לי משקה חם. פותחת את המקרר הוצאתי את קרטון החלב ותפסתי את אבקת השוקו מהמדף העליון. "רגע!" קראתי כשערבבתי את המשקה ותפסתי את הספל העצום בידי. הדפיקות לא פסקו והנחתי אותו מהר על שולחן הקפה שבסלון ממהרת לכיוון הדלת. "כן אדוני?" שאלתי כשפתחתי אותה לרווחה ומולי עמד דור כשמרפקו שעון על ציר הדלת ועיניו מסתכלות עליי מבעד לראש מושפל."מה אתה רוצה?" שאלתי אותו נאנחת ומסתכלת עליו בייאוש. "אותך" הוא ענה ונכנס אל תוך הבית טורק מאחוריו את הדלת. "מה עובר עלייך?" שאלתי אותו כשתפס במותניי והצמיד אותי אל הקיר. "באמת חשבת שוויתרתי לך מקודם?" הוא שאל וידו עיסתה את עורפי "קיוויתי" עניתי לו בעוקצנות כשידו השנייה תפסה בירכי ברכושנות. "חיכיתי חודשים בשביל לגעת בך איך שאני רוצה" מגלה לי הוא משך אותי לנשיקה שהעיפה כל מחסום ויכלה לגרום לרגליי להחלש אילולא היה מחזיק אותי מעל הרצפה. "הלוואי שיכולתי לומר אותו דבר על עצמי" עניתי לו מתנערת מהרגשות שהנשיקה שלו עוררה בי ומטיחה בו את המציאות הקשה. "אני לא אוהב את עמית. אם הייתי המניאק חסר הרגשות שאת חושבת שאני הייתי ממשיך לנשק אותה ואפילו מבקש מחיאות כפיים אחר כך" הוא הסביר לי ואני גיחכתי. דחפתי אותו ממני והתיישבתי על הספה. "מה? מה עכשיו?" הוא שאל ונאנח מתיישב צמוד אליי. "אתה לא קולט כלום אה?" הסתכלתי עליו המומה זזה מגעו טיפה. "על מה את מדברת?" הוא שאל ואני החזרתי את מבטי אל מסך הטלווזיה "תקרא לי פרימיטיבית אבל כשפוגעים בי פעם אחת,קשה לפגוע בי שוב" אמרתי ברמיזה אך נראה שהוא לא קולט את הרמז. "שאני מנשק אותך אני פוגע בך?" הוא שאל ברצינות ועצמתי את עיניי מנסה לא לזכור את הרגשות שהצליח לעורר בי מאז היותי בת 16. "אתה הורס אותי" אמרתי לו והרגשתי לחות נוזלת במורד לחיי. "תסבירי" הוא ביקש ובאגודל ניגב את לחיי. "לא משנה,עזוב את זה." אמרתי לו וניגבתי את דמעותיי. "כמה אני הורס אותך?" הוא שאל ואגודלו ליטפה את שפתיי. "הרבה" אמרתי בקול שהלך ונאבד. "כמה הרבה?" המשיך להתעניין והצמיד את שפתיו אל שלי. "אתה אוהב לעצבן אותי אה?" שאלתי אותו והוא חייך. "הרגע הכי טוב ביום שלי הוא כשאת מתעצבנת בגללי" אמר לי שניות לפני שלשונו פגשה בלשוני. בהתחלה סקרה את פי ולאחר מכן התגרתה בי. מעורר בי רגשות שהשתקתי עוד ממזמן הוא משך בחולצתי עד שלא נשאר ביננו מקום. "אני רוצה להרגיש אותך" הוא אמר כשידיו מצאו את דרכן אל מתחת חולצתי וליטפו את עורי. "מתרגש מקצת עור ועצמות?" שאלתי כשראיתי את עיניו מתערפלות וגופו נדלק. "לפני שלוש שנים זה היה עור ועצמות,עכשיו זה הגוף הכי סקסי שאי פעם ראיתי. וזה הגוף שלך" הוא לחש לי ותפס בעורפי לנשיקה נוספת. מעביר את החולצה מעל לראשי הוא זרק אותה הצידה מסתכל עליי בריכוז. ידו ליטפה את בטני עד שהגיעה למחשופי ושפתיו החלו לנשק את צווארי. עצמתי את עיניי ואצבעותיי שיחקו בשיערות ראשו. הוא התרחק ממני לכמה שניות והוריד את חולצתו,"את מדהימה" הוא לחש ונתן לי להסתכל עליו מבלי לחשוב על עקיצה או תגובה שלילית. הרגשתי את ידיי סוקרות אותו ועיניי בולעות את דמותו,רוצות עוד. קירבתי את שפתיי לעצם הבריח שלו ולאט לאט עליתי לכיוון צווארו,ואוזנו. משאירה את מגעי מאחוריי שמעתי את נשימתו הקטועה. תפסתי בשיניי את תנוך אוזנו ולחשתי לו,"אנחנו נסתבך" הוא חייך חיוך גדול והרחיק את ראשי בכדי שייסתכל עליי יותר טוב. "תני לי להגן עלייך ליה."
"כוסעמק!!" קראתי כשפקחתי את עיניי ותפסתי את הכרית שלידי מצמידה אותה אל פניי ומוציאה צעקה גדולה מגרוני. "נדפקת אה?" שמעתי מישהו שואל והעפתי את הכרית הצידה. "מה אתה עושה פה?" שאלתי את דור שעמד במפתן דלת חדרי כשבידו קערית דגנים. "בייביסיטר" הוא אמר וחייך כשבלע. "למי בדיוק?" שאלתי לא מבינה. "לך" אמר ובנימה זו יצא מהחדר. "מה?!" שאלתי ויצאתי אחריו מקפצת מהמיטה. "ההורים שלך אמרו שאת נרדמת והם היו צריכים ללכת לאנשהו אז הנה אני כאן" אמר והניח את הקערית בכיור. "בן זונה! הצעת את עצמך אה?" שאלתי מפנה אליו אצבע מאשימה. "זה ישנה את העובדה שאני עומד מולך ומנסה לא להתפתות לנשק אותך?" הוא שאל משלב את ידיו מאחוריו ומבטו חצי מחייך. "אידיוט" קראתי ועליתי בחזרה לחדרי.