°•המכשפה הנודדת•° – היסטוריה (פרק 38)

°•הסטוריה•° – פרק 38

"הגיע הזמן." אמרה אווה ונחתה לידי. "הזמן למה?" שאלתי בעניין. "זמן עבר, ועברת הכשרה.. אני חושבת שאתה מוכן להצטרף למסדר העורבים." אמרה ברצינות. "הכשרה? למה הכוונה?" הבטתי בה בבלבול. "הדברים שלימדתי אותך, הגיע הזמן לפיסה האחרונה של הפאזל. אבל לפני שאני מצרפת אותך, אתה צריך לדעת על המסדר עצמו." הזדקפתי בדריכות. "המסדר לא הוקם בשביל כוח, הוא הוקם בשביל הגנה, ועד עכשיו הוא מצליח מאוד בתפקידו- מעטים האנשים בעולם שיודעים עליו ועל הסוד, וכולם חברים בו." שיניתי תנוחה, מרותק. "על מה הוא מגן? על וויצרי? אבל וויצרי היא לא סוד." טענתי. "לא, המסדר לא מגן על וויצרי. יצא לך לבלות זמן עם העצים, לא כך?" שאלה בחיוך. "כן..? אבל מה מיוחד בהם?" הרמתי גבה. "היער הטרופי לא צמח פה במקרה, הוא גדל סביב אגם מאוד מיוחד, עם הרבה שמות. אגם החיים, הריפוי.. שמעת עליו פעם?" שאלה בחשש. הנדתי בראשי. "טוב מאוד, כך צריך להיות. כמו שבמדבר הדם קיימת בריכה ששואבת את כל הכוחות, בוויצרי קיימת הבריכה השקולה לה. רק שהוויצרים שומרים על שלהם בסוד.. הכל התחיל לפני הרבה הרבה זמן.." שאלות רבות רצו בראשי, אך שתקתי. "בעבר, העולם כולו היה מאוחד, לא היו אזורים ולא היו ממלכות, כולם היו שווים. החיים היו טובים עד שפרץ הסכסוך." הבעתה התעצבה. "הסכסוך נגרם בגלל שטות, שגררה שטות, שגררה שטות.. פרצה מלחמה בהנהגתן של שתי נשים עוצמתיות, שנשבעו להרוג אחת את השניה. הן היו אחיות." קימטתי את מצחי. זה נשמע כמו סיפור מעשיות. "קראו להן איוולה ואגאדה. איוולה שלטה בצד האפל, של הערפדים, השדים והאל מתים. היא מלכה גם באנשי החיה." הטיתי את ראשי. "אגאדה שלטה בבני האדם, במכשפים, באלפים ובפיות. השאר היו ניטרלים.." אווה השתתקה לרגע, ואחר המשיכה. "אבל, יום אחד אגאדה שיכנעה את מלך האנימורפים, אנשי חיה, לערוק לצד השני, וכך הוכרעה המלחמה. המון דם נשפך, ולבסוף הנתינים נטשו את השליטות וקבעו הסכם שלום כנגד כל הסיכויים. כל העולם התקבץ סביב האגם הגדול, ושפך את הקסם פנימה כסמל לברית." חייכתי. "זה לא הסוף," ביטלה אותי. "אגאדה ואיוולה נדהמו מהבגידה של הנתינים, ויצאו לקרב פנים אל פנים במהלכו הן קרעו את האגם לשניים ומתו שתיהן. כך נוצרו האגם הממית והאגם המחייה, אחד שואב את החיים -ויוצר מדבר- והשני מעניק חיים ומרפא, יוצר צמחיה עבותה ואקלים טוב." נדמה היה שהיא סיימה. "ולמה חשוב כל כך להגן על המים?" שאלתי. "נבואה מספרת שהאחיות יחזרו לחיים בעתיד.." הסבירה. "זה מטופש." צחקתי. "אולי מטופש, אבל צריך להיות מוכנים. חברים במסדר העורבים ידועים בהיותם אנשי עורב, אבל גם איש זאב יתקבל. האגם יכול להעניק לך את הכוח בחזרה!" חייכה. "באמת?" שאלתי. "כן! אתה רק צריך להצטרף, אתה רוצה? אני יכולה לקחת אותך למפגש- הלילה!" קראה בשמחה, ויחד החלנו מתארגנים לקראת הערב.
הגענו לבניין. אווה הסתובבה אלי. "בפנים תפגוש את אבא שלי, בין השאר, אז תנסה להשאיר רושם טוב." ביקשה, עיניה הזדגגו. חיבקתי אותה. "תאחלי לי בהצל-" באתי לאמר, אך היא קטעה את דברי בנשיקה. "בהצלחה סהר, תיזהר." אמרה ונעלמה, מסווית בצילו של הלילה. ראשי פעם בבלבול. "מה אני עושה?" שאלתי את עצמי. אזרתי אומץ ונכנסתי.