״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 34

נקודת מבט אליאן:

זהו, סיימתי לענוד את העגילים. הסתכלתי על עצמי עוד פעם אחת במראה והייתי מרוצה ממה שראיתי.
״היי אוחתי, איך אני נראה?״ שאל לירון שנכנס לחדרי.
״מהמם, כמו תמיד.״ עניתי בזמן שעמדתי מול המראה ושמתי אודם בצבע ורוד עדין.
״טוב, עכשיו אני מוכנה.״ מלמלתי.
״שאני אמות! איזה אחות מהממת יש לי!״ אמר לירון בצעקה ונשק לראשי.
״בוא נעשה תמונה לאינסטגרם.״ אמרתי לו.
ומיד שנינו נעמדנו מול המראה שבחדר שלי ועשינו כמה תמונות.
״אני מעלה את התמונה הזאת!״ אמרתי ללירון בזמן ששנינו ישבנו על המיטה שלי ודפדפנו בתמונות.
״נראה לך!? אני יצאתי זוועה!״ הוא אמר.
״אבל אני לא.״ אמרתי בהתגרות.
״אליאן…״ לירון אמר באיום.
״חוץ מזה, תגיד לי איך יכול להיות מצב שתצא מזעזע, הרי אתה אחי.״ אמרתי בגאווה.
״התחנפויות לא יעזרו לך, גברת.״ הוא אמר.
״נו לירון!״ התחננתי.
אליאן ולירון, רדו למטה בבקשה!״ שמענו את קולה של אימא שבקע מכיוון המטבח.
״באים!״ צעקנו לה.
״אני מעלה את התמונה.״ אמרתי ללירון בזמן שירדנו במדרגות, ״לא את לא!״ הוא אמר.
״נו לירון!״ רקעתי ברגליי.
״זהו, כולם מוכנים?״ שאל אבא.
״כן!״ ענינו אני ולירון ביחד.
״קדימה, לאוטו!״ אמר אבא.
היום אנחנו נוסעים לדודה שלי, פריאל, אחות של אבא.
את פריאל לא ראיתי הרבה זמן, שנתיים ליתר דיוק, בגלל ששנתיים היא חייה בניו יורק, לפריאל יש שלושה ילדים ואני מאוהבת בשלושתם אחד אחד. אוף, כל כך התגעגעתי אליהם, אני כבר מתה לראות אותם.
הנסיעה לבית של פריאל עברה כשמוזיקה מתנגנת ברקע, לרוב במזרחית, ככה זה… אצלנו בבית המזרחית היא השולטת.
״כבר מיציתי הכל כסף ואלכוהול, עכשיו רוצה אלייך…״ לירון שר באוטו.
העפתי מבט בלירון, וכשהרגשתי שזה הרגע הנכון, העליתי את התמונה לאינסטגרם.
׳עם אחי המכוער׳ כתבתי ועליתי את התמונה וכמובן שהלייקים לא איחרו לבוא ויחד איתן גם התגובות, כיביתי את מסך הפלאפון וחייכתי לעצמי.
את שאר הנסיעה העברתי בשירה.
״קוראים לזה שגעת, קוראים לזה טרפת אני ולירון שרנו.
ולפתע המוזיקה נפסקה ואבא עצר את המכונית.
״הגענו.״ הוא אמר וכולנו ירדנו מהמכונית והתחלנו לפסוע לכיוון הבית של פריאל.

נקודת מבט זוהר:
אחרי הקידוש בפנימייה מיהרתי לברוח לפני שמישהו ישים לב. 
יצאתי משער הפנימייה במהירות ועליתי על המונית שחיכתה לי מחוץ לפנימייה ונסעתי למועדון של חיים. בדרך למועדון דפדפתי בתמונות שלי ושל אליאן. לא ייאמן, לא ראיתי אותה שבע שעות ואני מת מגעגועים.
נכנסתי לווצאפ, ראיתי שאליאן הייתה מחוברת לפני כמה דקות.
״אני מתגעגע…״ שלחתי לה וכיביתי את המסך והכנסתי את הפלאפון לכיס.
כשהגענו למועדון, הנהג עצר לי ליד המועדון, שילמתי לנהג , ירדתי מהמונית ופסעתי למועדון.
ואז בקע צליל הודעה מהפלאפון שלי, ההודעה הייתה מאליאן.
״אני יותר.״ היא שלחה עם לבבות רק מלראות את ההודעה שלה אוטומטית עלה לי חיוך.
״איפה את?״ שלחתי לה ותוך כדי המשכתי להתקדם למועדון.
״בארוחה משפחתית אצל דודה שלי.״ היא שלחה.
״תהני יפה שלי, דברי איתי יותר מאוחר.״ שלחתי לה.
״טוב חיים שלי.״ היא שלחה עם לבבות. חייכתי לעצמי וכיביתי את המסך והכנסתי את הפלאפון לכיס.
נכנסתי למועדון, המועדון היה מוצף בבחורות זולות שנמרחות על בנים שהיו כבר חצי מסטולים, ומוזיקה חזקה ורועשת התנגנה במועדון.
״זוהר!״ שמעתי מישהו קורא לי, זה היה דור הוא היה עם איזו בחורה זולה שישבה עליו ובקבוק בירה ביד.
״מה קורה אחי?״ התחבקנו חיבוק חברי, הוא סימן לאותה אחת שהייתה עליו להתחפף.
״מה, באת להינות, לשטוף קצת את העיניים בבחורות יפות?״ הוא שאל.
״יפות, אל תצחיק אותי, כל אחת פה נראית כמו הצרות שלי.״ אמרתי בגיחוך.
כל אחת פה הייתה מתה לחצי מהיופי של אליאן, אף אחת פה לא משתווה לאליאן שלי.
״אז?״ שאל דור בהתעניינות. 
״באתי לחיים.״ עניתי והצבעתי עם סנטרי על המשרד שלו.
״תן לי לנחש, משימה חדשה?״ הוא שאל הנהנתי בראשי.
״שיהיה בהצלחה אחי.״ אמר דור.
״בעזרת השם.״ אמרתי והבטתי למעלה.
״רק בעזרתו.״ הוא אמר.
״טוב, נראה  לי ייבשתי את ההיא יותר מידי, אני אלך לבדוק מה איתה.״ הוא אמר.
״יאללה ביי אחי.״ אמרתי ולחצנו ידיים.
שתיתי עוד כוסית אחת של בירה ופסעתי למשרד של חיים.
״חיים, אפשר להיכנס?״ שאלתי בזמן שדפקתי על הדלת.
חיים סימן לי להיכנס, נכנסתי למשרדו וסגרתי את הדלת אחריי.
״טוב… שנתחיל?״ הוא שאל.
״שוט.״ סימנתי לו להתחיל. 
הוא הניח מעטפה על השולחן, לקחתי את המעטפה ופתחתי אותה, הבטתי בתמונה של אותו אדם, הוא היה נראה אדם טוב. בעצם… כולם אנשים טובים, עד שזה מגיע לחובות אצל חיים.
״זה יצחק שמואלי, הוא היה מהמר פה על בסיס קבוע, עד שהגיע למצב שהפסיד הכל ונכנס לחובות. אז אתה מבין מה אתה צריך לעשות?״ הוא שאל.
״עליי.״ עניתי וקיפלתי את המעטפה והכנסתי לכיס.
״רועי יתלווה אליך, זאת הכתובת.״ הוא רשם על דף ונתן לי את הנייר, קראתי את הכתובת, קיפלתי את הנייר והכנסתי לכיס.
״אני סומך עליך שהעבודה תיעשה בצורה יסודית ובטוחה.״ הוא אמר.
״אל תדאג. לזוהר הגעת, עבודה יסודית קיבלת.״ אמרתי וחייכתי.
״ידעתי שאני יכול לסמוך עליך.״ הוא אמר ולחצנו ידיים.
״יאללה רועי כבר בחוץ, שיהיה בהצלחה.״ הוא אמר.